אריה_בעל*גוף
New member
`` הדרך השלישית...`` [ז`]
היא השתחררה מצ.ה.ל , עבדה עם אימה במשרד לתיווך, וכעבודה נוספת, עבדה בקבלנות-משנה אצל רואה חשבון ירושלמי מפורסם, כיועצת מס. <לימודים שהשלימה בזמן שירותה הצבאי> חלומה היה לפתוח משרד עצמאי שיעסוק בשני אלה…ולטווח הארוך חלמה על לימודי פסיכולוגיה. נפגשנו לפחות פעם בשבוע, ומעת לעת באה לבקרני <לבדוק ת` חומר שאני מתעסק עמו, כהגדרתה…> היום זה היה יום שונה , באה לבקרני באוניברסיטה, לא פחות ולא יותר, בלי לדעת היכן ואיפה חיפשה אותי והאמת גם מצאה אותי די בקלות, באה ניגשה אליי מאחור והפתיעה אותי, עת עמדנו קבוצת סטודנטים בכניסה למעבדה, נפניתי מיד אליה, פטפטנו קשקשנו, הגיעה העת להיכנס, והיא בלי הניד עפעף רצתה גם, גמגמתי נחנקתי, והיא באופן טבעי לחלוטין ניגשה למרצה, הציגה עצמה וללא שום עכבות ביקשה להשתתף תוך הבטחה שלא תפריע ותישאר עד הסוף… הייתי בשוק, אבל זאת סיגל, הכל טבעי הכל זרם… סוף המעבדה נסענו אליי , שתינו אכלנו צחקקנו, הזמינה אותי לפתיחת משרד חדש שהיא פותחת בבניין כלל בי-ם, ביקשה מאד שאבוא <ואני שלא מת על כאלה דברים השבתי בכן רפוי וניראה…> נפרדנו לשלום, לא עוברות להן כשעתיים וחברותיי הקרובות מן החוג נוקשות על הדלת, פתחתי והן נכנסו פנימה התיישבו על המיטה הגדולה, חייכתי במבוכה… קפה??? שאלתי הצעתי, לא, לא קפה ולא ספגטי…. הפעם לא. שב. והתחילה החקירה, סחתי ין, בלונדיניות, יפה, יפה ואפילו לא מספר, למה לא סיפרת? היא צריכה קודם לעבור ``בדיקה ביטחונית`` <דאגו לי וחשבו שכל מי שאני יוצא איתה מוטב שהן ידעו עליה…> מה היא עושה? היכן גרה? ועוד כאלה שאלות… רגע , רגע עניתי היא לא חברה שלי. מה???? לא, כלומר כן, אלוהים איך מסבירים להן, עזבו היא לא חברה במובן שאתן חושבות, ואז גלי השובבה מבין שלושתם שואלת, אז מה כן? ידידה?? או אולי ``יזיזה`` ??? לא, אתן לא תבינו זאת חברה במובן של לא חברה וידידה בלי מובן כי זה מעט מידיי…. שב, שב, הושיבו אותי בנן חקרו אותי שתי וערב, מהבעת פנהם היה ניתן להבין שלא האמינו לשום מילה שלי. אז, אם היא לא חברה , אז מה מונע ממך שתהיה כן חברה?? ניסיתי להסביר ולהתפתל … אבל לא יכולתי לצאת מן הסבך, זה נגמר כמו ברוב הפעמים שהצלחתי לשכנען שזבה משהו שונה ואני רוצה זמן לבדוק ת` עניינים, לא הסתפקו בספגטי ורצו מעורב, ב``סימה``… הופעתי לפתיחה סוחב איתי ת` מתנה שקניתי, נרתעתי מעט מכמות האנשים שהגיעה לפתיחה, רצה אליי חיבקה אותי בחום נישקה אותי על שפתיי שלהטו הרבה זמן ממגע שפתיה… החזיקה בידי, פסעה איתי בין האנשים בצפיפות הנוראית שהייתה שם, הציגה אותי ועשתה היכרות ביני לבין חלק מן האנשים שם, לא זוכר שום שם רק ת` מבטים ואת האומדן שניסו לאומדני במבטם <משל מדדו את המתחרה שלהם…>משם העבירה אותי לחדר אחר במשרד שם הייתה גברת , שלבשה שמלה כחולה חשופה מעט עם שיער שטני אסוף ,שחשף עורף זקוף וצח… טפחה לה על כתפיה ואמרה: אמא תכירי זה sus אימה נפנית אלינו, לחצה ידי בחום, ואני עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה ,הפקידה אותי סיגל בידי אימה, תשמרי עליו אל תיתני לא ללכת , אני חייבת לרוץ לאורחים….ונעלמה. אימה , הייתה אישה נאה צעירה מאד <נישאתי בת 17 ואת סיגל ילדתי כשהייתי בת 18…> והייתה האורגינל המושלם של ביתה, אותם תווים ,שיער, עניים, רק מבנה גוף שונה< בכל זאת 18 שנים הפרש+ שמונה [8] לידות….