הדרך...

[wolfbrother27]

הדרך...

כאשר אני מדברים על דרך הלוחם כדרך להתפתחות אישית, ישר עולות במוחנו מחשבות על אידאולוגיה; על מה צריך לעשות כדי להיות לוחם, על מה נכון או לא נכון. אולם הדבר שאנו נוטים לשכוח עם הזמן הנו באיזה שלב בחיינו נפתח השער שהוביל אותנו בסופו של דבר לדרך הרוחנית בה אנו צועדים. מה גרם לתובנה או לתובנות לשטוף ולפקוח את עינינו למסע של דרך הלוחם ? ביכולתי לומר לכם, כי יש בינינו כאלו אשר חוו הארה אך לא ידעו כיצד לקבל אותה או כיצד להתמודד איתה, ישנם לוחמים שלמרות ההבנה עדיין חוששים להיחשף משום שהחברה בה אנו נמצאים עלולה להכריז עליהם כשונים (פריקים). בעבר כבר הזכרתי שדרך הלוחם הנה דרך מגוונת שמקורותיה מוזכרות באין ספור עמים, אגדות, ספרים וכדומה. עם זאת ברצוני לציין שהמקור האמיתי של הדרך טמון בנשמה עצמה וכל לוחם הינו אינדיווידואל שדרכו מובילה אותו לכיוון זה או אחר, כאשר כולם יחדיו נעים לאותה מטרה אך בדרכים שונות, שכן כל אחד לומד ומבין דברים בדיוק בזמן הנכון ובדרכו הוא. דרכו של לוחם אחד אינה בהכרח מתאימה ללוחם אחר. לכולנו יש מקום, ואני פונה איליכם ידידיי - ספרו את סיפורכם, מתי, איך ולמה הגעתם אל הדרך הזו, דרך הלוחם ? כיצד אתם קיבלתם את ההארה ? כיצד הדרך חשפה את עצמה בפניכם ? שיהיה לכולם סוף שבוע קסום דובי

 

[העין השלישית של הצאט]

יש כאלה שנולדים עם הדרך

יש כאלה שנולדים עם הדרך, ולמה אני מתכוון כשתינוק נולד הנשמה שלו פתוחה את היקום הרבה הרבה יותר מאיתנו, הוא חווה דברים שהיינו רוצים לחוות אחר כך כבוגרים ולא כל כך מצליחים להגיע אליהם, מה שקורה במשך השנים שהחברה "המבוגרים" מחנכים אותנו לדרך "הנכונה" מוציאים אותנו ממרחב ההקשבה הפנימי וממקדים אותנו להיות אנשים "מתפקדים ויעילים" בחברה המודרנית. זה מתחיל בבית והמשך בשיטת הלימוד שלא מעודדת שום יצירתיות ואינדוידואליות אלא מצפה לתלמדים רובטים כמעט שידעו לאכול אוכל לעוס ולהקיא אותו בבחינות, וכלה בעולם החומרני שלנו שמודד את הכל ביכולת שלך להניע אחרים ולהרויח כסף, תכונות פנימיות ומרחב אישי לא נחשבים פה יותר מדי. הבעיה איתנו כבני אדם שאנחנו יצור מאד סתגלן, ואנחנו ברובנו לומדים ומפנימים ומתיישרים עם הקו הנכון, לומדים לחשוב לוגית וכמותית במקום לתת לדברים להבנות לבד מתוכנו,להעביר את המשמעות הפנימית שלהם ולצמוח מהאינטואציה, ולא רק זאת אלא שאנחנו ברובנו מגיעים למצב שבו אנחנו שוכחים שהיה שם אי פעם משהו אחר, אנחנו יותר נוטים לזהות את המשהו האחר כמשהו שהיה בזמן בו לא היינו בוגרים או מבינים מספיק או כקו שלא נתן לנו תוצאות מספיקות בעיני החברה או הסביבה הקרובה בתור ילדים המבוגרים נראים לנו כחזקים כעוצמתים כאלה שיודעים על מה הם מדברים ולא רק זה אלא שאנחנו תלוים בהם מהמון בחינות, ואותם מבוגרים בלי לדעת חונקים את הנשמה שלנו כי הם למדו שככה זה נכון לחיות עם נשמה חנוקה יצרנית ומתפקדת אבל יש כמה נשמות שיש להם מעין התנגדות פנימית ויותר עמידית בפני הלחצים החברתים מכל הסוגים לאבד את האישיות הפנימית שלהם, צרוף של יכולת התנגדות כזאת עם סקרנות ואינטוציה טבעית שלא דוכאה מספיק היא הקרקע ממנה צומחים הלוחמים, רק אנשים שעדיין ממשיכים להאמין בעצמם וממשיכים לתת מרחב התהוות לעולם הפנימי שלהם הם בדרך להיות לוחם כולנו עוברים חוויות שונות מסוגים שונים אבל העולם הפנימי שלנו והמרחב שמשתתף בפרוש ובהבנת החוויות עושה את כל ההבדל, יש משפט שאומר די לחכימא ברמיזא והמשמעות שלו אומר כשאתה קשוב ובעל תובנות אז דברים שנראים לאחרים כמה בכך יכולים להיות עולם ומלואו עבורך, התכונה העיקרית המאפיינת את הלוחם היא היכולת להגדיר את עולמו מתוך עצמו, אמנם בסינתזה עם העולם החיצוני אבל לא בכניעה מולו, הלוחמים הם אנשים שעדיין זוכרים את הטעם של החיבור גם אם לא במחשבה הלוגית אז בתוך מרחב האינטואציה שלהם החברה של היום היא חברה דורסנית שמנסה די בהצלחה לעצב לאנשים את העולם שלהם ולישר אותם לפי הקודים שלה, הצלחה כזאת של החברה מייצרת המוני אנשים שאיבדו את זהותם, שמתפקדים כרובטים שלא מחוברים לנשמה שיש בהם, שעושים הכל כמו שצריך ומתפלאים אחר כך למה הם לא מסופקים, ולמה הם איבדו את המשמעות של החיים, האדם הלוחם הוא אדם הלוחם קודם כל על עצמיותו על נשמתו על הקשר שלו אל עולם האמת על הקשר שלו אל העולם הרוחני העצום הקיים שם בכל מקום בכל מרחב בכל מימד, האמת של הלוחם נמצאת בתוכו ולא בהסכמה החברתית הרחבה שהחברה מצפה ממנו להנהן מולה.

