מזדהה איתך....
מעניין לברר על מה זה יושב. אני מוכנה לשתף אותך שאצלי זה יושב על מקום של פחד עצום מדחייה מצד אמא שלי שגרם לי להרגיש איום של בדידות וכאב עד מוות ממש. כילדה, כשאת חשה שאת אוהבת את אמא שלך הרבה יותר ממה שהיא אוהבת אותך, זה נוגע במקום כל כך כואב שמאיים על הקיום שלך. אז היום, אני נוטה מאוד בקלות להיבהל עד כדי חידלון כשאני צמרגישה שאני אוהבת יותר מהצד השני. אבל את יודעת שלאהוב זו זכות גדולה. זה שלא מסוגל לאהוב (כמו אמא שלי9 הוא מוגבל רגשית ופחות שמח ופחות חווה רגש כל כך נעים כמו אהבה. נכון שזה יותר נעים כשגם הצד השני אוהב באותה מידה, אבל גם אם לא, עדיין תסתכלי על חצי הכוס המלאה: את יודעת לחוות אהבה וזו מתנה גדולה! אז ברגעים שזה כואב לך תנסי לבודד את שני המקומות: את זה שמרגיש שהוא אוהב ואת זה שמרגיש שהוא דחוי ותנסי לתת לשניהם לחיות בו זמנים בכפיפה אחת. זה לא קל אבל אפשר לאמן את המקום הזה, ממש כמו שמאמנים שריר שיה מנוון. בהצלחה!!!! וחיבוק גדול!!!!!!