הדת וחיינו
לגמרי במקרה שוטטתי היום באינטרנט וגיליתי שמיס עולם לשעבר לינור אברג'יל חזרה בתשובה. זה אמנם קרה לפני הרבה זמן אבל בזמנו זה לא עיניין אותי במיוחד. הסיפור שלה מאוד מעניין ,מספר ימים לפני התחרות על מיס עולם פורסם בעיתונות העולמית שהיא נאנסה,בעיקבות האונס היא עברה טיפול נפשי וכנראה זה מה שגרם לה לחזור בתשובה. כשאירוע טראומתי קורה לנו ,יש לנו את הנטייה לשאול את עצמינו :"למה דווקא לי זה קרה". התשובה של העולם החילוני שלרוב קובע שאנחנו אשמים במה שקורא לנו היא :"אתה אשם". התשובה של העולם הדתי:"זה בא מאלוהים" כאשר אנחנו חושבים שזה בא מאלוהים אז יותר קל לנו פסיכולוגית לקבל את זה. אבל לינור אברג'יל לא אשמה באונס שלה,ובכל זאת הדרך היחידה שלה להתמודד איתו הייתה חזרה בתשובה. שמעתי גם על בחורה שנאנסה בנערותה,סיפרה על כך להוריה,הוריה האשימו אותה באונס.היא ברחה מהבית והפכה לזונה. אז למה בעצם הכלים שיש לאדם חילוני לא מספיקים כדי להתמודד אם חוויות טראומתיות? כאשר הגיע עידן ההשכלה והדת החלה להידחק ממדינות המערב החליפה אותה הלאומיות. המסגרת הייתה הלאום.כל אדם השתייך ללאום .לכל אדם הייתה מטרה וסיבה לחיות למענה. עכשיו שנגמר עידן מדינת הלאום ואפשר להגר בעצם לכל מדינה בעולם ולחיות שם. אז אין סיבה אמיתית לחיות חוץ מאשר ההישרדות האישית. כשאנחנו חיים רק למען ההישרדות האישית אז אנחנו מסתכלים על חיינו ורואים שיש בהם לרוב יותר סבל מאשר שמחה. צריך לעבוד 6 ימים בשבוע לרוב בעבודה שאנחנו לא אוהבים.וכל זה רק במטרה לשרוד אז בשביל מה בעצם? אם יש לנו משפחה אוהבת אז בהחלט יש לנו סיבה לחיות.אבל אם אין אז אין. פעם ראיתי את הסיבה לחיים שלי כתיקון עולם.אם אני יצליח לעשות אפילו קצת טוב בעולם אז יש סיבה לחיים שלי. אבל בסופו של דבר הבנתי שזאת סתם נאיביות.לרוב אנשים כמוני הביאו רק רוע לעולם. כל האוטופיות כמו למשל הקומוניזם הביאו בסופו של דבר לרצח המוני וסבל ולא לשיפור מצב האנושות. נדמה כי המצב של כל אחד לעצמו הוא המצב האופטימלי כל ניסיון ליצור משהוא אחר שמאחד את האנשים כמו למשל דת,לאום או מדינה.לרוב מאחד קבוצת אנשים אחת נגד קבוצה אחרת ותמיד מוביל בסוף למלחמות מיותרות. יותר מזה כל המחשבות שלי על איך אני יכול לעשות טוב בעולם השאירו אותי די אחורה מבחינת קריירה,בגלל שהשקעתי כל כך הרבה אנרגיה ב-"תיקון עולם" לא ממש הצלחתי להתקדם בחיים.הבעיה שזאת הסיבה היחידה שאני מוצא לקיום שלי ובלי זה החיים שלי די חסרי משמעות. כותרת ההודעה היא אמנם דת וחיינו ,אבל משמעות ההודעה היא :אם אין חיים אחרי המוות והמטרה היחידה של חיינו היא בעצם להשיג לעצמינו הנאה.אבל תמיד הסבל יהיה רב יותר על ההנאה אז בשביל מה בעצם לחיות? אם מישהוא הצליח לקרוא את כל זה אז קבלו:
חיבוק לא עולה כסף אז למה לא לתת בחינם?
