Dan Chazan
New member
הדרך לשלום
היום נראה שהולך ומתגבש קונצנסוס רחב לגבי תוכנית הפעולה הצבאית. בסופו של דבר בהעדר התקדמות לשלום צה"ל יסוג אל מאחורי גדר הבטחון לכשתושלם ויערך לעמידה ארוכה במצב זה. נראה שזה אכן ימנע מצב שבו ישראל תתפס כמדינת אפרטהייד ויקשה מאוד על הטרור הפלשתיני לפגוע בישראל. פעולות טרור לכשתהינה יענו ע"י "פעולות תגמול" שחלקן הגדול יבוצע מן האוויר והמצב הזה יבטא את כשלון הטרור להביא להכרעה ולו גם מינימלית. האם זו התוצאה הטובה ביותר שנתן לצפות אליה? לי ברור שאין זה כך. הרי פעולות האיבה ימשכו, הקשרים הכלכליים עם ערביי הגדה ימשיכו להיות מוגבלים מאוד והמשבר הכלכלי של ערביי השטחים ילך ויחריף. ברור לי כי גם לרובם המכריע של ערביי השטחים אין כל ציפיות אמת לנצח במאבק. ברור להם שהדרך היחידה לחיים טובים יותר היא שלום עם ישראל. ברור להם שגם אם במקרה הטוב לגבם ינצחו במאבק בעוד 50 או מאה שנה יקבלו לידם ארץ חרוכה ואולי אף מוקרנת ורק אז יוכלו להתחיל בתהליך ההשתקמות שלהם, תהליך שאותו יכלו להתחיל היום. אם כך למה אין הם עוצרים את המאבק המזוין? לי ברור שהסיבה להמשך המאבק הוא העדר כל אלטרנטיבה מקובלת עליהם. כדי להפסיק את המלחמה עליהם לנקוט בצעדים דרסטיים שכרוכים במלחמת אחים קשה והורסנית. הרוב הפלשתינאי אינו מוכן למלחמה כזאת, כאשר מנקודת ראיתם, התוצאה במקרה הטוב תהיה השלמה עם המצב שיהיה קיים לאחר הנסיגה אל מאחרי הגדר, וללא התרת בעית הפליטים וירושלים. כלאמר שלום בתנאים שנראים להם משפילים. לפיכך היום אנו רואים את מחמוד עבס מתפתל בכל דרך למצא כל מני הודנות למיניהם כדי לקים את רצון בוחריו שיראה במלחמה בטרור במצב הקיים ככניעה משפילה. כמובן שזה גם גורם לקפאון בכל השטחים כולל לחימה בשחיתות, והקמת מדינה מתפקדת, שקשה לקימה כאשר אין חוק ואין משפט כתוצאה מקיום המיליציות החמושות כאשר כל אחת פועלת לעצמה. אם כך האם יש דרך החוצה? האם יש דרך להגיע למצב של דו קיום השלום אמת עם מדינה פלשתינית מתפקדת? מדינה שבה רק כוח משטרה אחד וממשלה אשר על פיה ישק דבר? נראה לי שיש דרך כזאת. הדרך היא שעל ישראל להחליט על הבעת נכונות לקיום שיחות שלום בכל מצב ובלי כל קשר לטרור. אי קיום שיחות שלום כל עוד יש טרור הוא פרס לטרור. את שיחות השלום יש לקיים על מנת להגיע להסכמה על מהות השלום ומצב הקבע כולל פיצויים לפליטים ודרכים לשיקומם, כולל פשרות כואבות בירושלים וכמובן החלפת אדמות בנוסח כהצעות טאבה וזנבה. אין לי ספק שברגע שיהיה שלום מוגדר מונח על השולחן, הוא יהווה אלטרנטיבה ברורה לדרך הטרור ותצדיק בעיני רוב הפלשתינים מלחמת חורמה עד לפירוק ארגוני הטרור. כדי שההבטחה של השלום תבהיר שאכן זו מחויבות קשה משני הצדדים יהיה גם צורך להגיע להסכמה על התהליך שיוביל לשלום זה. שום צעד בשטח לא ידרש מעצם הגדרת מצב הקבע. הצעדים בשטח יוכתבו ע"י הסכם מימוש מפורט שיהיה מונחה אך ורק ע"י הביצוע של הצעדים ע"י הצדדים. הסכם זה יגשר על פער אי האימון בין הצדדים. כל צד יממש צעד נוסף בהסכם רק לאחר שהסכים שהצעד הקודם בוצע ע"י הצד שכנגד. יהיה ברור שההסכם היחיד המחייב הוא הסכם המימוש בשלבים. רק בדרך זו אפשר יהיה ליצר אקלים להקמת ממשל פלשתיני מתפקד המסוגל להלחם בארגוני הטרור וגם בשחיתות. תהלים השלבים לא יאפשר כל דרך אחרת. ממשל שאינו כזה לא יהיה מסוגל לעמוד בתנאי הסכם השלבים ולו אף בשלב הראשון. כלאמר אם יהיה שלום, תקום מדינה מתפקדת בצד השני וללא הקמה של מדינה כזאת לא יקרה מאומה, לפיכך זה תהליך ללא סיכון לשני הצדדים ורק רווח בצידו.
