זה עיניין של אופי
אני אדם מאוד סבלני, מקשיב, מבין, מתחשב.... אנחנו כבר שנה ו-4 (כמעט) יחד ועדיין אחרי מלא שיחות שחבר שלי עשה עם ההורים שלו על כל מיני דברים, שומדבר לא באמת עובד אמא שלו תמיד דוחפת ת'אף שלה לתוך הזוגיות שלנו וזה מביא לי את הסעיף (זה גורם לחצי המרוקאי שבי מתעורר), תמיד חייבת לדעת מה כמה למה איך, מקומות, כסף וכו'... אוהבת לדחוף את אחותו הקטנה לכל בילוי שלנו (כאילו אני ליצן החצר ולא ידעתי) רוצה שכולם יעשו הכל בשבילה אבל לא מוכנה לתת פיפס בחזרה... פשוט הבית שלי מתנהל כל כך הפוך, הכל פתוח ובכיף ונתינה המון וחופשיות ומקבלים את חבר שלי כאילו הוא אחד הילדים בבית ויש לו את כל ההטבות של זה (חחחח זה נשמע כאילו זה איזה מבצע בסופר), אבל באמת, אם זה מפתח לבית וביטוח לאוטו והמילה שלו על נושאים משנה, ואם הוא לא נמצא כולם שואלים עליו וחוקרים עליו (גם הסבתא והדודים....) פשוט כואב לי על כך, כבר הרבה הרבה זמן שזה לא הפוך
שההורים שלו אוהבים וטוב להם כשהם צריכים ממני משהו, אבל לתת נאדה... אני סתם ממורמרת פלוס על הנושא כי הסופש האחרון שם היה ריב ענק... שהרוב התחיל מזה שההורים שלו לא מסכימים שאני אבוא לאיזו חתונה משפחתית מסיבות מפגרות (כמו זה שאנחנו לא מספיק זמן יחד....או בגלל הכסף...) סתם כעסים בעיקר...צריך לפרוק לפעמים ולקבל דעות אופטימיות... תודה לכן מראש בננות יקרות...
