ילדה של פעם
New member
ההפרעה שלי
שלום לכם.. זו פעם ראשונה שלי כאן , עד אתמול לא ידעתי שיש פורום כזה.. האמת שעד אתמול גם לא ידעתי שיש שם לתופעה שאני סובלת ממנה מימי התיכון או אפילו יסודי.. מאז שאני זוכרת את עצמי , הייתי 'לא מחוברת'. תמיד משהו גרם לי לחשוב שאני לא כמו כולם. ותמיד המחשבות שלי נדדו. זכור לי שביסודי שנאתי מאוד את משחק המחניים , כיוון שהוא מצריך הרבה ריכוז ומהירות ובי תמיד היו פוגעים הכדורים והרגשתי שמוחקים ממני. מאז ומתמיד היו מכנים אותי 'עפיפון'. תמיד קישרו את זה לאופי שלי אבל אני ידעתי שזה יותר מכך. כבר ביסודי לא הייתי מתרכזת בשיעורים והמחשבות שלי היו נודדות לכל כיוון אחר. כך היה גם בחטיבת הביניים. במבחנים הייתי מפציצה אחרי שהייתי קוראת את החומר בבית אבל אם הייתי נשאלת על שאלה בשיעור - שומו שמיים לא הייתי מוצאת את הידיים והרגליים... לפעמים הייתי שואלת את החברות שלי שאלות על דברים שכרגע נאמרו בכיתה כיוון שפשוט פיספסתי.. גם בשיעורי הנהיגה הבעיה הזו באה לידי ביטוי , לקחתי כל כך הרבה שיעורים עד שהנשמה כבר יצאה לי והכיס התרוקן לחלוטין... תמיד המורים נהגו להגיד עלי שאני תלמידה נבונה רק חבל שאני לא משתתפת בשיעור. אם הם היו יודעים מה חולף לי בראש בזמן השיעור.. כל דבר חוץ מחומר הלימוד.. וגם בצבא היו לי קשיים.. כל מיני דברים טכניים שנראו לאחרים פשוטים היו עבורי מעמסה. אני לא בן אדם עצלן. בכלל לא. גם הייתי בקבע והיה לי שירות ארוך. אבל לפעמים הייתי נכנסת לאיזו ישיבה מאוד חשובה והייתי מוצאת את עצמי נודדת למחוזות אחרים.. אמא שלי תמיד חשבה שפשוט לא התבגרתי , שאני ילדה קטנה.היא לא הבינה שזו בעיה מעצם היותי. אחרי שהשתחררתי ניסיתי לשפר את הציון שלי במתמטיקה , שדווקא היה יפה אבל החלטתי שאני רוצה לעשות 5 יחידות.ושם גיליתי באמת כמה שהבעיה שלי גדולה. מספרים ושלל נוסחאות יכולים להפיל אותי , מתמטיקה ברמה גבוהה זה דבר שמצריך המון תשומת לב וריכוז ובמבחן בן חמש שעות פשוט ישבתי משותקת וחסרת אונים והיה לי בלאקאאוט אחד גדול. לאחר מכן בא הפסיכומטרי ... בשיעורים אומנם הצלחתי להתרכז בצורה יוצאת דופן (ממש החזקתי את עצמי , לא משנה שהייתי יוצאת לשירותים יותר מכולם) אבל כשהיו נותנים לנו מבחנים הביתה לא הייתי מסוגלת לשבת שלוש שעות ולפתור מבחן. כל הזמן הייתי חייבת לקום. בכלל בתקופת הפסיכומטרי לא הייתי מסוגלת לשבת חצי שעה רצופה על כיסא. כמובן שקיבלתי ציון לא משביע רצון (לטעמי..) זו אני. כבר אמרתי לאמא שלי שכנראה יש לי בעיה אבל היא ביטלה אותי במחי יד. אני רוצה לשמוע תגובות , האם כדאי לי ללכת לאבחון.. אני גם שוקלת ללכת ללמוד פסיכולוגיה , אם ציון הפסיכומטרי יאפשר לי , ואני חוששת שאבחון כזה יפגע בסיכויים שלי להתקבל לפסיכולוגיה. מאוד אשמח לקבל תגובות.
