ההורים שלי
בחרתי לכתוב מכתב, בהשראת הזוגיות של הוריי. למה בחרתי לכתוב על הוריי? כי הזוגיות שלהם מרשימה אותי, במיוחד אחרי כמה מערכות יחסים שעברתי (לא הרבה), אחרי התבוננות בזוגות חברים שלהם שנמצאים יחד אותו זמן בערך. הסיבה הנוספת שאני כותבת עליהם, היא שאחרי מספיק שיחות עם אנשים בנושא, ההורים שלי הם בעיני דוגמא הכי קרובה לזוגיות בריאה, עם קסם ואהבה. ההורים שלי הם בני 55 ו-56, נשואים יחד כבר 35 שנים. ההורים שלי מודעים ומכירים זה את זה מצויין, בדברים הטובים והפחות טובים. אבל הם מקבלים זה את זה באהבה בזכות זה. הם נותנים אחד לשני את המרחב, וגדלים אחד לתוך השני. הם אוכלים ביחד ארוחות בוקר, מדברים על הכל, מתייעצים, מכינים אחת לשני תה, חולקים יחד בעבודות הבית, יוצאים קבוע בימי שבת בערב. אני חושבת שהם משמרים את הקסם והאהבה שלהם זה לזה בכך שרוב היום הם לא רואים אחד את השני, יש להם את המרחב ואז בערב הם פשוט יושבים יחד מול הטלוויזיה ומדברים על הכל. גם זוכרים ליהנות אחד עם השני בשתיקה. אני חושבת שהקסם בין זוגות מאוד תלוי ביכולת של בני הזוג לא להתייחס אחד אל השני כמובן מאליו. יש משהו שמאוד חסר בין זוגות שאני מכירה – הכבוד, אני כל יום נדהמת מחדש לראות כמה כבוד אבי רוכש לאמי, וגם היא אליו. זוגות שהכרתי שנמצאים ביחד הרבה שנים פשוט נוטים לזלזל זה בזה. אבא שלי למשל לעולם לא יגיד לאמא שלי על משהו שהיא תבקש- "לא". גם היא לגביו. אספר לכם על מקרה שקרה לפני כשנה, שסימל בעיני המון, בדיעבד בשיחה איתה- גם לה המקרה נחרט בזיכרון. יום אחד אבא שלי נסע לעבודה, לא רחוק מהבית, וידע שאמי עורכת קניות בסופר הקרוב, אז נסענו, לפתע הוא חנה בצד, יצאנו, נכסנו לסופר והוא פשוט לקח שקית הכניס לתוכה כמה ירקות והכניס לעגלה, נישק אותה בלחי והמשכנו לדרכנו. לא צריך מחוות ומתנות גרנדיוזיות כדי להראות שאוהבים. שתבינו, אמא שלי היא הבן אדם שיותר קשה להסתדר איתו, יותר כועס ונוטר טינה, אבל אבא שלי רואה, מקבל ואוהב אותה עם זה. אז מה יש בזוגיות שלהם שכל כך מפעים בעיני? אהבה, כבוד, קסם (כי הם לא לוקחים זה את זה כמובן מאליו). הם סיפרו לי פעם שבחיים הם פגשו עוד אופציות (בזמן הנישואים) אבל איך אמא שלי הגדירה את זה... – אנשים מחפשים תמיד את טוב יותר, אבל כשאני נישאתי לאבא שלך קיבלתי את ההחלטה שהוא הטוב ביותר שאני מאחלת לעצמי ואת יודעת מה? הייתי מתחתנת איתו כל יום מחדש." אגב, אבא שלי הכריז בעצמו שהוא היה מוכן להתחתן איתה כל יום מחדש. כמובן שלא אגיד לכם שאין ביניהם ויכוחים ואי הסכמות, אבל מה שניכר בויכוחים האלה הוא ששני הצדדים מקשיבים זה לזה. עצוב לי שאנשים מתרגלים להתפשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים לא בריאות ואומרים לי "זה מה יש", אני חושבת שכלל ראשון לפני שנכנסים למערכת יחסים צריך לאהוב ולכבד את עצמך. אם זה כך אתה לא תיתן לצד השני להפגין כלפיך חוסר כבוד. זהו לבינתיים.
