אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
ההופעה בזאפה
- פותח הנושא רוויתוש
- פורסם בתאריך
האמממ ../images/Emo168.gif
מן הסתם אני מכירה את ביירט רק מהשמחות וממש לא אוהבת את הלהקה הזאת. ואני מאוד מקווה שתאהב את הדיסק של ארליך, נורא בא לי לצעוק שזה הדיסק הכי טוב שקניתי השנה [ואז יצעקו עלי פה כי יצא השנה הדיסק של ערן....] הוא מעולה, והופעה ואוו זה דבר חובה. הבן אדם מדהים. נו אמרתי שאני לא אספיק לדבר עליו אם אתחיל לא?
מן הסתם אני מכירה את ביירט רק מהשמחות וממש לא אוהבת את הלהקה הזאת. ואני מאוד מקווה שתאהב את הדיסק של ארליך, נורא בא לי לצעוק שזה הדיסק הכי טוב שקניתי השנה [ואז יצעקו עלי פה כי יצא השנה הדיסק של ערן....] הוא מעולה, והופעה ואוו זה דבר חובה. הבן אדם מדהים. נו אמרתי שאני לא אספיק לדבר עליו אם אתחיל לא?
ההופעה בזאפה 2
"ערן צור, נו, זה ההוא עם הפה הגדול" "לא, אתה מתכוון לחמי רודנר" "נו כן, ההוא מאיפה הילד" "ערן צור אף פעם לא היה באיפה הילד" "אה." השיחה הנ"ל התנהלה ברכב מסוים שעשה דרכו לזאפה לחזות באותו ערן צור מבצע את מיטב שיריו, שירים שנהג הרכב טען בתוקף שהוא לא מכיר, ובכלל הוא חשב שהולכים לחמי רודנר. אחרי ששכנעתי שבכל זאת יהיה כיף, הגענו לזאפה ועמדנו בתור לכרטיסים. מסתבר שמה שאומרים על זה שאמנים לפחות יכולים להרוויח מהופעות לא נכון, כי כל האנשים שעמדו איתנו בתור קיבלו כרטיסים בחינם ממקור זה או אחר. (אחד אפילו הגדיל לעשות- הוא קיבל 20 כרטיסים מהמון ווליום. אין לי למי לתת כל כך הרבה כרטיסים!). בפנים, יושבי המקום נהנו מבירה ושאר משקאות אלכוהוליים, חלקם אף העבירו את הזמן עם צלחות עמוסות במיני טריפות. כולם נראים טוב בתאורה העמומה, הבנות בחולצות חושפות כתפיים שזופות ורזות, הבנים במיטב הקולקציה של קסטרו ופול אנד בר. בשירותי הנשים משתרך תור של בחורות שבאו לוודא שהכל עדיין במקום, השיער נופל בדיוק בזוית הנכונה על המצח ושפתיים עדיין מבהיקות. ההופעה מתחילה בשיר "על קו העימות". הדיסוננס בין המילים למקום שבו אני נמצאת מכה בי בעוצמה. "לעיתים, יצטברו ערימות המתים, יחטט באפו המנהיג..." צור שר לקהל שנראה כי הקשר בינו לבין מחאה קלוש. אני חושבת על כל האנשים שאתם אני לא יכולה לשוחח על טעם וריח, שחייהם רחוקים שנות אור מחיי. ילדים מורעבים באפריקה. למה ללכת כל כך רחוק? נשים חד הוריות, עולים, קשישים. תמונות מפרסומות של עמותת לתת עולים בי. במיוחד בחגים אני מרגישה את זה, את הפערים העצומים האלה בחברה הקטנטנה שלנו. צריך תעוזה מסוימת לפתוח את ההופעה הספציפית הזאת עם שיר כזה. רוב השירים של ערן צור לא כל כך פוליטיים, וכמעט כל שיר אחר יכול היה לפתוח את ההופעה, אבל הבחירה בשיר הזה עשתה לי משהו שלא מש ממוחי עד סופה. כל הערב הסתכלתי מבחוץ על עצמי ועל יושבי המקום וקינאתי בהם, בי. על היכולת לשבת בערב עם כוס בירה ולהנות ממוזיקה, וללכת הביתה אחר כך, לישון בשקט, שינה