 

[מיכל הררי]

../images/Emo13.gif יפה.

 

[חוק צח]

לא הבנתי כלום ממה שרשמת..

וניסיתי לקרוא כמה וכמה פעמים כל פעם הלכתי לאיבוד מחדש האם יש לך זכרונות מהתקופה בה היית תינוק? על מה מבוססים דבריך? בהחלט היה מסקרן אותי לשמוע זכרונות מהתקופה היחידה בה היינו חסרי מילים. אח"כ אתה רושם שאנחנו כבני אדם מאוד סתגלתנים. אולי אתה מדבר על עצמך. לדעתי בני האדם זה המין היחיד שכל כך אינדבדואלי, ואינו חולק שום רצון אחיד משותף, כגון מזון, מגורים, אקלים, חברה, שעות פעילות, אמונה.. אפילו רצון לחיות הוא עיניין של בחירה. בנוסף לכך, הייתי אומרת גם שבני האדם קיצוניים ובולטים בסקרנותם, אין הפסקה במחקרים ממכל הסוגים, אם במדע, ברפואה, בטכנולוגיה, אין סוף לתחומים כך שאני לא אוסיף לפרט. אינטרנט זו דוגמא טובה לרצון של האדם לחלוק ידע, וכל הזמן הרצון הוא לבדוק ולנסות דברים חדשים לגבי העולם בו אנו חיים, איך זה מתיישב אם חוסר יצירתיות? אני חושבת שהחיים המודרניים מקלים את הדרך לבחירה חופשית בדיוק בגלל שהמידע זורם חופשי, ויש מקום לחופש הביטוי (בזכות האינטרנט). הרצון של הבנאדם הוא חופשי. במידה והוא רוצה לחיות בחברה עליו להיות מסוגל לתפקד בתוכה על מנת להמשיך לפעול בחופשיות, כלומר לדעת את גבולתיו וגבולות החברה ולהשתמש בה ככלי, זה לא אומר שהוא מוכרח להזדהות עם החוקים האלו, רק להכיר אותם. ואם הוא לא חי בחברה, אלא בבדידות, הוא פטור לחלוטין מכל ההסכמות והחוקים וההגבלות והציפיות. מהבחינה הזו הייתי אומרים שדווקא ילדים פחות פתוחים לאפשרויות האלו בגלל חוסר העצמאות שלהם.