לגמרי במקרה שוטטתי היום באינטרנט וגיליתי שמיס עולם לשעבר לינור אברג'יל חזרה בתשובה. זה אמנם קרה לפני הרבה זמן אבל בזמנו זה לא עיניין אותי במיוחד. הסיפור שלה מאוד מעניין ,מספר ימים לפני התחרות על מיס עולם פורסם בעיתונות העולמית שהיא נאנסה,בעיקבות האונס היא עברה טיפול נפשי וכנראה זה מה שגרם לה לחזור בתשובה. כשאירוע טראומתי קורה לנו ,יש לנו את הנטייה לשאול את עצמינו :"למה דווקא לי זה קרה". התשובה של העולם החילוני שלרוב קובע שאנחנו אשמים במה שקורא לנו היא :"אתה אשם". התשובה של העולם הדתי:"זה בא מאלוהים" כאשר אנחנו חושבים שזה בא מאלוהים אז יותר קל לנו פסיכולוגית לקבל את זה. אבל לינור אברג'יל לא אשמה באונס שלה,ובכל זאת הדרך היחידה שלה להתמודד איתו הייתה חזרה בתשובה. שמעתי גם על בחורה שנאנסה בנערותה,סיפרה על כך להוריה,הוריה האשימו אותה באונס.היא ברחה מהבית והפכה לזונה. אז למה בעצם הכלים שיש לאדם חילוני לא מספיקים כדי להתמודד אם חוויות טראומתיות? כאשר הגיע עידן ההשכלה והדת החלה להידחק ממדינות המערב החליפה אותה הלאומיות. המסגרת הייתה הלאום.כל אדם השתייך ללאום .לכל אדם הייתה מטרה וסיבה לחיות למענה. עכשיו שנגמר עידן מדינת הלאום ואפשר להגר בעצם לכל מדינה בעולם ולחיות שם. אז אין סיבה אמיתית לחיות חוץ מאשר ההישרדות האישית. כשאנחנו חיים רק למען ההישרדות האישית אז אנחנו מסתכלים על חיינו ורואים שיש בהם לרוב יותר סבל מאשר שמחה. צריך לעבוד 6 ימים בשבוע לרוב בעבודה שאנחנו לא אוהבים.וכל זה רק במטרה לשרוד אז בשביל מה בעצם? אם יש לנו משפחה אוהבת אז בהחלט יש לנו סיבה לחיות.אבל אם אין אז אין. פעם ראיתי את הסיבה לחיים שלי כתיקון עולם.אם אני יצליח לעשות אפילו קצת טוב בעולם אז יש סיבה לחיים שלי. אבל בסופו של דבר הבנתי שזאת סתם נאיביות.לרוב אנשים כמוני הביאו רק רוע לעולם. כל האוטופיות כמו למשל הקומוניזם הביאו בסופו של דבר לרצח המוני וסבל ולא לשיפור מצב האנושות. נדמה כי המצב של כל אחד לעצמו הוא המצב האופטימלי כל ניסיון ליצור משהוא אחר שמאחד את האנשים כמו למשל דת,לאום או מדינה.לרוב מאחד קבוצת אנשים אחת נגד קבוצה אחרת ותמיד מוביל בסוף למלחמות מיותרות. יותר מזה כל המחשבות שלי על איך אני יכול לעשות טוב בעולם השאירו אותי די אחורה מבחינת קריירה,בגלל שהשקעתי כל כך הרבה אנרגיה ב-"תיקון עולם" לא ממש הצלחתי להתקדם בחיים.הבעיה שזאת הסיבה היחידה שאני מוצא לקיום שלי ובלי זה החיים שלי די חסרי משמעות. כותרת ההודעה היא אמנם דת וחיינו ,אבל משמעות ההודעה היא :אם אין חיים אחרי המוות והמטרה היחידה של חיינו היא בעצם להשיג לעצמינו הנאה.אבל תמיד הסבל יהיה רב יותר על ההנאה אז בשביל מה בעצם לחיות? אם מישהוא הצליח לקרוא את כל זה אז קבלו:
