אוגוסטוס היל
New member
הדרך לפעול
ביתת השבת של מתיישבי יש"ע מול הכנסת - ביזבוז זמן! יותר מכך!. להרגשתי, באופן לא מודע ואני חושד שגם במודע, רוצים מנהיגים ביש"ע לשחוק את התלהבותם של שלומי אמוני ישראל - אוהבי העם, אוהבי התורה, אוהבי א"י - ולמסמס אותה בכינוסי אהבה ומצעדי גאווה חסרי תוחלת ותכלית. זאת, כדי שהמנהיגים יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם וכדי שנפשם החלשה והמסוכסכת לא תיאלץ להתמודד באומץ ובנחישות עם הדיקטטורה המתחזקת לנגד עינינו. זה התחיל בכך שלפני כשנתיים סחבו מנהיגי יש"ע את היהודים היקרים, שלומי אמוני ישראל, להפגנה בכיכר ציון בירושלים. כמה חודשים אח"כ שוב סחבו אותם, הפעם לכיכר מלכי ישראל. אח"כ סחבו אותם להפגנה בכיכר פאריס בירושלים, אח"כ סחבו אותם להפגנה בכיכר ציון, סחבו אותם לשרשרת האנושית, סחבו אותם שוב (!) לכיכר ציון, סחבו אותם לגוש קטיף ביום העצמאות, אח"כ סחבו אותם ל"מפגן ה-100", סחבו אותם לשיירה מהצפון, סחבו אותם לשיירה מהדרום (לירושלים), ועוד, ועוד. כשתם עידן המצעדים והשיירות החליטו ראשי יש"ע לחפש משהו אחר. בימים אלה מריצים את כל היהודים היקרים מכנס לכנס, מאסיפה לאסיפה. השבוע התקיים כנס כזה בפ"ת והאלוף (מיל.) עמידרור הופיע בו והסביר שאסור לסרב, אסור להתנגד בכח, אסור לשאת את הטלאי הכתום, אסור לשאת את הטלאי הצהוב, אסור לעורר עוינות של הציבור הרחב, אסור...ואסור ואסור... את אלה שלא התעייפו עדיין (בכל זאת מדובר ביהודים עמידים, המיטב של הציבוריות הישראלית!) סוחבת עכשיו מועצת יש"ע אל מול הכנסת. שם, בקור בגשם וברוח, התקשורת לא תזכיר אותם ברמז, בהסכמה שבשתיקה עם לישכת שרון יגיעו מעט עיתונאים, הבוץ והקור ידביקו את כולם בשפעת, 2 חברי כנסת יעשו טובה ויופיעו כדי להראות את עצמם (ח"כ ניסן סלומיאנסקי למשל...) כך שגם לשורדים שביניהם יאבד שארית הרצון לפעול. אח"כ תגיד מועצת יש"ע שהיא "מאוכזבת מההיענות המעטה" והיא "שוקלת את צעדיה בהמשך". פתאום תיכנס התקשורת לפעילות מופלאה. הכותרת של "ידיעות" תהיה "אכזבה בקרב ראשי המתנחלים". כל שאר אמצעי התקשורת יראיינו שוב ושוב את שאול גולדשטיין על ה"כישלון", "האכזבה", "הנפילה בציפיות" וכו' וכו' כמיטב כישרונם של העיתונאים מטעם. במשרד המחומם ועמוס הכיבוד של שרון, יתכנסו האיסטרטג, היועץ, העוזר לענייני, הבן ורוח הקודש ויחייכו בסיפוק. במשטרה יאנחו לרווחה. אבל אנחנו – אנה אנו באים?! רבותי! הדרך לפעולה מתחילה בזיהוי הבעיה. הבסיס הנפשי העמוק של העקירה ו"רוח אוסלו" הוא פצע נפשי קולקטיבי - חולשת הרוח, חולשת הנפש וחולשת הדעת שהשתלטו על יהודי ארץ-ישראל. (על ההסבר, המניעים והמנגנון - במאמר נפרד). הפצע הנפשי הזה הוא הבסיס והסיבה להתחמקות מלהיות יהודי, ולנטייה להיפטר מחלקים של הארץ המובטחת. הפצע הנפשי הקולקטיבי הזה מנוצל ע"י מנהיגים ערמומיים וחסרי מוסר לקידום מטרותיהם האישיות. כדי לפעול ולנצח יש לחזק את רוחם ונפשם של כל היהודים! מעתה צריך להפסיק להתנצל, להפסיק לנסות ולמצוא חן, להפסיק להסביר את עצמנו. מעתה צריך להראות נחישות, כוח נפשי ופנימי, עוצמה ואמונה! אלה יחזקו את רוח עמינו, ייטיבו לנפש הדואבת, ירפאו את הפצע הנפשי ויחזירו ליהודים את האמונה בעצמם ובכוחם. הגיע הזמן להתעורר, חברים! לא נעמוד על דם רעינו!