 

[העין השלישית של הצאט]

פרה פרה

אני לא רוצה עכשיו להכנס לדרך בה חווה האדם את חוויותיו לפני שהוא מתורבת מספיק ומעוצב חברתית, אבל אתייחס לדעה שלך שאומרת "בה היינו חסרי מילים. אח"כ אתה רושם שאנחנו כבני אדם מאוד סתגלתנים. אולי אתה מדבר על עצמך. לדעתי בני האדם זה המין היחיד שכל כך אינדבדואלי, ואינו חולק שום רצון אחיד משותף, כגון מזון, מגורים, אקלים, חברה, שעות פעילות, אמונה.. אפילו רצון לחיות הוא עיניין של בחירה. בנוסף לכך, הייתי אומרת גם שבני האדם קיצוניים ובולטים בסקרנותם, אין הפסקה במחקרים ממכל הסוגים, אם במדע, ברפואה, בטכנולוגיה, אין סוף לתחומים כך שאני לא אוסיף לפרט." אכן קו מחשבה ברור ומוצק אבל יש בו בעיה אחת ואסביר למה אני מתכוון הבחירה בדרך כלל של בני האדם משולה לאדם שבוחר את בגדיו אחד הולך בצורה מקובלת אחת והשניה בצורה מקובלת שניה והשלישי שמרדן בוחר לו סגנון אחר של בגדים שמבטאים את זה אבל כולם מדברים בשפה "חיצונית" מקובלת כל אחד מראה את צבעיו בהתאם לשפת הצבעים המקובלת על החברה. גם המרדן בוחר להצטרף לזרם המביע מרידה לעיתים רחוקות הוא יתחיל ללמוד לתפור בגדים משל עצמו לעיתים רחוקות הוא הוא יקשיב לשפה הפנימית שלו לשפה התת הכרתית שלו, קל לו יותר לוגית "לשוחח" חיצונית. הרבה מגוון לא תמיד מעיד על איכות וכיוון חיפוש נכון, למין האנושי יש היום את מקסימום הידע מכל הזמנים שבהיסטוריה, יש לו ידע על מיכון וכח הרס שיכול להשמיד אותו כמה פעמים ויש לו ידע בהמון כיוונים שהמצפן המוביל אותם הוא האינטרס הכלכלי כספי, אנחנו נמצאים בתקופה של פיצוץ ידע ממש בסדר גודל שלא נתפס אפילו אבל מבחינת הבשלות הרגשית שלנו כבני אדם מבחינת ההקשבה הפנימית אנחנו נמצאים במצב לא יותר טוב מאשר לפני אלפי שנים, הידע הרחב והנרחב שאנחנו רוכשים הוא יותר ידע טכני ידע שוב שאקרא לו "חיצוני" מבחינת נפש האדם אנחנו משולים לאדם ששיפר את יכולתה של רגל אחת של הנשמה שלו ועכשיו היא יודעת לעשות צעדים של חמישים מטר אבל את הרגל השניה הוא מזניח או לפעמים מנוון, לפעמים הוא אפילו בקושי יודע על קיומה. את כוחה של ההשפעה החברתית אנחנו יכולים לראות בשנים האחרונות במלחמות התעמולה, אם פעם חשבנו שלמציאות יש צבע אחד היום אנחנו לומדים שתפיסת המציאות היא הרבה יותר עניין של יצירת דעת קהל, ולכל ציבור ולכל קבוצת אנטרסים יש ראית מציאות שונה והקבוצות פועלות היום באופן אקטיבי על שליטת תפיסת המציאות שלהן על פני האחרות, צדק יש לכולן וצידוקים לוגים גם כן הלוגיקה שלנו יכולה לבנות, מה שנשאר הוא להגביר את יכולת השכנוע שלך ולצרף אליך עוד אנשים שיאמינו מבחירה חופשית בדעה שלך, כשאני אומר שילדים קרובים יותר למקום החיבור אני מתכוון שהם עדיין לא מספיק הפנימו את העולם הרציונלי של המבוגרים, אז גם אם אינם יודעים לתפקד בעולם של המבוגרים באותה היעילות באותה עצמאות, זה עדיין לא הקריטריון לחיבור. כשאני מדבר על חיבור אני מדבר על האני שלנו שמורכב מעוד שכבות חשובות חוץ מהשכבה הלוגית ההכרתית שאנחנו רגילים לזהות את עצמנו איתה, יש בנו שכבות תת הכרתיות ותת מודעות ברובן, שכבות שבנויות היררכית שכבה עמוקה מהשכבה שמקיפה אותה וכלל ששכבה עמוקה יותר כך היא מחוברת למקום עמוק יותר במרחב ההויה. או בעצם מהווה לפי התפיסה שלי את המקום ממנו נובעת ההויה הפנימית יותר מקום משם זורם העתיד שלנו, זו אינה תפיסה טרויאלית והיא יכולה אפילו להראות עד מוזרה ביותר למי שרגיל לתפיסות הנוכחיות, אבל בהתאם לתפיסה שלי את המציאות אני רואה מציאות שונה לחלוטין ממה שאנחנו רגילים לחשוב, בהתאם לתפיסת המציאות שלי הכל חי כולל כולל הכל, הכל חי והכל מודע ברמה כזאת או אחרת והמציאות עצמה היא היטל של כוחות ההוויה או החים של הכל גם יחד בכל רגע, והמקום ממנו באה המציאות שלנו כבני האדם הוא כייון הזרימה מתוך התת הכרה כלפי המציאות החיצונית שלנו כפי שאנחנו מכירים אותה, אני לא רוצה להכנס לזה יותר מדי אלא רק לומר שהדרך להתחבר למימדים של הוויה יותר עמוקה שלך הדרך להתחבר אל העולם עצמו הוא לא על על ידי בחירת סגנון בגדים חיצוני שיבטא את האידוידואליות שלך אלא ללמוד ללבוש את הנשמה שלך עצמך , ללמוד להקשיב פנימה ללמוד להקשיב לעולם המשמעות הזורם אליך מתוכך רק זאת הבחירה האינדוידואילית באמת, השאר זה הליכה בעדר כזה או אחר בתת עדר כזה או אחר, רק זאת היא באמת דרכו של לוחם

 

[חוק צח]

מקבלת את מה שאתה אומר,

הכמות והמבחר לא בהרכח מראה על איכות, שאולי זה נשאר 'חיצוני', כמו שאתה רושם. בכל זאת, לדעתי האחריות היא אישית ואין דרך להעביר ידע למשהו, אם הוא איננו מעוניין בו, ואם משהו אכן מעוניין להשיג ידע מסויים, החוקים והנורמות החברתיות הן לא מה שיעצור בעדו. אבל המגמה הכללית של שיפור התיקשורת וזרימת האינפורמציה, פותחת בכל זאת כמה דלתות, כמו מה שרשמת לגבי התעמולות. לדעתי ככל שיש יותר תעמולות כך יש פחות מונופול לתעמולה אחת ספציפית, וע"י יצירת קבוצות של אנשים המאמינות או מחוברות ע"י אותם רעיונות, החופש גדל ומצד שני הכוח של החברה קטן, מכיוון שנסגרת טבעת נוספת של הסכמות, דרך אותה קבוצה שנתקבצה מבחירה חופשית. תפיסת המציאות שלך או שלי או של כל בנאדם אחר, לא אומרת שום דבר על המציאות עצמה. והכוונה שלי כאן למציאות, במובן של מציאות אמיתית, כלומר משהו אובייקטיבי. אתה יכול להניח הנחות או להשען על כל מיני דמיונות או אפילו הוכחות ממש מתמטיות לאישור התפיסה שלך את המציאות (בסגנון מה שרשמת שמזכיר לי את הטבלאות המדעיות המתמטיות המטורפות-גאוניות של אוספנסקי, שמראות שלב שלב איך לאבן יש כמות מסויימת של רגש וכו), זה עדיין יהיה חסר בסיס, מלבד האמונה שלך שככה הם הדברים. לכן אני חושבת שזה קצת מוזר "ללמוד להקשיב פנימה ללמוד להקשיב לעולם המשמעות הזורם אליך מתוכך..." הדרך האקטיבית היחידה, בה ניתן להכיר את האמת, היא ע"י האינטלקט, שיכול לשחרר מכל אחיזות והזדהויות למיניהן, ושאיננה מבוססת על דברים שמתחוללים בתוכך ואשר אתה למעשה פסיבי בנוכחותם, כגון רגשות, דמיונות זכרונות ורישומי החושים..

