מזל טוב לכולנו על המנהל החדש ../images/Emo24.gif
לי תמיד היתה בוזמנית רתיעה ומשיכה מלקרוא לדרך ההתפתחות דרך הלוחמת. מצד אחד זה משך אותי ומהצד השני זה הרתיע אותי בגלל הקונוטציה ללחימה או אלימות. לדרך ההתפתחות האישית הגעתי דרך... עצמי. תמיד חיפשתי, הרגשתי, ידעתי. אני זוכרת את עצמי מסתכלת סביב ויודעת שאני נמצאת על נתיב שקוף שמגלה את עצמו עם כל צעד. נתיב שרומז לי לאן ללכת ואיפה הוא ממשיך. אם אני מנסה לדמיין את החיים שלי בינתיים בלי הנתיב השקוף הזה, זה מגוחך. זה שוק, קרקס, לא חיים. כאילו כל הבצגן והצבעים האלה מסביב הם פשוט הרקע לנתיב האישי שלי. בלעדיו נשאר רק רקע צבעוני ולא מחייב. תפאורה כמעט חסרת משמעות. הנתיב הזה הוא המהות שלי והוא כאילו לוקח אותי צעד אחר צעד אל עצמי. כשאגלה את עצמי אני בטח יידע מה הלאה. בינתיים אני צועדת ומגלה דברים חדשים כל יום. דברים שלפעמים עוצרים את נשימתי מרוב התרגשות.
לי תמיד היתה בוזמנית רתיעה ומשיכה מלקרוא לדרך ההתפתחות דרך הלוחמת. מצד אחד זה משך אותי ומהצד השני זה הרתיע אותי בגלל הקונוטציה ללחימה או אלימות. לדרך ההתפתחות האישית הגעתי דרך... עצמי. תמיד חיפשתי, הרגשתי, ידעתי. אני זוכרת את עצמי מסתכלת סביב ויודעת שאני נמצאת על נתיב שקוף שמגלה את עצמו עם כל צעד. נתיב שרומז לי לאן ללכת ואיפה הוא ממשיך. אם אני מנסה לדמיין את החיים שלי בינתיים בלי הנתיב השקוף הזה, זה מגוחך. זה שוק, קרקס, לא חיים. כאילו כל הבצגן והצבעים האלה מסביב הם פשוט הרקע לנתיב האישי שלי. בלעדיו נשאר רק רקע צבעוני ולא מחייב. תפאורה כמעט חסרת משמעות. הנתיב הזה הוא המהות שלי והוא כאילו לוקח אותי צעד אחר צעד אל עצמי. כשאגלה את עצמי אני בטח יידע מה הלאה. בינתיים אני צועדת ומגלה דברים חדשים כל יום. דברים שלפעמים עוצרים את נשימתי מרוב התרגשות.