ביתת השבת של מתיישבי יש"ע מול הכנסת - ביזבוז זמן! יותר מכך!. להרגשתי, באופן לא מודע ואני חושד שגם במודע, רוצים מנהיגים ביש"ע לשחוק את התלהבותם של שלומי אמוני ישראל - אוהבי העם, אוהבי התורה, אוהבי א"י - ולמסמס אותה בכינוסי אהבה ומצעדי גאווה חסרי תוחלת ותכלית. זאת, כדי שהמנהיגים יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם וכדי שנפשם החלשה והמסוכסכת לא תיאלץ להתמודד באומץ ובנחישות עם הדיקטטורה המתחזקת לנגד עינינו. זה התחיל בכך שלפני כשנתיים סחבו מנהיגי יש"ע את היהודים היקרים, שלומי אמוני ישראל, להפגנה בכיכר ציון בירושלים. כמה חודשים אח"כ שוב סחבו אותם, הפעם לכיכר מלכי ישראל. אח"כ סחבו אותם להפגנה בכיכר פאריס בירושלים, אח"כ סחבו אותם להפגנה בכיכר ציון, סחבו אותם לשרשרת האנושית, סחבו אותם שוב (!) לכיכר ציון, סחבו אותם לגוש קטיף ביום העצמאות, אח"כ סחבו אותם ל"מפגן ה-100", סחבו אותם לשיירה מהצפון, סחבו אותם לשיירה מהדרום (לירושלים), ועוד, ועוד. כשתם עידן המצעדים והשיירות החליטו ראשי יש"ע לחפש משהו אחר. בימים אלה מריצים את כל היהודים היקרים מכנס לכנס, מאסיפה לאסיפה. השבוע התקיים כנס כזה בפ"ת והאלוף (מיל.) עמידרור הופיע בו והסביר שאסור לסרב, אסור להתנגד בכח, אסור לשאת את הטלאי הכתום, אסור לשאת את הטלאי הצהוב, אסור לעורר עוינות של הציבור הרחב, אסור...ואסור ואסור... את אלה שלא התעייפו עדיין (בכל זאת מדובר ביהודים עמידים, המיטב של הציבוריות הישראלית!) סוחבת עכשיו מועצת יש"ע אל מול הכנסת. שם, בקור בגשם וברוח, התקשורת לא תזכיר אותם ברמז, בהסכמה שבשתיקה עם לישכת שרון יגיעו מעט עיתונאים, הבוץ והקור ידביקו את כולם בשפעת, 2 חברי כנסת יעשו טובה ויופיעו כדי להראות את עצמם (ח"כ ניסן סלומיאנסקי למשל...) כך שגם לשורדים שביניהם יאבד שארית הרצון לפעול. אח"כ תגיד מועצת יש"ע שהיא "מאוכזבת מההיענות המעטה" והיא "שוקלת את צעדיה בהמשך". פתאום תיכנס התקשורת לפעילות מופלאה. הכותרת של "ידיעות" תהיה "אכזבה בקרב ראשי המתנחלים". כל שאר אמצעי התקשורת יראיינו שוב ושוב את שאול גולדשטיין על ה"כישלון", "האכזבה", "הנפילה בציפיות" וכו' וכו' כמיטב כישרונם של העיתונאים מטעם. במשרד המחומם ועמוס הכיבוד של שרון, יתכנסו האיסטרטג, היועץ, העוזר לענייני, הבן ורוח הקודש ויחייכו בסיפוק. במשטרה יאנחו לרווחה. אבל אנחנו – אנה אנו באים?! רבותי! הדרך לפעולה מתחילה בזיהוי הבעיה. הבסיס הנפשי העמוק של העקירה ו"רוח אוסלו" הוא פצע נפשי קולקטיבי - חולשת הרוח, חולשת הנפש וחולשת הדעת שהשתלטו על יהודי ארץ-ישראל. (על ההסבר, המניעים והמנגנון - במאמר נפרד). הפצע הנפשי הזה הוא הבסיס והסיבה להתחמקות מלהיות יהודי, ולנטייה להיפטר מחלקים של הארץ המובטחת. הפצע הנפשי הקולקטיבי הזה מנוצל ע"י מנהיגים ערמומיים וחסרי מוסר לקידום מטרותיהם האישיות. כדי לפעול ולנצח יש לחזק את רוחם ונפשם של כל היהודים! מעתה צריך להפסיק להתנצל, להפסיק לנסות ולמצוא חן, להפסיק להסביר את עצמנו. מעתה צריך להראות נחישות, כוח נפשי ופנימי, עוצמה ואמונה! אלה יחזקו את רוח עמינו, ייטיבו לנפש הדואבת, ירפאו את הפצע הנפשי ויחזירו ליהודים את האמונה בעצמם ובכוחם. הגיע הזמן להתעורר, חברים! לא נעמוד על דם רעינו!