> סיימה לארגן ת` עניינים והזמינה אותי להצטרף אליה למשרד הגדול. כל השעתיים הבאות שהיו צפופות מחניקות ומיותרות הייתי איתה, אישה נעימה למדיי, לא הטרידה הרבה ולא דיברה הרבה, ניראה שזיהתה בעליל ת` מבוכה שהייתי נתון בה בשל הסיטואציה… האירוע הסתיים ,תודה לאל , ואנו ישבנו ארבעתנו<כולל אביה> בוהים בערמת הבלגן שהשתררה במשרד, התנדבתי לעזור, אביה התנגד בכל תוקף ואמר שהכל עליו ושאנו נעזבו לבד, סיגל הציעה ללכת לשתות משהו ולהירגע ב``עטרה`` <לירושלמיות/ירושלמים , האם זה עדיין קיים???> או ברימון, אימה שללה זאת ואמרה אליה הביתה…. ישבנו אצלם בבית עוד מספר שעות השרו אוירה מאד נינוחה, מסתבר שסיגל כבר סיפרה לאימה עליי, והיא ידעה כמעט הכל , על הפעמים שסייעתי <צבא, פרידה מחבר ועוד חבר… ועוד מספר עניינים פעוטים…> קמתי ללכת לאחר מספר שעות ואימה הזמינה אותי לבקרם בשבתות כשאני נשאר בי-ם , ``גם ללא סיגל…`` קפצתי מידי פעם לבקרה במשרד, ישבנו הרבה יחד, שיחות ארוכות אינסופיות אל תוך הלילה<ללוות ת` לילה בלכתו כדבריה…> בניתים לימודי התקרבו לקו הסיום ואני התלבטתי אם להישאר בעיר ללימודי תואר נוסף <גם בגללה…> או לשוב למקומי לכור מחצבתי, היו לנו הרבה שיחות על הנושא, ניסתה לעניין אותי להצטרף אליה למשרד כשותף, לא הסכמתי. ביוני 1987 סיימתי את לימודיי ועזבתי את ירושלים . - - - שוחחנו יום יום בטלפון, המשכתי לבוא יום בשבוע לעיר, נפגשתי עמה, יצאנו פה ושם, לא השלימה עם עזיבתי ואז הפתיעה אותי באחד מביקוריי והציעה לי שהיא תעזוב את העיר לתקופת ניסיון ותצטרף אליי… - - - - - - המשך יבוא…
היא השתחררה מצ.ה.ל , עבדה עם אימה במשרד לתיווך, וכעבודה נוספת, עבדה בקבלנות-משנה אצל רואה חשבון ירושלמי מפורסם, כיועצת מס. <לימודים שהשלימה בזמן שירותה הצבאי> חלומה היה לפתוח משרד עצמאי שיעסוק בשני אלה…ולטווח הארוך חלמה על לימודי פסיכולוגיה. נפגשנו לפחות פעם בשבוע, ומעת לעת באה לבקרני <לבדוק ת` חומר שאני מתעסק עמו, כהגדרתה…> היום זה היה יום שונה , באה לבקרני באוניברסיטה, לא פחות ולא יותר, בלי לדעת היכן ואיפה חיפשה אותי והאמת גם מצאה אותי די בקלות, באה ניגשה אליי מאחור והפתיעה אותי, עת עמדנו קבוצת סטודנטים בכניסה למעבדה, נפניתי מיד אליה, פטפטנו קשקשנו, הגיעה העת להיכנס, והיא בלי הניד עפעף רצתה גם, גמגמתי נחנקתי, והיא באופן טבעי לחלוטין ניגשה למרצה, הציגה עצמה וללא שום עכבות ביקשה להשתתף תוך הבטחה שלא תפריע ותישאר עד הסוף… הייתי בשוק, אבל זאת סיגל, הכל טבעי הכל זרם… סוף המעבדה נסענו אליי , שתינו אכלנו צחקקנו, הזמינה אותי לפתיחת משרד חדש שהיא פותחת בבניין כלל בי-ם, ביקשה מאד שאבוא <ואני שלא מת על כאלה דברים השבתי בכן רפוי וניראה…> נפרדנו לשלום, לא עוברות להן כשעתיים וחברותיי הקרובות מן החוג נוקשות על הדלת, פתחתי והן נכנסו פנימה התיישבו על המיטה הגדולה, חייכתי במבוכה… קפה??? שאלתי הצעתי, לא, לא קפה ולא ספגטי…. הפעם לא. שב. והתחילה החקירה, סחתי ין, בלונדיניות, יפה, יפה ואפילו לא מספר, למה לא סיפרת? היא צריכה קודם לעבור ``בדיקה ביטחונית`` <דאגו לי וחשבו שכל מי שאני יוצא איתה מוטב שהן ידעו עליה…> מה היא עושה? היכן גרה? ועוד כאלה שאלות… רגע , רגע עניתי היא לא חברה