ההריון של נגמר

[תכלת 30]

בנות יקרות

רציתי להודות לכם על המעטפת החמה בה עטפתם אותי. הימים האחרונים עברו עלי כמו בסרט בהם הכל ממשיך כרגיל ורק אני יושבת בשורה האחרונה ומסתכלת על עצמי הולכת לעבודה וסופגת קיטונות על פאשלה שעשיתי, מחייכת לכולם, פוגשת אמא טרייה מחבקת ושומעת את המשפט הנדוש "נו קדימה תכלת מה איתך?", סופרת את השעות עד שאגיע הביתה ורצה מתחת לשמיכה למקום בו אף אחד לא יטריד אותי, אף אחד לא ישאל אותי שאלות ובעיקר יהיה לי שקט, שקט של אובדן ושל אכזבה קשה. רק אתמול קלטתי מה קרה . קלטתי שהייתי בהריון ואז גם איבדתי אותו. קשה לי מאוד לחזור לשגרה ואני נורא רוצה לטפל בעצמי להתעניין בדברים ולהתעסק בדברים שאני כה אוהבת. אבל המיטה... המיטה קוראת לי לבוא אליה ולהתנחם אצלה!!!! היום אני מכריחה את עצמי לנקות את הבית, מטלה שהתעלמתי ממנה במשך החודש וחצי האחרון (שאיבה, החזרה, הריון דימומים ובכל הזמן הזה השתדלתי לא להתאמץ). אבל אני מוצפת ברגשות וכל פיפס הכי קטן נותן לי תרוץ לשבת ולבהות באוויר. אני מתכוונת להסתכל קדימה ולהתאמץ לחזק את עצמי ולהתנחם בזה שעוד מעט אני אהיה בהריון שיחזיק 9 חודשים ובעיקר אני אחזיק בזרעותי את פרי אהבתנו של בן זוגי ושלי. אני מתחזקת מהסיפורים שלכן ואתן נותנות לי כוח להמשיך וגם ולהצליח. בינתיים אני נפרדת ממכן לתקופה של חודשיים בהן אני אנסה להתחזק. אני מאחלת לכל אחת ואחת אושר שמחה והגשמת כל המשאלות. באהבה רבה, תכלת

 

[שוגהבייב היחידה]

כ"כ אמיתי, כ"כ מרגש...../images/Emo14.gif

הדמעות זולגות, למשמע תיאור האכזבה והימים שאח"כ, אני חושבת שכולנו לא אנחנו אחרי בשורות קשות בנושא שבתקופה X של הטיפולים הפך להיות כל עולמנו, וכלום כמעט כבר לא חשוב יותר. אני שולחת לך נשיקות (מלוחות מדמעות) ומתחזקת יחד איתך, שלך, שוגה.