הדרך לאיתקה

[s h o o s h a]

הדרך לאיתקה

הרבה חכמה יש בכתוב. גם לעיונכם איתקה מאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863) כי תצא לאיתקה בקש כי תארך דרכך מאד. שתהיה מלאה הרפתקאות, שופעת תגליות. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הזועם – אל תירא מהם: לעולם לא יקרו אלה בדרכך כל עוד מחשבותיך נעלות, כל עוד רגשות נשגבים מדריכים את נפשך ואת גופך. ליסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הפראי – לא תפגוש בם אלא אם כן תישאם בקרבך, אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך. בקש כי תארך דרכך מאד. מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים, ובשמחה רבה, בחדווה, תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה. מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים ותרכוש את הטובים שבטובין, אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה, גם בשמים משכרים מכל המינים – בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת. ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרוב ותלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם. ותהא איתקה לנגדך תמיד, להגיע לשם זה ייעודך. ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך. ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה, ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים, עשיר ככל אשר אספת בדרכך, ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד. איתקה העניקה לך את הטיול המופלא. אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע. אין בה עוד. והיה כי תגלה ערוות עניה, לא איתקה הוליכתך שולל. וכך, לאחר שתקנה חכמה ותעתיר ניסיון, אז תשכיל להבין משמעותן של איתקות אלה. תרגום: דן פלדמן

 

[רפסודה]

ערים ואותות - "אדם מהלך לו ימים על ימים בין אילנות ואבנים. רק לעתים נדירות נחה העין על דבר-מה, וזה קורה כאשר היא רואה בו אות וסימן למשהו אחר: עקבות על החול מספרים שעבר כאן נמר, שלולית מבשרת זרימה של מים, פרח היביסקוס מבשר את סוף החורף. וכל היתר, אילם הוא ובר-חלוף - אילנות ואבנים הינם רק מה שהינם. סוף-סוף מוביל המסע אל העיר תמרה. חודרים לתוכה ברחובות עמוסים שלטים המזדקרים מן הקירות. העין אינה רואה דברים אלא סמלים של דברים, שפרושם דברים אחרים: הצבת מודיעה על ביתו של עוקר-השיניים, הכד מבשר על מסבאה, החניתות מעידות על חדר-המשמר, המאזניים - על מוכרת הירקות. פסלים ושלטי-גיבורים מתארים אריות, דולפינים, מגדלים, כוכבים: זהו אות שאיזה דבר - ומי יודע מיהו ומהו - נטל כסמל לעצמו אריה או דולפין או מגדל או כוכב. אותות אחרים מזהירים מפני מה שאסור במקום מסוים: להיכנס לסימטא עם עגלות, להשתין מאחורי הביתן, לדוג בחכה מן הגשר, ומפני מה שמותר: להשקות את העקודים, לשחק כדורת, לשרוף גופות קרובי-המשפחה. מעל מפתן המקדשים נשקפים פסלי-האלים, המתוארים כל אחד עם אותות סמליהם: קרן השפע, שעון החול, המדוזה - כל שהמאמין יכול לזהותם ולהפנות אל כל אחד מהם את התפילה הנאותה. אם בנין מסוים אינו נושא כל אות או סימן, הרי שצורתו עצמה והמקום שהוא תופס בסדריה של העיר, די בהם להצביע על תפקידו: ארמון-המלך, בית-הסוהר, המטבעה, בית-הספר הפיטאגורי, בית-הבושת. גם הסחורות שמציגים התגרים לראווה על-גבי הדוכנים, ערכן אינו עומד להן כשלעצמן אלא כאות וסימן לדברים אחרים: הצעיף המרוקם לחבישת-המצח פירושו הידור, האפיריון המוזהב פירושו עוצמה, כרכי-כתביו של אברואס פירושם חכמה, צמיד-הקרסול פירושו תאווה. המבט החולף ברחובות כמו בתוך דפים של ספר: העיר אומרת את כל מה שעליך לחשוב, מכריחה אותך לחזור על המלים שלה, ובעוד אתה סבור שאתה מבקר בתמרה, אינך אלא רושם את השמות אשר בהם היא קוראת לעצמה ולכל חלקיה. מה היא באמת העיר מתחת למעטה העמוס הזה של אותות וסימנים, מה יש בה ומה היא מסתירה, הרי שאדם יוצא מתמרה מבלי לדעת זאת. בחוץ משתרעת האדמה הריקה עד קצה-האופק, הרקיע נפרש ובו נודדים עננים לבושי-הצורה שהמקרה והרוח מעניקים להם, וכבר מזהה ה א ד ם ה ק ש ו ב דמויות: ספינת מפרש, יד, פיל...." . . . . . . . מרקו פולו מתאר גשר, אבן אחר אבן. "אך איזו היא האבן התומכת בגשר?" שואל קובלאי חאן. "הגשר איננו נתמך באבן זו או באחרת," עונה מרקו, "אלא בקו-הקשת שהאבנים כולן יחד יוצרות". קובלאי חאן שותק שעה ארוכה, מהרהר. עד שהוא מוסיף: "מדוע אתה מדבר איתי על האבנים? רק הקשת היא המעניינת אותי." מרקו פולו עונה: "בלי האבנים לא קיימת שום קשת." איטאלו קאלווינו - הערים הסמויות מעין (תרגום, גאיו שילוני)

 

[s h o o s h a]

שלושת המראות

קראתי את זה כחלק ממצגת. מתחבר ישירות לכאן? לא בטוחה. ועדין, מוצאת שנמשכת אל האמירה שמושכת אותי להיאמר דווקא כאן "שלוש מראות יוצרות את בבואתו של האדם: הראשונה משקפת איך אתה רואה את עצמך השניה איך אחרים רואים אותך והמראה השלישית משקפת את האמת. דע את עצמך, דע את האמת" ................ "בלי האבנים לא קיימת שום קשת." ................

 

[רפסודה]

חג שמח ומלא אור

 

[יונה היחידה]

מקסים