ההווה

[alissa]

יפה לך החתימה

החדשה. ר' עקיבא Rocks

 

[אישה ממאדים]

מלך ../images/Emo47.gif

 

[אינקה]

יש שאלה אחרת

שמותאת לחקירה נכונה יותר של הנושא: האם זה אני הוא שנע או היקום הוא שזז יחסית אלי? אני ממליץ מאוד שהשאלה הזו לא תשמש מושא לחשיבה אלא לבחינה וחקירה מעשיים מאוד.

 

[בארס]

פעם...

...כמעט כתבתי איזה פוסט/מאמר על הנקודה הזאת, אבל בסוף החלטתי לא לפרסם אותה. זו שאלה שאתה "חיברת" או שזו שאלת חקירה מסורתית בזן או מסורת אחרת?

 

[אינקה]

לפני כ 5 שנים

ניסחתי/חיברתי שתי מערכות תרגול. האחת "אינפיוניטי" והשניה "מאסטר ויפאסנה צ'אקרה דנסינג". הצ'אקרה דנסינג כשמה היא תרגול דינמי אנרגטי שפועל על הגוף ומשלב התבוננות בתחושות יחד עם ריקוד והפעלת מרכזים אנרגטיים. בשלב מסויים חשבנו עם דרול לפתוח סדנה לטכניקה זו. האינפיוניטי היא מערכת של כיוונוני התבוננות שעוסקות במודל חקירה של תפיסת האובייקט והסובייקט ומה שביניהם. חקירת התנועה היא חלק ממנה, אבל באופן מסויים היא מתבטאת גם בויפאסנה צ'אקרה דנסינג. מכיוון שהאינפיוניטי מחייבת מעורבות גבוהה של המורה ניסחתי גם מערכת חקירה עצמית שקראתי "קואנים מודרניים". אולי אתה זוכר שהעברתי קורס כזה בפורום לחיות בהרמוניה. אין שום קשר לסגנון ההוראה בזן המסורתי.

 

[בארס]

זוכר זוכר

אני זוכר אפילו שהעברת את הצ'אקרה דנסינג באיזה מפגש של פורום דרך הלוחמים (לא הייתי נוכח בו אבל קראתי את הדיווחים, כולל דיווח משעשע במיוחד של בן טל שחר ממש מהמפגש עצמו כשהוא הבריז להשתנקר). הדברים האלו התרחשו בתקופה הממש ממש איומה שלך ואישית די חששתי שתטמטם את "הנוער" אבל הטאו השגיח השאלה שלי כוונה ספציפית לנקודה של יחסיות התנועה והתפיסה אותה, אם קראת על זה איפושהו או שהגעת לזה לבד?

 

[אינקה]

יום פורים עולה על כיפורים

אז אפשר לעשות קצת חשבון נפש. היום אני מבין על מה אתה מדבר. שחררתי באותו הזמן אנרגיה כל כך גדולה שהייתי בטוח שזה יכול להיות רק "זה" וללא אבחנה אנרגטית מספקת הכל נותב לתוך המיינד שגדל כמו פטריית אטום. יחד עם זאת אני מאמין שזה לא קשור לתרגול עצמו אלא לבעיות האישיות שלי. בכל מקרה לא זכור לי שקראתי משהו כזה אי פעם. עבורי זה גילוי עצמאי לחלוטין.

 

[בארס]

../images/Emo45.gif

 

[lost insight]

פיקציה

אם קיים דבר כלשהו נצחי בעולם (אני מניח שהנשמה כזאת), אז הזמן הוא פיקציה מבחינה אובייקטיבית, כי הוא לא סופי ואין משמעות לתזוזה שלו. אבל מכיוון שיש גם אובייקטים משתנים, ובצורה די צפוייה סך הכל, אז נוח היה להמציא זמן כדי למדוד את ההשתנות שלהם. אבל זמן זה גם מושג יחסי. אם היינו מתכלים כמו שאר הדברים החומריים זה היה סביר למדוד את עצמנו בזמן, ובאמת רוב האנשים מרגישים ככה כי הם חיים ברמה החומרית המשתנה. אבל מנקודת המבט של אדם שיודע ומרגיש שהוא נצחי הזמן מאבד חשיבות.

 

[אבי בכר 2005]

ברור

רק שמאבד חשיבות זה לא פיקציה

 

[lost insight]

מה זה קיים?

זה יכול לפתוח דיון פילוסופי על השאלה האם משהו קיים באמת מחוץ לתודעה שלנו. אבל אם נניח שכן קיימים עצמים מחוץ לתודעה שלנו, אז בניגוד לעצמים כאלה, הזמן הוא סוג של מחשבה דמיונית, כמו האגו למשל. כלומר, עוד מחשבה שיוצרת חיץ בינך לבין המציאות האובייקטיבית. זה מאד דומה גם להתייחסות למציאות כמאיה. זו היצמדות למחשבות שמעוותות את המציאות האובייקטיבית. אני מניח שההזדהות עם מחשבת הזמן היא זו שהופכת אותו לממשי, בלי הזדהות אתה מנותק ממנו (בעצם ההזדהות היא שהופכת כל מחשבה על העולם לדבר ממשי ובעל משמעות).