 

[העין השלישית של הצאט]

מהבחינה המקובלת את צודקת במאה אחוז

מהבחינה המקובלת את צודקת במאה אחוז והייתי חותם על כל מילה שלך , אלא שזאת השכבה "החיצונית" של המציאות, מה שאני מתיימר לומר פה שזה לא כל הסיפור ויש דרך לחדור אל מעבר לצד החיצוני של המציאות. אל מעבר לתפיסה הלוגית המקובלת של העולם. והדרך להתחבר לדברים היא לשאול את מי שיודע יותר מאיתנו, ולמה אני מתכוון המח המחשבה ו ההכרה הרגילה שלנו כל כך מודעת לעצמה ובטוחה שהיא מכירה את העולם הכי טוב ויודעת להגיד עליו דברים ולתפקד בו יותר טוב מ "כל אחד" אחר ואולם את העצמי שלנ לא בדיוק מנהלת אותה שכבה מודעת, אם התפקוד של הגוף של הרגשות של המודעות של אפילו איבר אחד קטן בתוכנו היה תלוי במודעות שלנו היינו מתים באותו היום, אלה הן מערכות הרבה יותר מורכבות ועדינות המקשיבות וזורמות בהרמוניה תפקודית מופלאה עם הטבע עצמו דברי שאין לנו מושג בכלל איך זה נעשה וכל מה שההכרה שלנו עושה היום זה לגרד את קצה הקרחון של הידע הזה" זה אולי מוזר אבל יש בנו משהו שיודע להתמודד עם העולם עם כל עומק המורכבות שבו בלי שהוא למד בבית הספר בלי שהוא חקר מדעית בלי לכאורה שום הכנה מראש אלא זה פשוט שם החיבור לטבע, מבחינתנו אנחנו יכולים לקרוא לזה השכבות התת הכרתיות או המח המורכב שלנו שרק בחלק קטן מאד ממנו אנחנו משתמשים, לקרוא לזה מח זה להסתכל על זה חיצונית, אבל מתוך מהות המודעות שלנו אנחנו חווים עומקים שונים של מודעות ורוב מה שמחוץ "להכרה המודעת שלנו הוא די חמקמק ולא מוגדר מספיק כדי שנאחז בו בברור" אני לא יודע אם חווית מדיטציה, ואני לא מדבר על מדיטציה פה אלא מביא אותה כדוגמא לזרם מודעות יותר תת קרקעי אותו את יכולה לחוות די בקלות , מה שאני אומר מעבר לכל הכברת המילים הזאת שיש שם עולם שלם של משמעות לגלות אותו עולם שלם של מודעות המחוברת לטבע להוויה ליקום , ואותו עולם ואותם מרחבי מודעות היררכים ניתנים ואולי ממתינים להפתח להקרא על ידנו, זכיתי לקרוא בספר המציאות הזה, אז אולי את יכולה לומר שאני הוזה, ואולי את יכולה לומר שדעתו של אדם אחד היא לא ראיה לשום מציאות ש "מעבר" ובנוסף אפשר לומר שאפילו דעתם של קבוצת אנשים לא מספקת ליצג הוכחה, ולזה לא יהיה לי מענה עבורך, מעבר לנסיון של פרישה לוגית אפשרית והגיונית של המבנה שבו עובדים הדברים אבל זה עדיין לא תהייה ההוכחה שלך, ההוכחה שלך תהפוך לאמיתית עבורך רק אם את תתחילי לעשות צעד במסע משלך לאותו הכיוון, אם תלמדי להתחבר אל מעבר לקצה קרחון המציאות אותו אנחנו מכירים ואוחזים בו, את התפיסה הזאת צריכים לטעום ממש כדי להכליל אותה כמציאות קיימת השונה במידה די רבה מתפיסת המציאות הרגילה שלנו, ולכן כל מה שאני מנסה לעשות פה זה להכנס לעובדות יותר מדי אלא רק להצביע שיש מקום שבו אפשר לקרוא את ספר החיים, שיש מקום בו אפשר להתחבר אל הטבע עצמו אל האני העמוק יותר, כל אחד כפי רצונו יכולותו ומשאבי נפשו ואז תלמדי לדעת שהאינטלקט הוא כלי מוגבל הוא כלי שרת בידי ידע עמוק יותר כלי מסוגל להחזיק רק קומץ מהעומק של כל דבר, תובנה שאת חשה מתוכך לא נבנת ישר בכלי מוגדר אלא צפה כתחושה כאינטואציה ורק אחר כך נכנסת למילים ויחסים מוגדרים הכיוון של הדברים בא מבפנים, כל מה שצריך לעשות זה להתבונן ולהקשיב

