הדת והחיים ../images/Emo70.gif
שלום, אני, בניגוד גמור לרוב האנשים פה, בחור דתי. כן, כן, אשתי מדליקה נרות שבת, ואני לא נוסע בשבת. אוכל רק כשר וכד'. ואני מניח שרובכם הייתם במצב הזה. קראתי מס' הודעות בפורום, על הראשונה אפילו הגבתי. אבל החלטתי לכתוב הודעה נפרדת. כתגובה למס' הודעות הרשומות כאן. דבר ראשון: אתם, אמנם, חזרתם בשאלה. אתם גם כנראה אוכלים לא כשר נוסעים בשבת וכו' - אבל אתם גם הילדים של ההורים שלכם. אני מבקש מכל אחד לחשוב קצת ולהחליט שאם הוא סומך על ההורים שלו (שגידלו אותו ואת המשפחה, והם קצת יותר מבוגרים) - שלא יסתיר מהם את היותו חילוני. הדבר הזה, כשיתגלה, יפגע בהם יותר מאשר גישה ישירה. דבר שני: כתבתם על הרבדים היפים של הדת. וכן, אני לא מאשים אתכם. לעיתים יש חוויות רוחניות גדולות בדת (כמו התפילה בערב שבת, כמו תפילת "כל נדרי" ביום כיפורים וכו') ויש גם חוויות רוחניות גדולות לא בדת (מוזיקה טובה, סרט טוב וכד'). - ההבדל הוא שבעוד שהחוויה הרוחנית שלא קשורה לדת הומצאה ע"י אנשים והיא ברת חלוף, החויה הקשורה לדת בעצם מעוררת בנפש את הכמיהה למציאות טובה יותר, את הרצון להתקרב לבורא העולם. למרות שאנחנו מרגישים את החוייה לפעמים באותה צורה גם את החויה הדתית וגם את הלא דתית. דבר שלישי ומסכם: אמר הגר"א (לא הגר"ע) שאם נמשיל את מצב הרוחניות בעם כשבית המקדש היה קיים לגוף חי, אז אנחנו היום במצב לא שהגוף מת, אלא כבר במצב שהבשר נאכל והעצמות מתפוררות. ולכן, כולכם- כל אותם שחזרו בשאלה- יכולים לענות על ההגדרה "תינוק שנשבה" משום שלא ראינו חיים דתיים מלאים. בגלל שהמציאות הרוחנית בעולם - נעלמה כמעט לחלוטין לאחר שחרב בית-המקדש. ולכן, כיום יש אנשים שאומרים "זה לא נראה לי שיש בורא לעולם" והם חוזרים בשאלה, כמוכם. אבל אם קצת יותר מאמינים להורים, לרבנים שחיו בעבר כמו הרמב"ם הרמח"ל וכד' אפשר להבין שהעולם הוא לא הפקר ויש דין ויש דיין. ועדיף להיות דתיים. (למרות שאז אנחנו "כבולים" בהלכות השבת, הכשרות, כלים, פסח ,חגים וכו' וכו' וכו'). ולקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, אני מקווה שתהיה לכולכם שנה טובה, שנת שגשוג ברכה והצלחה. *דרך אגב: התופעה שיש הרבה אנשים שחוזרים בשאלה נאמרה כבר ע"י חז"ל שאמרו שהמשיח יגיע בדור שכולו חייב או כולו זכאי. ומסבירים שיהיו אנשים קיצוניים: או צדיקים או מאד לא צדיקים. * אני לא חב"דניק. * כל הכבוד למי שקרא את כל ההודעה, מצטער שיצא קצת ארוך.
שלום, אני, בניגוד גמור לרוב האנשים פה, בחור דתי. כן, כן, אשתי מדליקה נרות שבת, ואני לא נוסע בשבת. אוכל רק כשר וכד'. ואני מניח שרובכם הייתם במצב הזה. קראתי מס' הודעות בפורום, על הראשונה אפילו הגבתי. אבל החלטתי לכתוב הודעה נפרדת. כתגובה למס' הודעות הרשומות כאן. דבר ראשון: אתם, אמנם, חזרתם בשאלה. אתם גם כנראה אוכלים לא כשר נוסעים בשבת וכו' - אבל אתם גם הילדים של ההורים שלכם. אני מבקש מכל אחד לחשוב קצת ולהחליט שאם הוא סומך על ההורים שלו (שגידלו אותו ואת המשפחה, והם קצת יותר מבוגרים) - שלא יסתיר מהם את היותו חילוני. הדבר הזה, כשיתגלה, יפגע בהם יותר מאשר גישה ישירה. דבר שני: כתבתם על הרבדים היפים של הדת. וכן, אני לא מאשים אתכם. לעיתים יש חוויות רוחניות גדולות בדת (כמו התפילה בערב שבת, כמו תפילת "כל נדרי" ביום כיפורים וכו') ויש גם חוויות רוחניות גדולות לא בדת (מוזיקה טובה, סרט טוב וכד'). - ההבדל הוא שבעוד שהחוויה הרוחנית שלא קשורה לדת הומצאה ע"י אנשים והיא ברת חלוף, החויה הקשורה לדת בעצם מעוררת בנפש את הכמיהה למציאות טובה יותר, את הרצון להתקרב לבורא העולם. למרות שאנחנו מרגישים את החוייה לפעמים באותה צורה גם את החויה הדתית וגם את הלא דתית. דבר שלישי ומסכם: אמר הגר"א (לא הגר"ע) שאם נמשיל את מצב הרוחניות בעם כשבית המקדש היה קיים לגוף חי, אז אנחנו היום במצב לא שהגוף מת, אלא כבר במצב שהבשר נאכל והעצמות מתפוררות. ולכן, כולכם- כל אותם שחזרו בשאלה- יכולים לענות על ההגדרה "תינוק שנשבה" משום שלא ראינו חיים דתיים מלאים. בגלל שהמציאות הרוחנית בעולם - נעלמה כמעט לחלוטין לאחר שחרב בית-המקדש. ולכן, כיום יש אנשים שאומרים "זה לא נראה לי שיש בורא לעולם" והם חוזרים בשאלה, כמוכם. אבל אם קצת יותר מאמינים להורים, לרבנים שחיו בעבר כמו הרמב"ם הרמח"ל וכד' אפשר להבין שהעולם הוא לא הפקר ויש דין ויש דיין. ועדיף להיות דתיים. (למרות שאז אנחנו "כבולים" בהלכות השבת, הכשרות, כלים, פסח ,חגים וכו' וכו' וכו'). ולקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, אני מקווה שתהיה לכולכם שנה טובה, שנת שגשוג ברכה והצלחה. *דרך אגב: התופעה שיש הרבה אנשים שחוזרים בשאלה נאמרה כבר ע"י חז"ל שאמרו שהמשיח יגיע בדור שכולו חייב או כולו זכאי. ומסבירים שיהיו אנשים קיצוניים: או צדיקים או מאד לא צדיקים. * אני לא חב"דניק. * כל הכבוד למי שקרא את כל ההודעה, מצטער שיצא קצת ארוך.