שלי. מה???? לא, כלומר כן, אלוהים איך מסבירים להן, עזבו היא לא חברה במובן שאתן חושבות, ואז גלי השובבה מבין שלושתם שואלת, אז מה כן? ידידה?? או אולי ``יזיזה`` ??? לא, אתן לא תבינו זאת חברה במובן של לא חברה וידידה בלי מובן כי זה מעט מידיי…. שב, שב, הושיבו אותי בנן חקרו אותי שתי וערב, מהבעת פנהם היה ניתן להבין שלא האמינו לשום מילה שלי. אז, אם היא לא חברה , אז מה מונע ממך שתהיה כן חברה?? ניסיתי להסביר ולהתפתל … אבל לא יכולתי לצאת מן הסבך, זה נגמר כמו ברוב הפעמים שהצלחתי לשכנען שזבה משהו שונה ואני רוצה זמן לבדוק ת` עניינים, לא הסתפקו בספגטי ורצו מעורב, ב``סימה``… הופעתי לפתיחה סוחב איתי ת` מתנה שקניתי, נרתעתי מעט מכמות האנשים שהגיעה לפתיחה, רצה אליי חיבקה אותי בחום נישקה אותי על שפתיי שלהטו הרבה זמן ממגע שפתיה… החזיקה בידי, פסעה איתי בין האנשים בצפיפות הנוראית שהייתה שם, הציגה אותי ועשתה היכרות ביני לבין חלק מן האנשים שם, לא זוכר שום שם רק ת` מבטים ואת האומדן שניסו לאומדני במבטם <משל מדדו את המתחרה שלהם…>משם העבירה אותי לחדר אחר במשרד שם הייתה גברת , שלבשה שמלה כחולה חשופה מעט עם שיער שטני אסוף ,שחשף עורף זקוף וצח… טפחה לה על כתפיה ואמרה: אמא תכירי זה sus אימה נפנית אלינו, לחצה ידי בחום, ואני עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה ,הפקידה אותי סיגל בידי אימה, תשמרי עליו אל תיתני לא ללכת , אני חייבת לרוץ לאורחים….ונעלמה. אימה , הייתה אישה נאה צעירה מאד <נישאתי בת 17 ואת סיגל ילדתי כשהייתי בת 18…> והייתה האורגינל המושלם של ביתה, אותם תווים ,שיער, עניים, רק מבנה גוף שונה< בכל זאת 18 שנים הפרש+ שמונה [8] לידות….> סיימה לארגן ת` עניינים והזמינה אותי להצטרף אליה למשרד הגדול. כל השעתיים הבאות שהיו צפופות מחניקות ומיותרות הייתי איתה, אישה נעימה למדיי, לא הטרידה הרבה ולא דיברה הרבה, ניראה שזיהתה בעליל ת` מבוכה שהייתי נתון בה בשל הסיטואציה… האירוע הסתיים ,תודה לאל , ואנו ישבנו ארבעתנו<כולל אביה> בוהים בערמת הבלגן שהשתררה במשרד, התנדבתי לעזור, אביה התנגד בכל תוקף ואמר שהכל עליו ושאנו נעזבו לבד, סיגל הציעה ללכת לשתות משהו ולהירגע ב``עטרה`` <לירושלמיות/ירושלמים , האם זה עדיין קיים???> או ברימון, אימה שללה זאת ואמרה אליה הביתה…. ישבנו אצלם בבית עוד מספר שעות השרו אוירה מאד נינוחה, מסתבר שסיגל כבר סיפרה לאימה עליי, והיא ידעה כמעט הכל , על הפעמים שסייעתי <צבא, פרידה מחבר ועוד חבר… ועוד מספר עניינים פעוטים…> קמתי ללכת לאחר מספר שעות ואימה הזמינה אותי לבקרם בשבתות כשאני נשאר בי-ם , ``גם ללא סיגל…`` קפצתי מידי פעם לבקרה במשרד, ישבנו הרבה יחד, שיחות ארוכות אינסופיות אל תוך הלילה<ללוות ת` לילה בלכתו כדבריה…> בניתים לימודי התקרבו לקו הסיום ואני התלבטתי אם להישאר בעיר ללימודי תואר נוסף <גם בגללה…> או לשוב למקומי לכור מחצבתי, היו לנו הרבה שיחות על הנושא, ניסתה לעניין אותי להצטרף אליה למשרד כשותף, לא הסכמתי. ביוני 1987 סיימתי את לימודיי ועזבתי את ירושלים . - - - שוחחנו יום יום בטלפון, המשכתי לבוא יום בשבוע לעיר, נפגשתי עמה, יצאנו פה ושם, לא השלימה עם עזיבתי ואז הפתיעה אותי באחד מביקוריי והציעה לי שהיא תעזוב את העיר לתקופת ניסיון ותצטרף אליי… - - - - - - המשך יבוא…
)