ההופעה של A Perfect Circle מהערב
ערב טוב ממנצ'סטר הקרה. כפי שהובטח, להלן תמצית אירועי הערב באולם Apollo Theatre שבמרכז העיר. הופעת החימום היתה לא רעה בכלל. מליסה אאופדרמאער (ברצינות - זה השם, Auf Der Maur), שניגנה בס ב-HOLE של קורטני לאב, מוציאה בחודש הבא אלבום משלה, וכאמור, מחממת את APC באירופה. הבחורה יודעת להתנועע, ולא פחות, לעשות רעש חזק ואיכותי. ההופעה התחילה באולם ובמה חשוכים. התאורה נדלקה בהדרגה, שניות אחרי שהתחיל להתנגן Vanishing מהאלבום השני. הלהקה מסודרת על הבמה, שמרכזה עומד ריבוע גדול מבד לבן. ניחשתם נכון, מיינארד בתוכו. בילי ומיינארד נכנסו עם קריאות Disa-ppear, כשכל מה שרואים ממיינארד אלה הצלליות שלו באות ונעלמות על הבד הלבן. נפלא. הבד נתלש עם סיום השיר הראשון, ועם ההתחלה הרועשת אך המ-צ-ו-י-י-נ-ת של Pet, השיר הטוב ביותר מאותו אלבום. מהרגע הזה, הכל נעשה מעורפל. קשה לזכור פרטים מתחת לענן העונג שרבץ עלי. את שאר ההופעה מיינארד עשה כשהוא חשוף, בלי חולצה, אבל כרגיל, מתחבא מתחת לפיאה בחלק האחורי של הבמה. כהרגלו, הוא רקד כמו אדם שקיבל כדור בבטן ומתעקש להישאר עומד. הוא היה כלוא בין ארבע מוטות מאונכים שחוברו ברצועות, כמו זירת אגרוף, למשל. הערב המשיך להתחמם עם The Hollow מהראשון, ואחריו כותב שורות אלה היה על סף עלפון עם הצלילים הראשונים של Magdalena. חזק, חזק, חזק ומדהים. אין מלים לתאר. הקהל חיכה למלים הראשונות של מיינארד והן הגיעו בין PET ל-THE HALLOW. למי שממש רוצה לדעת, הוא אמר את המשפט העמוק הבא, מומלץ לשנן: well, apparently we're in Manchester. (זהו). אבל לזכותו של מיינארד יאמר, שכל מלה שהבנאדם אומר, בהתחשב באדישות ובריחוק שלו, מקפיצה שוב ושוב את האולם כמו שוקים חשמליים. ג'יימס איהה הוותיק השקיף על הכל בחשיכה מאחורי הגיטרה שלו. בכל פעם שמיינארד פונה אליו הקהל משתולל, הם מעריכים את הבנאדם והרי הוא גבר-גבר. לבקשת מיינארד, הוא סיפר בדיחה, שאביא אותה לפניכם: "where does a pinguin hides his money?" תשובה: "in a snowbank" (מסתבר ש-snowback זה איזשהו סוג של בית משלג, ככה שזה אמור להיות מצחיק. בהמשך תגיע בדיחה מצחיקה הרבה פחות, מפיו של ג'ורדי ווייט, לא מומלץ לבעלי לב חלש. לקראת הסוף החברים עשו ביצוע איכותי ורועש במיוחד ל- The Nurse Who Loved Me השקט מהשני, וביצוע קצת מאכזב ל-orestes. אבל אי אפשר להאשים אותם, כי אי אפשר לעשות את זה טוב יותר מאיך שזה מוקלט ב-mer de noms. אי אפשר. בשלב מסויים, מיינארד הורה לג'ורדי ווייט לספר בדיחה. תשפטו בעצמכם. "what is stiff and 12 inch long"? ובכן, מסתבר שזה "a victim of sudden Infant death". כאמור, חסר טעם לחלוטין. לא היה הדרן, אבל לא היה צריך, כי לא היה מה לנגן. 13 שירים בסך הכל לפי הספירה שלי, כל דבר טוב שהלהקה הזאת אי פעם עשתה, על שתי גרסאותיה. ואיך אפשר לסיים טוב יותר מאשר עם החברה ג'ודית. סיום מהדהד להופעה מעולה. בברכת fuck your god, יואב, ידידכם מהגלות. Vanishing Pet The Hollow Magdalena The Outsider Weak and Powerless Blue Orestes Brena A Stranger The Package 3 Libras Thinking of You Gravity The Nurse Who Loved Me The Noose Judith