 

[חוק צח]

מעניין

באמת יש ברשות הגוף מידע עצום שאליו אפשר להתחבר, כמו שאתה אומר ע"י התבוננות והקשבה. כמו כן יש דברים שאפשר להבין אך ורק בעזרת הגוף ושום הבנה אינטלקטואלית לא תגרום להבנתם, או יותר נכון, להפנמתם.. מצד שני, הם כן מאוד ברורים ואינם סותרים הבנת אינטלקטואלית אובייקטיבית, כלומר הגוף הוא זה שיכול לגרום לך, כבנאדם, להבין דברים מסויימים, להתקדם ולהתפתח, מכיוון שהוא הוא אותו האחד שגורם לך להזדהות עם מצבים אחרים, כלומר ההזדהות או ההתמכרות לגוף. הדברים שרשמתי, מבוססים על ניסיוני האישי וההיכרות שלי עם הגוף, והאישיות, והתעתועים וההטעיות שיכולם להגרר בעקבותיהם. ואפשר לקרוא לזה מדיטציה, וגםסתם בדיקות והזיות למינהן, או אינטואיציה, אבל כל אלו בעיני הם סוגים שונים של אחיזה והזדהות, והיבלעות בתוך סיטואציה מסויימת, ואין עם זה שום בעייה, כלומר במיוחד כשזה נעשה מתוך מודעות ומשרת את המטרה, שהיא הנאה או סקרנות או רצון בעוצמה או סתם הרס עצמי או כל דבר שהוא, אבל אין לזה קשר למה שנקרא 'אמת', כלומר אמת במובן של משהו שאינו תלוי ואינו משתנה, או זמני או מיקרי.

 

[העין השלישית של הצאט]

אם כך נשאלת השאלה מה היא אמת

ראשית אני צריך לציין עובדה קטנה אחת או שתים, את כל מה שאת מבינה כולל ההכרה והאנטלקט את משיגה בעזרת הגוף, המח או ה מודעות לא נמצאים במקום אחר בבית. מה שאני מדבר עליו הוא לא התמכרות והזדהות עם מצבים גופנים אין לזה כל קשר, אלא שיש מצבי מודעות מסויימים בהם ההכרה שלך יכולה להתכוונן ולהרחיב את טווח המודועות שלה, ולחפוף לחלקים מהמידע התת הכרתי, מה שמתקבל במקרה כזה הוא לא רק אחיזה והזדהות והבלעות בתו סיטואציה מסויימת , כי בניגוד למה שרגילים לחשוב מה שאת מסוגלת לקבל משם זה לא רק תחושות אלא עומקי משמעות, אלא שאותם תחושות משמעות בנויות ברמה אחרת והוליסטית הרבה יותר מאשר צורת החשיבה היום יומית הרגילה, ועל מנת להכיל אותם אדם צריך לעשות דרך של בניית תובנות בניית כלים של מודעות. כשאני מדבר על עומקי משמעות אני לא מדבר על עוד משמעות אלא אני מדבר על שורשי המשמעויות. על מצב בו כאילו נופל לך אסימון במימד שלם של כיוונים יחד, והרבה מידע פרוד וכאוטי יחסית האחד לשני מוצא את מקומו בפאזל, התמונה המתקבלת היא לא רק של עוד מידע מסוג אחר, אלא שאתה מתחבר פתאום לשורשי כל המידע או כל המשמעות שהכלת הוספת להם נפח ועומק וקיבלת את התבנית שמצמיחה אותם. אני לא אכנס יותר מדי לתאורים בנושא כי באמת כמו בתגובה שמתחתי לא הכל ניתן להבעה במילים. יש דברים שצריך להתחיל לחוות כדי להבין למה מתכוונים. אני מבין שאת סוברת שאמת זה כל מה שעבר מבחן לוגי מדעי. וכל השאר הם סתם תחושות שאין להן קשר לאמת, אז דבר ראשון למדע אין מונפול על האמת. האמת צומחת מהמציאות ולא מההכרה שלנו בה, ההכרה שלנו היא דבר זמני ומשתנה ומכילה הרבה אמיתות יחסיות שעוברות שינוי מידי פעם. אני מסכים איתך שכדי להסיק מסקנות ממשו הוא צריך להיות די נגיש ושיטתי ולא מספיקה חוויה אחת על מנת לקבוע יסודות והבנת דרך. ואכן יש מידעים שאתה צריך ללקט את הכלים להבינן, לא הכל נמצא על פני השטח, ובתור מלקט שכזה שעושה את דרכו לאורך זמן, ואו בתור אחד שנחשף למספר רב של חוויות בנושא זאת היא האמת שלי זה לא אומר שאת צריכה להאמין לי ולקבל את מה שאני אומר בלי שזה יעבור את סף הקבלה שלך ולא לזה אני מצפה, אלא שהמטרה שלי כאן היא רק לומר קחי את זה כאפשרות , חפשי מידע בנושא לא ממני אני רק נקודת מבט אחת, תשתמשי בכלים שיש לך על מנת לבחון או להפתח לנושא. וכל זה רק במידה וזה בכלל מעניין אותך מעבר לויכוח או שיחה מעל דפי הפורום, לפעמים כל מה שצריך כדי להפתח למשהו זה לדעת על אפשרות קיומו, לדעת על אפשרות קיומה של תבנית כזאת, כי כולנו נוטים לבטל דברים שאנחנו חושבים מרגישים או דברים שעולים בנו רק בגלל שהם לא המידע הכללי המקובל,

