גחלילית זוהרת
New member
הדרך לאיבוד
הוא עמד בצד ממתין למשהו או למישהו. גבוה מגיע כמעט עד השמיים. (תוכי קטן על כתפו, צבעוני ורעשן), עיניו גועשות, רועשות, מחייכות, חיוך מעוקל בצד פיו, קנטרני משהו, מעט מבויש. מכנסי ג`ינס וחולצת משבצות חצי פתוחה לגופו. סנדלים לרגליו. הושטנו ידיים ללא מילה מיותרת והיינו יחד באיבוד. אומרים שהדרך לאיבוד לא קלה, עוברת בין נקיקי סלע מרובים... בין שמים וארץ, בין ימים ויבשות. הכל צבעוני שם:אדום,ירוק, כחול, טורקיז, סגול וזהב וכתום ושנהב... הכל מתערבב בגוונים של ים ושמיים ואדמה ואני גומעת את כל הצבעים בשקיקה בצימאון רב לתוכי... הכל באיבוד שקט ורועש, כהה ובהיר, מלא וריק... והוא ואני באיבוד, ואני מציצה לתוך עיניו ממתינה... ואיבוד מכניסה אותנו לתוכה וסוגרת שעריה אחרינו לבל נתחרט. הוא מושיט ידים לשמש, לדגדג אותה והוא מחזיר את ידיו חמימות וכתומות-זוהרות, ואני נוגעת בו ואיבוד מחייכת. והוא מושיט את ידיו לירח, מלטף אותו והירח צוחק בפה רחב והוא מחזיר את ידיו כסופות וזורחות באור כוכבים. ואני נוגעת בו ואיבוד מחייכת. ואנחנו נוגעים ומושיטים ידים וחובקים יחד את איבוד, והיא מחייכת, זוהרת, מחבקת. ואנחנו מטיילים בשממה הרועשת של איבוד, והציפורים מזמרות דיאלוגים, תמיד בשני קולות. ואיבוד מקבלת אותנו לתוכה, סופגת את הריח, הקול, הנשימה. ואנחנו יחד באיבוד ולבד. והוא מרכיב אותי על סוסו הדוהר, והאדמה סופגת צעדינו והוא מושיט יד ומלטף את שערותיי הארוכות ומחבק חזק ומבטיח..ודרכינו מצטלבות. והוא ואני באיבוד. ואיבוד נועלת שעריה ומחייכת.
הוא עמד בצד ממתין למשהו או למישהו. גבוה מגיע כמעט עד השמיים. (תוכי קטן על כתפו, צבעוני ורעשן), עיניו גועשות, רועשות, מחייכות, חיוך מעוקל בצד פיו, קנטרני משהו, מעט מבויש. מכנסי ג`ינס וחולצת משבצות חצי פתוחה לגופו. סנדלים לרגליו. הושטנו ידיים ללא מילה מיותרת והיינו יחד באיבוד. אומרים שהדרך לאיבוד לא קלה, עוברת בין נקיקי סלע מרובים... בין שמים וארץ, בין ימים ויבשות. הכל צבעוני שם:אדום,ירוק, כחול, טורקיז, סגול וזהב וכתום ושנהב... הכל מתערבב בגוונים של ים ושמיים ואדמה ואני גומעת את כל הצבעים בשקיקה בצימאון רב לתוכי... הכל באיבוד שקט ורועש, כהה ובהיר, מלא וריק... והוא ואני באיבוד, ואני מציצה לתוך עיניו ממתינה... ואיבוד מכניסה אותנו לתוכה וסוגרת שעריה אחרינו לבל נתחרט. הוא מושיט ידים לשמש, לדגדג אותה והוא מחזיר את ידיו חמימות וכתומות-זוהרות, ואני נוגעת בו ואיבוד מחייכת. והוא מושיט את ידיו לירח, מלטף אותו והירח צוחק בפה רחב והוא מחזיר את ידיו כסופות וזורחות באור כוכבים. ואני נוגעת בו ואיבוד מחייכת. ואנחנו נוגעים ומושיטים ידים וחובקים יחד את איבוד, והיא מחייכת, זוהרת, מחבקת. ואנחנו מטיילים בשממה הרועשת של איבוד, והציפורים מזמרות דיאלוגים, תמיד בשני קולות. ואיבוד מקבלת אותנו לתוכה, סופגת את הריח, הקול, הנשימה. ואנחנו יחד באיבוד ולבד. והוא מרכיב אותי על סוסו הדוהר, והאדמה סופגת צעדינו והוא מושיט יד ומלטף את שערותיי הארוכות ומחבק חזק ומבטיח..ודרכינו מצטלבות. והוא ואני באיבוד. ואיבוד נועלת שעריה ומחייכת.
