ההווה

[Mist2]

עוד משהו

אי שם בתחתית העמוד ישנה הודעה שלי עם לינק לניתוח שלי למשל המערה אני חושב שגם משל זה יכול לעזור להבנה

 

[אבי בכר 2005]

אני הוא כמו חור שחור

ברגיל נדמה שיש מרכז והעולם סובב נדחה או נמשך אל המרכז הזה יש אפילו את אופק הארועים שעד אליו ניתן בברור להגיד מהו לא אני (האוטו שלי הוא לא אני, הספה בסלון היא לא אני, היד שלי...המממ...לא אני.......המחשבות שלי....רגע רגע..לא בטוח...נראה לי שלא אני...........) בתוך אופק הארועים כבר קשה להגיד מה קורה שם יחד עם זה מתוך התבוננות בנעשה מחוץ לאופק הארועים אנחנו מניחים שהדברים בתוך אופק הארועים מתנהגים באופן דומה רק שאנחנו לא יכולים לראות את זה קורה. ועוד יש גם "תחושה" שככול שמתקרבים למרכז הדברים הולכים ומתנהגים באופן מוזר (מה אני, מי אני, מי אני, מה אני, מי שואל מי אני, אם אני מתבונן בי אז מי הוא זה המתבונן? ועוד) ואחרי הכל, אין לנו אפילו ספק שיש משהו במרכז שהרי מה זה לעזאזל הדבר הזה שמושך אליו את הכל? האם באמת יש שם משהו? מי יודע?

 

[Mist2]

אתה מסבך את העיניינים

לחשוב או לדבר או להבין הגיונית שכלית את המצב, קשה. חבל לבזבז את האנרגיה והזמן שלנו על הדיבורים על כך. ברגע שתחוה את הרגע תדע.

 

[אבי בכר 2005]

אתה חווית את הרגע?

אם כן, לא אבקש להסביר מה חווית רק לדעת האם אתה מצאת אותו? אני לא מבקש לערער על דבריך כי אם להבין האם שנינו מדברים תאוריה (חשובה מאוד) או רק אחד מאיתנו?

 

[אבי בכר 2005]

האם מצאת אותו = את האני

 

[Mist2]

חוויתי את אותם מצבי תודעה

גבוהים יותר, ואני בטוח שגם אתה חוית! השאלה לכמה זמן? כל כמה זמן? ולאיזה עומק?

 

[אינקה]

האם יש לשאלות הללו תכלית חיובית?

אני שואל ברצינות כי איני מוצא לשאלות הללו שום תכלית רצוייה, חוץ אולי להטמיע באדם שלא "הגיע" תחושת נחיתות מפני השואל. אבל מה עוד?

 

[jongler]

אני הוא גם חור שחור

לגשת למרכז ולפסול את השאר לגשת לבלוטה שם במוח שמיצרת מחשבות לגשת למרכז החזה שם הלב פועם והרגש מרחף ללכת לאיבוד בין ים האוביקטים, מה לפסול ומה להוכיר.... שוב כמו נדנדה האינטלקט שוב רוצה לבחור בין ימין לשמאל בין אוביקטיבי לדמיוני בין עבר לעתיד בין אני ללא אני... יש אני ויש "אני" לא כניגודים אלא כאחד המכיל את השני ומכיל לא רק אותו אלא את כל העולם עבר זאת פונקציה כמו עתיד והווה עבור הנצח

 

[אבי בכר 2005]

אגב

שמתי לב שלא עניתי מקודם ראיתי שבארס נוטה להתרגז כאשר "אני" עומד במרכזו של דיון

 

[שנטידווה]

הנה לך

שרשור הזוי (ולא קטנוני בהחלט) שמשתלשל מאמירה פשוטה ובהירה. האם אתה מתענג על ההודעות ההזויות? אחרת אני לא מוצא שום סיבה טובה אחרת להתמיד בהן ולפתח אותן.

 

[אבי בכר 2005]

אינני יודע מהו שירשור הזוי

האם השירשור מעניין אותי, כנראה שכן אנשים חביבים אומרים דברים שמעלים אצלי תהיות אז אני שואל בראיה שלי יש כמה אפשריות 1. אולי הוא מבין ואני לא - אזי אשאל ואולי אחכים 2.אולי אני מבין והוא לא - אזי אשאל והוא יחכים 3. אולי שנינו איננו מבינים דבר - אזי אשאל ומשהו מבין ירים כפפה 4. אולי שנינו מבינים אך לא מדברים בשפה אחת - אזי אשאל ונגיע לעמק השווה כך או אחרת איך שלא מסובבים את זה אני בוחר לשאול שאלות. כל שאני עושה הוא להבין את עולמי טוב יותר דרך השתקפותי אצל אחרים. לשאול שאלות אנשים אחרים זה כמו לישאול "מראה מראה שעל הקיר...." אם משהו חושב שהוא חי באגדות והמראה באמת עונה לו סבבה שיהנה אבל אם לא, כל תשובה שתקבל כדאי שתברר מה היא מעלה אצלך. כך כדוגמא חיה את השאלה הזו ממש ששאלת אתה שאלת!, ואני? אתה חושב שאני עונה לך? ממש לא, השאלה שלך העלתה בי מחשבות, כמו "באמת מה היה לי חשוב בשירשור, איזה ערך אני לוקח מהשירשור? במה הועלתי למשהו?" ועוד ועניתי לעצמי את מה שעניתי כאן. יש שיבואו ויגידו "תעתועי המיינד לא יותר" ואולי הם יצדקו. אני עושה את הכי טוב שלי ברגע נתון. יום מצויין

 

[o n m y w a y]

וכל עוד תשאיר את

הכוונה שלך ממוקדת במקום זה, אתה נמצא בדרך שלך. כל עוד תתכוונן לזה.. בקשתך תתאפשר.

 

[o n m y w a y]

בהתייחסות ל...

יש שיבואו ויגידו "תעתועי המיינד לא יותר" ואולי הם יצדקו. אני עושה את הכי טוב שלי ברגע נתון.

 

[אבי בכר 2005]

הנה הינני ואני כבר אינני

בתקווה שהספקתי להשאיר סימני דרך לזה שיבוא אחרי נזיר צעיר מלא מוטיבציה וחסר סבלנות הגיע את המנזר ושאל את המורה: "התקבלתי רק לאחרונה, התואיל בטובך להראות לי את הדרך אל הזן?" אמר המורה "השומע אתה את רחש המיים בין ההרים?" "כן אני שומע" אמר הצעיר "זו הכניסה" אמר המורה.

 

[שנטידווה]

רובנו אולי באותו בית הספר

אבל בכיתות שונות

שיהיו לך לילה ויום חדש מבורכים.

 

[אבי בכר 2005]

בנס יקבלו אותי לא' שנה הבאה ../images/Emo163.gif