עמוקה וטובה של אנשים שיש להם אוכל. ערן צור מספר על בחורה ששרה את "בלילות של ירח מלא" בעדינות שהוא לא מסוגל אליה. כשהוא שר, האגרסיביות הגברית שלו נותנת לשיר הרומנטי הזה את הדבר שהופך אותו מסתם שיר על אהבה למשהו שרוצים לצרוח במלוא הגרון, להוציא הכל החוצה. סגנון ההגשה שלו - הקול, חיתוך הדיבור, היציבה ואפילו הגובה - עושים את ערן צור לפרפורמר לא רק מעולה טכנית אלא גם מעניין. כל שיר הוא כמו סיפור קצר, חלקם באמת סיפורים קצרים. את הסיפורים האלה צור מספר בצורה הכי דרמטית שיש, בונה עולם שלם תוך שלוש וחצי דקות, יוצר דמויות ע"י שימוש במילה או שתיים ("הראש של הג'ירפה מתגלה מעל החומה"). ערן צור הוא לא אמן שחייבים להכיר כל שיר כדי להינות מההופעה. הוא מצליח לשלב תיאטרון ומוזיקה בצורה שמציתה את הדמיון. "הג'ינס הנמוכים" נשמע כמו שם של שיר שאיה כורם הייתה שרה (יש לי דייט עם יונתן שפירא/ הלכתי לעשות קניות בזארה/ הג'ינס הנמוכים יושבים עלי בול/ עכשיו אני צריכה משהו שאול, לדוגמה). במקום זה יש לנו שיר אפלולי על מאווים כמוסים, חשקים אפלים וספק בגידות. רם אוריון שתורם קולות גבוהים, כאילו נשיים, שולח את השיר לתוך אזור הדמדומים. אם הייתי עוצמת את העיניים בקלות הייתי יכולה להרגיש שאני במסיבת סאדו מאזו. הפריט הימיומי, הג'ינס הנמוכים, הופכים למשהו שנושא משמעות סימבולית עמוקה. האישה שלובשת אותם לא תמימה, גם אם היא מעמידה פנים שהיא מופתעת, היא יודעת בדיוק מה היא עומדת לקבל. וגרוע מזה, היא רוצה בזאת. ערן צור מלווה ברם אוריון על הבס ושי ברוך בתופים. יחד הם יוצרים שלישייה שעושה רוק אמיתי, מלוכלך ורועש. תענוג להקשיב. הערב הסתיים בשני הדרנים שכללו (בין היתר) את ירושלים, תותים – שהיה מעולה!, בערוב ימי פוריותה ונשל הנחש. הופעה מומלצת ביותר לכל מי שאוהב מוזיקה. "ערן צור הזה, לא רע" "לא, בכלל לא."
"ערן צור, נו, זה ההוא עם הפה הגדול" "לא, אתה מתכוון לחמי רודנר" "נו כן, ההוא מאיפה הילד" "ערן צור אף פעם לא היה באיפה הילד" "אה." השיחה הנ"ל התנהלה ברכב מסוים שעשה דרכו לזאפה לחזות באותו ערן צור מבצע את מיטב שיריו, שירים שנהג הרכב טען בתוקף שהוא לא מכיר, ובכלל הוא חשב שהולכים לחמי רודנר. אחרי ששכנעתי שבכל זאת יהיה כיף, הגענו לזאפה ועמדנו בתור לכרטיסים. מסתבר שמה שאומרים על זה שאמנים לפחות יכולים להרוויח מהופעות לא נכון, כי כל האנשים שעמדו איתנו בתור קיבלו כרטיסים בחינם ממקור זה או אחר. (אחד אפילו הגדיל לעשות- הוא קיבל 20 כרטיסים מהמון ווליום. אין לי למי לתת כל כך הרבה כרטיסים!). בפנים, יושבי המקום נהנו מבירה ושאר משקאות אלכוהוליים, חלקם אף העבירו את הזמן עם צלחות עמוסות במיני טריפות. כולם נראים טוב בתאורה העמומה, הבנות בחולצות חושפות כתפיים שזופות ורזות, הבנים במיטב הקולקציה של קסטרו ופול אנד בר. בשירותי הנשים משתרך תור של בחורות שבאו לוודא שהכל עדיין במקום, השיער נופל בדיוק בזוית