ההכנה לפורים
כיפורים כפורים, ראש חודש אלול, כלל ישראל מתכוננים ליום הדין ראש השנה ולחתימה ביום הכיפורים. היחס בהלכה הוא 'לב מי לא יחרד מקול הקורא אלול'. יום הפורים, גם הוא מתחיל כבר בראש חודש אדר, משנכנס אדר מרבים בשמחה. מהו השינוי בין ההכנה של אלול ששם יש קול קורא לבין ההכנה של פורים שהוא בספונטיות משנכנס אדר יש מציאות של מרבים בשמחה ומה הקשר בכלל שנדמה בין יום הכיפורים הקדוש, בו מתענים, מסתגפים וכל היום מתפללים ומתחננים, ליום הפורים בו חייב איניש לבסומי עד דלא ידע.. התשובה נתונה איפה בצורת האדם, אדם הוא שם כללי המורכב מהרבה מאוד חלקים, גוף עם כל חלקיו, ונפש עם חמישה כוחותיה, הזן, המרגיש, המדמה, המתעורר והשכלי. האדם בונה עצמו על ידי שניים מכוחות אלו בלבד, המרגיש והמתעורר, גם המרגיש מגיע על ידי המתעורר, הזן הוא הגדילה של האדם ואינו מתקשר לבנינו, המדמה הוא כוח נמנע ולכן לא שייך שיצורף לבנין האדם, אולם כוח השכלי ודאי שאמור להיות חלק מבנין האדם ולאן הוא נעלם. הרמב"ם בפ"ב מיסודי התורה עונה ומגלה יסוד בבנין האדם, מצוות ואהבת את ה' אלוקיך לכאורה אינו מובן, הכיצד ייתכן לצוות על אהבה והכיצד שייך לאהוב את הבורא יתברך בעוד שלית מחשבה תפיסה ביה כלל, אומר הרמב"ם שעל ידי התבוננות בתורה, במצוות ובבריאה יגיע להנאה שעל ידה יגיע לאהבה. בתורף דבריו אומר כאן הר"מ יסוד, ארבעת חלקי הנפש שהוזכרו ראשונים הם נטויות על ידי הגוף, הגוף הוא שמרגיש, הוא שחושק וכדו', השכלי הוא הפכם. אם נתבונן על ידי השכלי נגיע למצב שכל החושים יוכלו להתעלות דרכו, א"כ חלק השכלי שבנפש האדם אינו חלק מהבנין של האדם שהוא הגוף, השכלי יכול להובילם. בדבר הזה מיושב מהו פורים ומהו יום הכיפורים, עבודתו של האדם במהלך השנה הוא לבנות את עצמו, מסתימת לה שנה מגיע בעל הבית, בעל הבירה והולך לדרוש חשבון, בזה יש התחדשות כלפעם מחדש, לכן צריך קול קורא, שהאדם ילך ויסדר את חשבונותיו שהאדון ברוך הוא יוכל לראות אותם, זיכנו בוראנו שנתן לנו את האפשרות לתקן. משא"כ פורים, הוא מבחן הגוף על עצמו. ר' ישראל סלנטר היה משביע את תלמידיו שיספרו לו לאחר יום הפורים אייך היה נראה, ביום זה משיל האדם מעליו את השכלי ונותן לגוף לבטא את עצמו, כאן לא צריך קול קורא, זה מציאות, ולכן היחס הוא הכי ספונטני שיש, ההכנה לזה הוא כל השנה ובפורם האמת יוצאת לאור.
כיפורים כפורים, ראש חודש אלול, כלל ישראל מתכוננים ליום הדין ראש השנה ולחתימה ביום הכיפורים. היחס בהלכה הוא 'לב מי לא יחרד מקול הקורא אלול'. יום הפורים, גם הוא מתחיל כבר בראש חודש אדר, משנכנס אדר מרבים בשמחה. מהו השינוי בין ההכנה של אלול ששם יש קול קורא לבין ההכנה של פורים שהוא בספונטיות משנכנס אדר יש מציאות של מרבים בשמחה ומה הקשר בכלל שנדמה בין יום הכיפורים הקדוש, בו מתענים, מסתגפים וכל היום מתפללים ומתחננים, ליום הפורים בו חייב איניש לבסומי עד דלא ידע.. התשובה נתונה איפה בצורת האדם, אדם הוא שם כללי המורכב מהרבה מאוד חלקים, גוף עם כל חלקיו, ונפש עם חמישה כוחותיה, הזן, המרגיש, המדמה, המתעורר והשכלי. האדם בונה עצמו על ידי שניים מכוחות אלו בלבד, המרגיש והמתעורר, גם המרגיש מגיע על ידי המתעורר, הזן הוא הגדילה של האדם ואינו מתקשר לבנינו, המדמה הוא כוח נמנע ולכן לא שייך שיצורף לבנין האדם, אולם כוח השכלי ודאי שאמור להיות חלק מבנין האדם ולאן הוא נעלם. הרמב"ם בפ"ב מיסודי התורה עונה ומגלה יסוד בבנין האדם, מצוות ואהבת את ה' אלוקיך לכאורה אינו מובן, הכיצד ייתכן לצוות על אהבה והכיצד שייך לאהוב את הבורא יתברך בעוד שלית מחשבה תפיסה ביה כלל, אומר הרמב"ם שעל ידי התבוננות בתורה, במצוות ובבריאה יגיע להנאה שעל ידה יגיע לאהבה. בתורף דבריו אומר כאן הר"מ יסוד, ארבעת חלקי הנפש שהוזכרו ראשונים הם נטויות על ידי הגוף, הגוף הוא שמרגיש, הוא שחושק וכדו', השכלי הוא הפכם. אם נתבונן על ידי השכלי נגיע למצב שכל החושים יוכלו להתעלות דרכו, א"כ חלק השכלי שבנפש האדם אינו חלק מהבנין של האדם שהוא הגוף, השכלי יכול להובילם. בדבר הזה מיושב מהו פורים ומהו יום הכיפורים, עבודתו של האדם במהלך השנה הוא לבנות את עצמו, מסתימת לה שנה מגיע בעל הבית, בעל הבירה והולך לדרוש חשבון, בזה יש התחדשות כלפעם מחדש, לכן צריך קול קורא, שהאדם ילך ויסדר את חשבונותיו שהאדון ברוך הוא יוכל לראות אותם, זיכנו בוראנו שנתן לנו את האפשרות לתקן. משא"כ פורים, הוא מבחן הגוף על עצמו. ר' ישראל סלנטר היה משביע את תלמידיו שיספרו לו לאחר יום הפורים אייך היה נראה, ביום זה משיל האדם מעליו את השכלי ונותן לגוף לבטא את עצמו, כאן לא צריך קול קורא, זה מציאות, ולכן היחס הוא הכי ספונטני שיש, ההכנה לזה הוא כל השנה ובפורם האמת יוצאת לאור.