ההצעה...
השבוע הקשה בחיי ואני מניח שיהיו עוד אחריו. שבוע שעבר היה אמור להיות אחד השבועות המאושרים בחיי כשביום רביעי הצעתי נישואים לחברה שלי במקום הכי מדהים בעולם, בהרי הפרינאים בספרד(התשובה שלה הייתה "ברור" )עוצמת ההתרגשות הייתה גבוהה במיוחד לאור הנסיבות .החופש בספרד היה טוב ומרגיע אך אתמול לאחר שחזרנו לארץ המציאות הכתה ובכל עוצמתה.פתאום החוסר והחור מכים בי שוב. הבשורה של הצעת הנישואים למשפחתי התקבלה ברגשות מעורבים הורי בכו ואחי,אחי הקטן שעד עכשיו לא הצליח לבכות מאז השלושים בכה גם הוא. והדמעות שלי,הדמעות שלי לא הפסיקו לרדת שעות אחרי. ומאז התחלתי לשקוע,לשקוע עד שאני מרגיש שראשי מחזיק אותי מעל לפני המים. זאת הנפילה הכי קשה שהייתה לי מאז שהאסון נחת עלינו.אני לא מצליח לחשוב על כלום מלבד עלייך הדבר שהכי קורע אותי הוא העובדה שאת לא תהיי שם לשמוע את הבשורה ולמה ,למה אני צריך לבשר לך את הבשורה בבית הקברות בלי לדבר בקול אלה בדיבור פנימי של הלב "הנה אחותי למרות האסון אנחנו מנסים להמשיך לחיות. זה ברור שאם היית אתנו היית יודעת לפני כולם על ההצעה ומתרגשת בהודעה למשפחה כאילו שזאת הפעם הראשונה שאת שומעת אותה" ואני רואה את תמונות החתונה ואת לא שם וזה גומר אותי.איך ,איך אני אעבור את היום שאמור להיות היום הכי שמח בחיי? בנתיים אני עדיין נלחם,נלחם על חיי.זה לא פשוט להמשיך ... וכל יום קשה מקודמו.
השבוע הקשה בחיי ואני מניח שיהיו עוד אחריו. שבוע שעבר היה אמור להיות אחד השבועות המאושרים בחיי כשביום רביעי הצעתי נישואים לחברה שלי במקום הכי מדהים בעולם, בהרי הפרינאים בספרד(התשובה שלה הייתה "ברור" )עוצמת ההתרגשות הייתה גבוהה במיוחד לאור הנסיבות .החופש בספרד היה טוב ומרגיע אך אתמול לאחר שחזרנו לארץ המציאות הכתה ובכל עוצמתה.פתאום החוסר והחור מכים בי שוב. הבשורה של הצעת הנישואים למשפחתי התקבלה ברגשות מעורבים הורי בכו ואחי,אחי הקטן שעד עכשיו לא הצליח לבכות מאז השלושים בכה גם הוא. והדמעות שלי,הדמעות שלי לא הפסיקו לרדת שעות אחרי. ומאז התחלתי לשקוע,לשקוע עד שאני מרגיש שראשי מחזיק אותי מעל לפני המים. זאת הנפילה הכי קשה שהייתה לי מאז שהאסון נחת עלינו.אני לא מצליח לחשוב על כלום מלבד עלייך הדבר שהכי קורע אותי הוא העובדה שאת לא תהיי שם לשמוע את הבשורה ולמה ,למה אני צריך לבשר לך את הבשורה בבית הקברות בלי לדבר בקול אלה בדיבור פנימי של הלב "הנה אחותי למרות האסון אנחנו מנסים להמשיך לחיות. זה ברור שאם היית אתנו היית יודעת לפני כולם על ההצעה ומתרגשת בהודעה למשפחה כאילו שזאת הפעם הראשונה שאת שומעת אותה" ואני רואה את תמונות החתונה ואת לא שם וזה גומר אותי.איך ,איך אני אעבור את היום שאמור להיות היום הכי שמח בחיי? בנתיים אני עדיין נלחם,נלחם על חיי.זה לא פשוט להמשיך ... וכל יום קשה מקודמו.