הנכונה על המצח ושפתיים עדיין מבהיקות. ההופעה מתחילה בשיר "על קו העימות". הדיסוננס בין המילים למקום שבו אני נמצאת מכה בי בעוצמה. "לעיתים, יצטברו ערימות המתים, יחטט באפו המנהיג..." צור שר לקהל שנראה כי הקשר בינו לבין מחאה קלוש. אני חושבת על כל האנשים שאתם אני לא יכולה לשוחח על טעם וריח, שחייהם רחוקים שנות אור מחיי. ילדים מורעבים באפריקה. למה ללכת כל כך רחוק? נשים חד הוריות, עולים, קשישים. תמונות מפרסומות של עמותת לתת עולים בי. במיוחד בחגים אני מרגישה את זה, את הפערים העצומים האלה בחברה הקטנטנה שלנו. צריך תעוזה מסוימת לפתוח את ההופעה הספציפית הזאת עם שיר כזה. רוב השירים של ערן צור לא כל כך פוליטיים, וכמעט כל שיר אחר יכול היה לפתוח את ההופעה, אבל הבחירה בשיר הזה עשתה לי משהו שלא מש ממוחי עד סופה. כל הערב הסתכלתי מבחוץ על עצמי ועל יושבי המקום וקינאתי בהם, בי. על היכולת לשבת בערב עם כוס בירה ולהנות ממוזיקה, וללכת הביתה אחר כך, לישון בשקט, שינה עמוקה וטובה של אנשים שיש להם אוכל. ערן צור מספר על בחורה ששרה את "בלילות של ירח מלא" בעדינות שהוא לא מסוגל אליה. כשהוא שר, האגרסיביות הגברית שלו נותנת לשיר הרומנטי הזה את הדבר שהופך אותו מסתם שיר על אהבה למשהו שרוצים לצרוח במלוא הגרון, להוציא הכל החוצה. סגנון ההגשה שלו - הקול, חיתוך הדיבור, היציבה ואפילו הגובה - עושים את ערן צור לפרפורמר לא רק מעולה טכנית אלא גם מעניין. כל שיר הוא כמו סיפור קצר, חלקם באמת סיפורים קצרים. את הסיפורים האלה צור מספר בצורה הכי דרמטית שיש, בונה עולם שלם תוך שלוש וחצי דקות, יוצר דמויות ע"י שימוש במילה או שתיים ("הראש של הג'ירפה מתגלה מעל החומה"). ערן צור הוא לא אמן שחייבים להכיר כל שיר כדי להינות מההופעה. הוא מצליח לשלב תיאטרון ומוזיקה בצורה שמציתה את הדמיון. "הג'ינס הנמוכים" נשמע כמו שם של שיר שאיה כורם הייתה שרה (יש לי דייט עם יונתן שפירא/ הלכתי לעשות קניות בזארה/ הג'ינס הנמוכים יושבים עלי בול/ עכשיו אני צריכה משהו שאול, לדוגמה). במקום זה יש לנו שיר אפלולי על מאווים כמוסים, חשקים אפלים וספק בגידות. רם אוריון שתורם קולות גבוהים, כאילו נשיים, שולח את השיר לתוך אזור הדמדומים. אם הייתי עוצמת את העיניים בקלות הייתי יכולה להרגיש שאני במסיבת סאדו מאזו. הפריט הימיומי, הג'ינס הנמוכים, הופכים למשהו שנושא משמעות סימבולית עמוקה. האישה שלובשת אותם לא תמימה, גם אם היא מעמידה פנים שהיא מופתעת, היא יודעת בדיוק מה היא עומדת לקבל. וגרוע מזה, היא רוצה בזאת. ערן צור מלווה ברם אוריון על הבס ושי ברוך בתופים. יחד הם יוצרים שלישייה שעושה רוק אמיתי, מלוכלך ורועש. תענוג להקשיב. הערב הסתיים בשני הדרנים שכללו (בין היתר) את ירושלים, תותים – שהיה מעולה!, בערוב ימי פוריותה ונשל הנחש. הופעה מומלצת ביותר לכל מי שאוהב מוזיקה. "ערן צור הזה, לא רע" "לא, בכלל לא."
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.