בחרתי לכתוב מכתב, בהשראת הזוגיות של הוריי. למה בחרתי לכתוב על הוריי? כי הזוגיות שלהם מרשימה אותי, במיוחד אחרי כמה מערכות יחסים שעברתי (לא הרבה), אחרי התבוננות בזוגות חברים שלהם שנמצאים יחד אותו זמן בערך. הסיבה הנוספת שאני כותבת עליהם, היא שאחרי מספיק שיחות עם אנשים בנושא, ההורים שלי הם בעיני דוגמא הכי קרובה לזוגיות בריאה, עם קסם ואהבה. ההורים שלי הם בני 55 ו-56, נשואים יחד כבר 35 שנים. ההורים שלי מודעים ומכירים זה את זה מצויין, בדברים הטובים והפחות טובים. אבל הם מקבלים זה את זה באהבה בזכות זה. הם נותנים אחד לשני את המרחב, וגדלים אחד לתוך השני. הם אוכלים ביחד ארוחות בוקר, מדברים על הכל, מתייעצים, מכינים אחת לשני תה, חולקים יחד בעבודות הבית, יוצאים קבוע בימי שבת בערב. אני חושבת שהם משמרים את הקסם והאהבה שלהם זה לזה בכך שרוב היום הם לא רואים אחד את השני, יש להם את המרחב ואז בערב הם פשוט יושבים יחד מול הטלוויזיה ומדברים על הכל. גם זוכרים ליהנות אחד עם השני בשתיקה. אני חושבת שהקסם בין זוגות מאוד תלוי ביכולת של בני הזוג לא להתייחס אחד אל השני כמובן מאליו. יש משהו שמאוד חסר בין זוגות שאני מכירה – הכבוד, אני כל יום נדהמת מחדש לראות כמה כבוד אבי רוכש לאמי, וגם היא אליו. זוגות שהכרתי שנמצאים ביחד הרבה שנים פשוט נוטים לזלזל זה בזה. אבא שלי למשל לעולם לא יגיד לאמא שלי על משהו שהיא תבקש- "לא". גם היא לגביו. אספר לכם על מקרה שקרה לפני כשנה, שסימל בעיני המון, בדיעבד בשיחה איתה- גם לה המקרה נחרט בזיכרון. יום אחד אבא שלי נסע לעבודה, לא רחוק מהבית, וידע שאמי עורכת קניות בסופר הקרוב, אז נסענו, לפתע הוא חנה בצד, יצאנו, נכסנו לסופר והוא פשוט לקח שקית הכניס לתוכה כמה ירקות והכניס לעגלה, נישק אותה בלחי והמשכנו לדרכנו. לא צריך מחוות ומתנות גרנדיוזיות כדי להראות שאוהבים. שתבינו, אמא שלי היא הבן אדם שיותר קשה להסתדר איתו, יותר כועס ונוטר טינה, אבל אבא שלי רואה, מקבל ואוהב אותה עם זה. אז מה יש בזוגיות שלהם שכל כך מפעים בעיני? אהבה, כבוד, קסם (כי הם לא לוקחים זה את זה כמובן מאליו). הם סיפרו לי פעם שבחיים הם פגשו עוד אופציות (בזמן הנישואים) אבל איך אמא שלי הגדירה את זה... – אנשים מחפשים תמיד את טוב יותר, אבל כשאני נישאתי לאבא שלך קיבלתי את ההחלטה שהוא הטוב ביותר שאני מאחלת לעצמי ואת יודעת מה? הייתי מתחתנת איתו כל יום מחדש." אגב, אבא שלי הכריז בעצמו שהוא היה מוכן להתחתן איתה כל יום מחדש. כמובן שלא אגיד לכם שאין ביניהם ויכוחים ואי הסכמות, אבל מה שניכר בויכוחים האלה הוא ששני הצדדים מקשיבים זה לזה. עצוב לי שאנשים מתרגלים להתפשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים לא בריאות ואומרים לי "זה מה יש", אני חושבת שכלל ראשון לפני שנכנסים למערכת יחסים צריך לאהוב ולכבד את עצמך. אם זה כך אתה לא תיתן לצד השני להפגין כלפיך חוסר כבוד. זהו לבינתיים.