 

[חוק צח]

למדע אין שום קשר לאמת

המדע מבוסס על המידע שיש בידי המדענים כרגע, ואיננו מתיימר להיות מוחלט. נכון שההכרה והאינטלקט הם חלק מהגוף, או יותר נכון, שלושתם הם חלקים ממה שנקרא אדם, אבל בכל זאת יש הבדל בין החלקים שמרכיבים את האדם, כי בניגוד לתחושות הגוף, שהן אינן רצוניות, כלומר, ללא פעולת מנע, אתה לא יכול שלא לראות את מה שלנגד עינייך, או שלא לשמוע את הצלילים שמגיעים לאוזניך, או במילים אחרות החלק הזה באדם הוא פאסיבי, והדברים מתחוללים בתוכו, כך גם לגבי הדמיון, שאין לאדם דרך לשלוט בו, ולכן אני תופסת כל הבנת שמגיעה דרך הזייה כלשהיא או 'תחושה פנימית', כמקור לא מהימן להכרת המציאות, לעומת זאת, הכרה אינטלקטואלית היא תוצאה אקטיבית מצד האדם, של פעולת חשיבה. תינוק לא נולד ויודע ש 10x10=100 נכון?

 

[העין השלישית של הצאט]

אין בנו שום דבר שאינו רצוני,

אין בנו שום דבר שאינו רצוני, ולדוגמא את יוכלה לקחת מקרים בהם מהפניט אומר למישהו לחוש או לא לחוש משהו, המודעות של אותו אדם יכולה למתג כל חישה לאון אוף, לגבי הדימיון אני חושב שהרבה אנשים לא יסכימו איתך שאין דרך לשלוט בו אם כי לא שליטה טכנית אלא יותר שליטה של רצון וןהכוונה, מה שאני מנסה לומר בכל התגובות האלה שיש מצב בו ההכרה של מתחברת בעוצמות גם לאותם רובדים תת הכרתים "שברגיל הם מוגדרים אצלך כתחושות פנימיות" לאותם רובדים יש מעין מרחב מודעות משל עצמם וכשאת מתחברת אליהם הם "מדברים אליך" הם חלק ממרחב ההכרה ההדדית שלך ואת יכולה להיות מעורבת בקבלת ההחלטות גם ברמה הזאת, הרגשות מפסיקים להיות רק משהו שאת חשה , אלא חלק מלא ממרחב המודעות השכלית שלך, לגבי האם תינוק נולד יודע כמה זה 100X100 אין לנו מושג מה תינק יודע כי הוא לא מתקשר איתנו, לדעתי תינוק יודע הרבה מאד ואם היינו מסוגלים להבין מה הוא חווה זה היה מפתיע, זה דומה יותר לאוטסיסטים שמתגלים כמחוננים בתחום מסויים למרות שהם לא למדו אותו אף פעם, אני לא מזלזל לרגע בכח של החשיבה האקטיבית והאנטלקטואלית אבל אומר שהיא מוגבלת ויש שם איפה שהוא, "איפה שהוא שתצטרכי ללמוד למצוא לבד" הרבה הרבה יותר