היום נראה שהולך ומתגבש קונצנסוס רחב לגבי תוכנית הפעולה הצבאית. בסופו של דבר בהעדר התקדמות לשלום צה"ל יסוג אל מאחורי גדר הבטחון לכשתושלם ויערך לעמידה ארוכה במצב זה. נראה שזה אכן ימנע מצב שבו ישראל תתפס כמדינת אפרטהייד ויקשה מאוד על הטרור הפלשתיני לפגוע בישראל. פעולות טרור לכשתהינה יענו ע"י "פעולות תגמול" שחלקן הגדול יבוצע מן האוויר והמצב הזה יבטא את כשלון הטרור להביא להכרעה ולו גם מינימלית. האם זו התוצאה הטובה ביותר שנתן לצפות אליה? לי ברור שאין זה כך. הרי פעולות האיבה ימשכו, הקשרים הכלכליים עם ערביי הגדה ימשיכו להיות מוגבלים מאוד והמשבר הכלכלי של ערביי השטחים ילך ויחריף. ברור לי כי גם לרובם המכריע של ערביי השטחים אין כל ציפיות אמת לנצח במאבק. ברור להם שהדרך היחידה לחיים טובים יותר היא שלום עם ישראל. ברור להם שגם אם במקרה הטוב לגבם ינצחו במאבק בעוד 50 או מאה שנה יקבלו לידם ארץ חרוכה ואולי אף מוקרנת ורק אז יוכלו להתחיל בתהליך ההשתקמות שלהם, תהליך שאותו יכלו להתחיל היום. אם כך למה אין הם עוצרים את המאבק המזוין? לי ברור שהסיבה להמשך המאבק הוא העדר כל אלטרנטיבה מקובלת עליהם. כדי להפסיק את המלחמה עליהם לנקוט בצעדים דרסטיים שכרוכים במלחמת אחים קשה והורסנית. הרוב הפלשתינאי אינו מוכן למלחמה כזאת, כאשר מנקודת ראיתם, התוצאה במקרה הטוב תהיה השלמה עם המצב שיהיה קיים לאחר הנסיגה אל מאחרי הגדר, וללא התרת בעית הפליטים וירושלים. כלאמר שלום בתנאים שנראים להם משפילים. לפיכך היום אנו רואים את מחמוד עבס מתפתל בכל דרך למצא כל מני הודנות למיניהם כדי לקים את רצון בוחריו שיראה במלחמה בטרור במצב הקיים ככניעה משפילה. כמובן שזה גם גורם לקפאון בכל השטחים כולל לחימה בשחיתות, והקמת מדינה מתפקדת, שקשה לקימה כאשר אין חוק ואין משפט כתוצאה מקיום המיליציות החמושות כאשר כל אחת פועלת לעצמה. אם כך האם יש דרך החוצה? האם יש דרך להגיע למצב של דו קיום השלום אמת עם מדינה פלשתינית מתפקדת? מדינה שבה רק כוח משטרה אחד וממשלה אשר על פיה ישק דבר? נראה לי שיש דרך כזאת. הדרך היא שעל ישראל להחליט על הבעת נכונות לקיום שיחות שלום בכל מצב ובלי כל קשר לטרור. אי קיום שיחות שלום כל עוד יש טרור הוא פרס לטרור. את שיחות השלום יש לקיים על מנת להגיע להסכמה על מהות השלום ומצב הקבע כולל פיצויים לפליטים ודרכים לשיקומם, כולל פשרות כואבות בירושלים וכמובן החלפת אדמות בנוסח כהצעות טאבה וזנבה. אין לי ספק שברגע שיהיה שלום מוגדר מונח על השולחן, הוא יהווה אלטרנטיבה ברורה לדרך הטרור ותצדיק בעיני רוב הפלשתינים מלחמת חורמה עד לפירוק ארגוני הטרור. כדי שההבטחה של השלום תבהיר שאכן זו מחויבות קשה משני הצדדים יהיה גם צורך להגיע להסכמה על התהליך שיוביל לשלום זה. שום צעד בשטח לא ידרש מעצם הגדרת מצב הקבע. הצעדים בשטח יוכתבו ע"י הסכם מימוש מפורט שיהיה מונחה אך ורק ע"י הביצוע של הצעדים ע"י הצדדים. הסכם זה יגשר על פער אי האימון בין הצדדים. כל צד יממש צעד נוסף בהסכם רק לאחר שהסכים שהצעד הקודם בוצע ע"י הצד שכנגד. יהיה ברור שההסכם היחיד המחייב הוא הסכם המימוש בשלבים. רק בדרך זו אפשר יהיה ליצר אקלים להקמת ממשל פלשתיני מתפקד המסוגל להלחם בארגוני הטרור וגם בשחיתות. תהלים השלבים לא יאפשר כל דרך אחרת. ממשל שאינו כזה לא יהיה מסוגל לעמוד בתנאי הסכם השלבים ולו אף בשלב הראשון. כלאמר אם יהיה שלום, תקום מדינה מתפקדת בצד השני וללא הקמה של מדינה כזאת לא יקרה מאומה, לפיכך זה תהליך ללא סיכון לשני הצדדים ורק רווח בצידו.