הדרך

[foxx]

הדרך

אני מתקשה עם משהו - בקריאות בפורום ובספרים של קרלוס ושל אחרים, מתקבל רושם כאילו ישנם שלבים בכדי להגיע אל החופש. אני חושב שישנם דברים מסויימים (4 הסכמות וכל מה שקרלוס מדבר עליו או כל מיני גורואים הודיים) שיכולים לעזור בחופש, התנתקות מהעבר - מחיקת תולדות החיים, מובן לי איך זה עוזר להגיע לחופש בהווה, וגם מובן לי שעבודה יומיומית חשובה - אני אגדיר את זה כאי שכיחת הדרך כל יום פחות או יותר, אבל ברגע שנכנסים לפרטים ספציפיים ולדרך ודברים שצריך לעשות כדי להגיע אל החופש, זה נראה לי כגורם גדול למקובעות ויש בזה משהו שעוצר מלראות את התמונה הגדולה. Thoughts. המלצה לספר: יומנו של קרישנמורטי, כיוון שונה מאוד מקרלוס אבל לא פחות עמוק לדעתי.

 

[L i z a r d]

שאלה טובה

מה המקום בדרך הלוחמים להתפתחות א-דטרמיניסטית (לא תלוית חוקי סיבה-תוצאה), או "קפיצת דרך" התפתחותית? יש לעניין הזה כמובן השלכות רבות והוא מעלה שאלות נוספות...

 

[foxx]

התכוונות

טוב, לפחות השאלה מביאה אצלנו לאיזו שהיא התכוונות לנושא הזה, נראה מה יבוא בהמשך

 

[נלאם]

קשה בסופרמרקט

בעצם כולנו צרכנים בין מדפי הסופר שעמוסים בכל טוב בסופו של דבר לכל המוצרים יש תווית זהה: "הדרך אל החופש, השחרור, הנרוונה" כל מוצר מתיימר להכיל את כל המרכיבים שדרושים לך למטרה, אבל מי יכול לחיות על במבה כל היום??? כל החיים?!? אני מאמינה גדולה בכל התורות האיזוטריות ובמיוחד בדרך החיים הקסטנדית אבל כשמיישמים תורות "מיובאות" של שאמאנים טולטקים ממקסיקו וגורואים קדושים מהגנגס אז לפעמים משהו הולך לאיבוד בדרך ונשאר רק ידע תיאורטי יבש שקשה ליישם אותו. פ ר ו פ ו ר צ י ו ת ברגע שמישהו מתמיד כל כך בתורה מסויימת אז בקלות ההתמדה עלולה להפוך להיות נוקשות, והנוקשות הופכת לצרות ולקיצוניות ודוגמאות לא חסרות. אני מרשה לעצמי להיות תיירת במידה מסויימת, לטעום מזה וגם מזה... המדף האהוב עלי כבר שנים הוא המדף הקסטנדי, שם תמיד אני מוצאת את הדרך מתובלת בהרבה רגש, קסם ואומץ.