שלום לכם.. זו פעם ראשונה שלי כאן , עד אתמול לא ידעתי שיש פורום כזה.. האמת שעד אתמול גם לא ידעתי שיש שם לתופעה שאני סובלת ממנה מימי התיכון או אפילו יסודי.. מאז שאני זוכרת את עצמי , הייתי 'לא מחוברת'. תמיד משהו גרם לי לחשוב שאני לא כמו כולם. ותמיד המחשבות שלי נדדו. זכור לי שביסודי שנאתי מאוד את משחק המחניים , כיוון שהוא מצריך הרבה ריכוז ומהירות ובי תמיד היו פוגעים הכדורים והרגשתי שמוחקים ממני. מאז ומתמיד היו מכנים אותי 'עפיפון'. תמיד קישרו את זה לאופי שלי אבל אני ידעתי שזה יותר מכך. כבר ביסודי לא הייתי מתרכזת בשיעורים והמחשבות שלי היו נודדות לכל כיוון אחר. כך היה גם בחטיבת הביניים. במבחנים הייתי מפציצה אחרי שהייתי קוראת את החומר בבית אבל אם הייתי נשאלת על שאלה בשיעור - שומו שמיים לא הייתי מוצאת את הידיים והרגליים... לפעמים הייתי שואלת את החברות שלי שאלות על דברים שכרגע נאמרו בכיתה כיוון שפשוט פיספסתי.. גם בשיעורי הנהיגה הבעיה הזו באה לידי ביטוי , לקחתי כל כך הרבה שיעורים עד שהנשמה כבר יצאה לי והכיס התרוקן לחלוטין... תמיד המורים נהגו להגיד עלי שאני תלמידה נבונה רק חבל שאני לא משתתפת בשיעור. אם הם היו יודעים מה חולף לי בראש בזמן השיעור.. כל דבר חוץ מחומר הלימוד.. וגם בצבא היו לי קשיים.. כל מיני דברים טכניים שנראו לאחרים פשוטים היו עבורי מעמסה. אני לא בן אדם עצלן. בכלל לא. גם הייתי בקבע והיה לי שירות ארוך. אבל לפעמים הייתי נכנסת לאיזו ישיבה מאוד חשובה והייתי מוצאת את עצמי נודדת למחוזות אחרים.. אמא שלי תמיד חשבה שפשוט לא התבגרתי , שאני ילדה קטנה.היא לא הבינה שזו בעיה מעצם היותי. אחרי שהשתחררתי ניסיתי לשפר את הציון שלי במתמטיקה , שדווקא היה יפה אבל החלטתי שאני רוצה לעשות 5 יחידות.ושם גיליתי באמת כמה שהבעיה שלי גדולה. מספרים ושלל נוסחאות יכולים להפיל אותי , מתמטיקה ברמה גבוהה זה דבר שמצריך המון תשומת לב וריכוז ובמבחן בן חמש שעות פשוט ישבתי משותקת וחסרת אונים והיה לי בלאקאאוט אחד גדול. לאחר מכן בא הפסיכומטרי ... בשיעורים אומנם הצלחתי להתרכז בצורה יוצאת דופן (ממש החזקתי את עצמי , לא משנה שהייתי יוצאת לשירותים יותר מכולם) אבל כשהיו נותנים לנו מבחנים הביתה לא הייתי מסוגלת לשבת שלוש שעות ולפתור מבחן. כל הזמן הייתי חייבת לקום. בכלל בתקופת הפסיכומטרי לא הייתי מסוגלת לשבת חצי שעה רצופה על כיסא. כמובן שקיבלתי ציון לא משביע רצון (לטעמי..) זו אני. כבר אמרתי לאמא שלי שכנראה יש לי בעיה אבל היא ביטלה אותי במחי יד. אני רוצה לשמוע תגובות , האם כדאי לי ללכת לאבחון.. אני גם שוקלת ללכת ללמוד פסיכולוגיה , אם ציון הפסיכומטרי יאפשר לי , ואני חוששת שאבחון כזה יפגע בסיכויים שלי להתקבל לפסיכולוגיה. מאוד אשמח לקבל תגובות.