 

[בני בני ילד רע1]

כשאדם שופך כל כך הרבה מילים

כנראה שהוא עדיין לא שם לב שיש דברים שבממלכת המילים ויש דברים שזה ביזבוז זמן לנסות למסגר אותם במילים.

 

[מנוליה]

נהפוך הוא..

מח האדם מחולק לשתי אונות, ככל שהאדם גדל, כך האונה השמאלית שבה נוצרים כל תהליכי החשיבה, הולכת ומשתלטת על המח, והיצירתייות הולכת וקטנה..אצל האדם, היצירתייות קשורה אך ורק לאונה הימנית של המח, ובמחקרים שנעשו על אוטיסטים ואנשים שנפגעו מוחית בעקב תאונה, והם בעלי כישרון יצירתי מופלא, התברר שהאונה הימנית אצלם היא הדומיננטית.. אצל ילדים קטנים המצב הוא כזה..ככל שהם הולכים וגדלים, כך האונה השמאלית הולכת ומשתלטת על המח.

 

[wolfbrother27]

לוחם הוא לוחם הוא לוחם

אני חושב שבעצם זה שאדם מקבל את האינדיבידואליות שלו, הוא עובר את השער הראשון לתובנה גבוהה יותר. אנו חיים בעולם חברתי בו אנו צריכים לבחור את הדרך כטוב בעיניי המבנה החברתי, כולם רוצים להיות "אין". אני ראיתי ילדים פועלים בצורה מסוימת שאינה מתאימה לאופיים רק כדי להיות חלק מה"חבר'ה". זה קורה ביום יום גם אצל המבוגרים, למה עלינו להתאים את עצמנו לרעיון של מישהו אחר ? לוחם הוא זה שהולך בדרך שלו. לוחם הוא זה שיכול לעמוד מול הזרם החברתי מבלי להרגיש רע או מנודה בגלל שהחברה לא רואה את העולם כפי שהוא רואה אותו, חווה אותו, חי אותו. לוחם הוא זה ההולך בדרך האמת של היקום, לא של החברה. לוחם רואה את החיים בצורה נרחבת יותר, מלאה וצבעונית יותר, הוא יודע שיש אין ספור אפשרויות ושלא כולם בהכרח נמצאות בקו ההיגיון. לוחם הוא לוחם ודרכו היא דרך מקודשת. לפי דעתי, כל לוחם עושה את דרכו לאותה מטרה, עוזר לאיזון הטבעי של היקום, הבריאה. משפיע אפילו בלי לנסות על זרם החיים סביבו, כמו אבן הנזרקת אל הנהר ויוצרת גלים. לוחם אוהב את החיים ומעריך אותם בכל נשימה. אני יכול לכתוב עוד אין ספור דברים שעולים לי לראש כרגע אבל שום דבר לא יכול להביא במילים את הדרך בצורה מספיק טובה לפחות לא במילים של לוחם אחד. תודה על התגובות ידידיי, אני אשמח לשמוע דעות נוספות שיהיה לכם שבוע נפלא דובי

 

[charlila]

הגדר לוחם? (ביצור, בחיאת)

 

[charlila]

ביצור=בקיצור

 

[העין השלישית של הצאט]

חותם על כל מילה שלך ../images/Emo45.gif

 

[העוזרת]

גם אני ../images/Emo45.gif

 

[מיכל הררי]

אהבתי! ואפרט כמובן בהמשך ../images/Emo24.gif

 

[בני בני ילד רע1]

הלוחמים "המוארים"

הצליחו לעבור (אולי) את האוייב הראשון. בהירות הוא רק האויב השני. המלאכה רבה.