ההורים לא מתסדרים.
שלום. אני בת 20 וגרה עם הוריי. ההורים שלי הם הפכים גמורים... הם היו ככה מהתחלה.. אבל פעם היו צעירים יותר ופחות מיואשים מהחיים כנראהה. בשנים האחרונות זה ברור שהם לא צריכים להיות יחד. אני לא ארחיב פה על כל הדברים שהם רבים עליהם אלף פעמים בשבוע.... הם הלכו לים אתמול ביחד (שהיה מפתיע) וחזרו ברוגז אחרי שרבו בים (לא מפתיע). אני יודעת (לא בטוחה שזה טוב שאני יודעת אבל נו) שאמא שלי לא אוהבת את אבא שלי כמו שצריך לאהוב בעל. אני יודעת שדברים בין איש לאשתו לא קיימים. רוב הזמן הם ישנים רגליים-אל-פנים. או שאם אני לא בבית אבא שלי ישן אצלי בחדר. שניהם סובלים מזה וזה ברור. אבל משום שאני קרובה יותר לאמא שלי אני רואה יותר את ההשפעות עליה. היא שונאת את החיים שלה פחות או יותר. היא גם נמצאת בעבודה שהיא לא אוהבת אז בכלל. היא 90 אחוז מהזמן עצבנית.. סתם בלי סיבה. רואים שמשהו מאוד מהותי מפריע לה. בתור חברה שלה או צופה מהצד שאני חושבת שאם יתגרשו יהיה לה הרבה יותר טוב. אפילו בחיים הקשים יותר של לפרנס את עצמה ולהתחיל מחדש - היא לפחות תהיה רגועה ואולי אף מאושרת. בתור הבת של שניהם אני יודעת שאבא שלי סובל אבל יפגע מאוד מאוד קשה אם היא תעלה את הנושא... ואני לא רוצה את זה. אני גם די מפחדת מהרעיון הזה.. משום מה. כל פעם שאמא שלי מדברת איתי על הריב היומי אני כמעט ואומרת לה ''אז תעזבי'' אבל לא אומרת. אני חושבת שאני יכולה להשפיע פה אבל מפחדת לעשות זאת. אולי בכלל אני צריכה לשתוק.כנראה.
שלום. אני בת 20 וגרה עם הוריי. ההורים שלי הם הפכים גמורים... הם היו ככה מהתחלה.. אבל פעם היו צעירים יותר ופחות מיואשים מהחיים כנראהה. בשנים האחרונות זה ברור שהם לא צריכים להיות יחד. אני לא ארחיב פה על כל הדברים שהם רבים עליהם אלף פעמים בשבוע.... הם הלכו לים אתמול ביחד (שהיה מפתיע) וחזרו ברוגז אחרי שרבו בים (לא מפתיע). אני יודעת (לא בטוחה שזה טוב שאני יודעת אבל נו) שאמא שלי לא אוהבת את אבא שלי כמו שצריך לאהוב בעל. אני יודעת שדברים בין איש לאשתו לא קיימים. רוב הזמן הם ישנים רגליים-אל-פנים. או שאם אני לא בבית אבא שלי ישן אצלי בחדר. שניהם סובלים מזה וזה ברור. אבל משום שאני קרובה יותר לאמא שלי אני רואה יותר את ההשפעות עליה. היא שונאת את החיים שלה פחות או יותר. היא גם נמצאת בעבודה שהיא לא אוהבת אז בכלל. היא 90 אחוז מהזמן עצבנית.. סתם בלי סיבה. רואים שמשהו מאוד מהותי מפריע לה. בתור חברה שלה או צופה מהצד שאני חושבת שאם יתגרשו יהיה לה הרבה יותר טוב. אפילו בחיים הקשים יותר של לפרנס את עצמה ולהתחיל מחדש - היא לפחות תהיה רגועה ואולי אף מאושרת. בתור הבת של שניהם אני יודעת שאבא שלי סובל אבל יפגע מאוד מאוד קשה אם היא תעלה את הנושא... ואני לא רוצה את זה. אני גם די מפחדת מהרעיון הזה.. משום מה. כל פעם שאמא שלי מדברת איתי על הריב היומי אני כמעט ואומרת לה ''אז תעזבי'' אבל לא אומרת. אני חושבת שאני יכולה להשפיע פה אבל מפחדת לעשות זאת. אולי בכלל אני צריכה לשתוק.כנראה.