 

[אבי בכר 2005]

על מנת לקיים שירשור אופטימלי

אפנה אותך לכאן

 

[שנטידווה]

הזמן אינו פיקציה

הוא פונקציה של תנועת גוף כלשהו במרחב. אבל היי, אני אדם קטנוני שלא מבין מהויות

 

[קמהדנו]

ה ת ע ש ת שאנטי ../images/Emo3.gif

נראה מה למואר אריק סיני יש להגיד בנושא התודעה והמדיטציה - "כן כך נראית העיירה שלי אם תעצור אולי תראה אותי ואם אתה נמצא כבר בסביבה דע לך שכאן הזמן לא הכרחי" פירוש רש"י עיירה = האני האמיתי/אטמן/ברמהן/תודעת ישו/קרישנה תעצור = מצב מדיטטיבי נמצא = יש, קיום בהווה כאן ועכשיו בסביבה = בסביבתו של מאסטר חי, בשדה הבודהה שלו דע = ציווי לאיחוד היודע/ידוע/ידיעה אום שאנטי שאנטי take it easy

 

[שנטידווה]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif ../images/Emo13.gif

 

[Mist2]

הווה-המשך

העבר והעתיד הם: דימיון, הזדהות ושינה. אנו עושים זאת בכל תיפקודינו, לא רק במחשבה. ההווה הוא נכחות! להיות ברגע - זהוא מצב תודעה שונה, זו מודעות...(ישנן רמות רבות לכך) מי שנמצא ברגע הוא לא המחשבות, הרגשות, החושים.......זה אתה! וברקע המחשבות והרגשות יכולות להמשיך במעשיהם ולהתעסק בעבר ובעתיד. אך קל מאוד לשקוע שוב בשינה, להזדהות עם התפקודים, ולחלום שוב שאנו הרגשות המחשבות והחושים....

 

[אבי בכר 2005]

מי אני? (בארס מתבקש להרגע )

אתה אומר מי שנמצא ברגע הוא לא המחשבות, הרגשות, החושים.......זה אתה! אבל מי אני? איך אדע שאני נמצא ברגע אם אינני יודע מי אני? האם בכלל מי ששואל "מי אני" הוא אני? אולי לי עצמי כלל לא אכפת מי אני ומשהו אחר שואל "מי אני"? ומי זה בכלל עצמי שפתאום נדחף לו? (לא אני

, לא אני

, גם לא אני

)

 

[Mist2]

האני הזה שדיברתי עליו

משתנה עם הזמן, הוא גדל ככל שנותנים לו יותר להיות בעינינים. זה לא ממש משנה מי שואל ומי עונה. החויה היא שקובעת, נסה להיות ברגע, נסה להיות נוכח כאן ועכשיו...אם הזמן והתרגול, באותו הזמן תראה את המחשבות הרגשות והתחושות שלך ותבין שהם לא אתה. וזה שמתבונן על התיפקודים הוא ברמה המסוימת הזו אתה. בניסיונות הראשונים תחוה רק את המצב של תפקוד הרואה תפקודים אחרים: השכל שרואה את מחשבותיו, את התנוע או את הרגש. מאוחר יותר ניתן יהיה להגיע למצב של התבוננות על המתבונן שמתבונן על התפקודים. כל מה שנדרש ממך, הוא לנסות, מאמצים להיות ברגע, תשאל את אותן השאלות לאחר שתנסה ממקום אחר לגמרי. למה בארס מתבקש להרגע?

 

[אבי בכר 2005]

אילו הכרית יכלה לספר

הייתי אני שותק, כבר חוויתי דמע וצחוק גדול ודממה אילמת גדולה אף מכל אלו רובם קרו כשלשבריר כבר לא הייתי אני - ואני היה לא יותר מרק עוד מילה ריקה. מכיוון שלא הייתי - דבר לא היה עוד רחוק ממני או קרוב אלי. לא זכרתי דבר אך הזיכרון לא נעלם לא הרגשתי דבר אך התחושה הייתה יתכן ואנו מדברים על דבר דומה וקוראים לו משמות שונים אינני יודע. בדרך הרביעית (מהמעט שאני יודע) מדובר על הזדהות - האם להאחז ב"אני" איננו הזדהות עם מילה? למילה אני יש קונוטציה מסויימת בשפת היום יום - האם האני שלך הוא האני מהיום יום?

 

[Mist2]

לפי הבנתי

ואשמח אם תתקן אותי אתה קורה לתפקודים שלך - אני, ומנסה להפטר מהאני הזה. אני לא דיברתי על תפקודים, ואין כל צורך להפטר מהתפקודים, הם שם! העיניין הוא לא להזדהות ולנסות להפרד. בקשר להאחז באני, בלתי אפשרי, הרגעים הם כה קצרים והשינה חוזרת כה מהר, שאין ביכולתנו להאחז בו. העבודה האמיתית בעצם: לנסות ולהגיעה לאותם רגעים יותר ויותר, ולנסות להשאר במצב זה יותר זמן. הבנתי שכמה אנשים כאן לא אוהבים את המושג - מצב תודעה גבוה, אבל זה בדיוק זה. המודעות לא קשורה לתיפקודים! הסכנה כמובן לאחר חויה מסוג זה, להאמין לניתוחים של המכונה שלנו המנתחת ומסבירה מה קרה שם. ולאחר מכן לשקועה בכל מיני דימיונות ותאוריות על מה שקרה שם ואיך ניתן לחזור לשם...לכן זקוקים אנו לחזור להווה. החזרה להווה עוצרת את המומנטום של המכונה, ונוצר מצב המאפשר למצב תודעה גבוהה להתקיים.