ערב טוב ממנצ'סטר הקרה. כפי שהובטח, להלן תמצית אירועי הערב באולם Apollo Theatre שבמרכז העיר. הופעת החימום היתה לא רעה בכלל. מליסה אאופדרמאער (ברצינות - זה השם, Auf Der Maur), שניגנה בס ב-HOLE של קורטני לאב, מוציאה בחודש הבא אלבום משלה, וכאמור, מחממת את APC באירופה. הבחורה יודעת להתנועע, ולא פחות, לעשות רעש חזק ואיכותי. ההופעה התחילה באולם ובמה חשוכים. התאורה נדלקה בהדרגה, שניות אחרי שהתחיל להתנגן Vanishing מהאלבום השני. הלהקה מסודרת על הבמה, שמרכזה עומד ריבוע גדול מבד לבן. ניחשתם נכון, מיינארד בתוכו. בילי ומיינארד נכנסו עם קריאות Disa-ppear, כשכל מה שרואים ממיינארד אלה הצלליות שלו באות ונעלמות על הבד הלבן. נפלא. הבד נתלש עם סיום השיר הראשון, ועם ההתחלה הרועשת אך המ-צ-ו-י-י-נ-ת של Pet, השיר הטוב ביותר מאותו אלבום. מהרגע הזה, הכל נעשה מעורפל. קשה לזכור פרטים מתחת לענן העונג שרבץ עלי. את שאר ההופעה מיינארד עשה כשהוא חשוף, בלי חולצה, אבל כרגיל, מתחבא מתחת לפיאה בחלק האחורי של הבמה. כהרגלו, הוא רקד כמו אדם שקיבל כדור בבטן ומתעקש להישאר עומד. הוא היה כלוא בין ארבע מוטות מאונכים שחוברו ברצועות, כמו זירת אגרוף, למשל. הערב המשיך להתחמם עם The Hollow מהראשון, ואחריו כותב שורות אלה היה על סף עלפון עם הצלילים הראשונים של Magdalena. חזק, חזק, חזק ומדהים. אין מלים לתאר. הקהל חיכה למלים הראשונות של מיינארד והן הגיעו בין PET ל-THE HALLOW. למי שממש רוצה לדעת, הוא אמר את המשפט העמוק הבא, מומלץ לשנן: well, apparently we're in Manchester. (זהו). אבל לזכותו של מיינארד יאמר, שכל מלה שהבנאדם אומר, בהתחשב באדישות ובריחוק שלו, מקפיצה שוב ושוב את האולם כמו שוקים חשמליים. ג'יימס איהה הוותיק השקיף על הכל בחשיכה מאחורי הגיטרה שלו. בכל פעם שמיינארד פונה אליו הקהל משתולל, הם מעריכים את הבנאדם והרי הוא גבר-גבר. לבקשת מיינארד, הוא סיפר בדיחה, שאביא אותה לפניכם: "where does a pinguin hides his money?" תשובה: "in a snowbank" (מסתבר ש-snowback זה איזשהו סוג של בית משלג, ככה שזה אמור להיות מצחיק. בהמשך תגיע בדיחה מצחיקה הרבה פחות, מפיו של ג'ורדי ווייט, לא מומלץ לבעלי לב חלש. לקראת הסוף החברים עשו ביצוע איכותי ורועש במיוחד ל- The Nurse Who Loved Me השקט מהשני, וביצוע קצת מאכזב ל-orestes. אבל אי אפשר להאשים אותם, כי אי אפשר לעשות את זה טוב יותר מאיך שזה מוקלט ב-mer de noms. אי אפשר. בשלב מסויים, מיינארד הורה לג'ורדי ווייט לספר בדיחה. תשפטו בעצמכם. "what is stiff and 12 inch long"? ובכן, מסתבר שזה "a victim of sudden Infant death". כאמור, חסר טעם לחלוטין. לא היה הדרן, אבל לא היה צריך, כי לא היה מה לנגן. 13 שירים בסך הכל לפי הספירה שלי, כל דבר טוב שהלהקה הזאת אי פעם עשתה, על שתי גרסאותיה. ואיך אפשר לסיים טוב יותר מאשר עם החברה ג'ודית. סיום מהדהד להופעה מעולה. בברכת fuck your god, יואב, ידידכם מהגלות. Vanishing Pet The Hollow Magdalena The Outsider Weak and Powerless Blue Orestes Brena A Stranger The Package 3 Libras Thinking of You Gravity The Nurse Who Loved Me The Noose Judith
