הדף הלבן ניצב מולי...
והוא כל מה שנשאר. הרוח מנשבת מעל ליבי השבור מבשרת על דימדומי אהבתנו שמתה. הייתי הראשון שלך. אני זוכר את המבט שלך באותו הערב. אני זוכר את החיבוק שאחרי. אני זוכר שקיעות שמרחו את השמיים בצבעים מרוחים כמו דמעותי על המכתבים שכתבתי ולא שלחתי לך. אני זוכר נוריות לילה שפרחו מתוך החולות, ושמים שלעד ישארו מצולקות בכוכב שלנו. אני זוכר לילות סוערים שבהם התחבקנו מתחת לשמיכת הפוך כשהגשם חובט בחלון. זוכר את החיוך האחרון שלך, את המבט האחרון שלך את הבכי האחרון שלך על אותו ספסל בכפר סבא. הייתי רוצה למחות את דמעותייך, בלבד שלא תבכי עוד לעולם. והיום את של מישהו אחר, וליבי השבור מדמם ונחלש עם כל יום שעובר... כמו שאמרתי לפני חודשים שעברו, אני מת קצת יותר עם כל יום שעובר. חיפשתי מנוס מאותן תחושות שאופפות אותי מידי סופ"ש כשאני חוזר מהבסיס. ולבסוף גיליתי נחמה בזכרונות שנשארו להן בקופסת המכתבים שלך מאהבתנו הראשונה. החיוך שלך רודף אותי בשנתי ואהבתי אליך לא מרפה בקיצי אני מרגיש חצוי ומעוות בלעדייך, ריק, שבר כלי... אני אחכה לך ביחד עם אהבתנו, בקצה המציאות, במקום שאליו מגיעים חלומות שנופצו ולבבות שנזנחו. אני אוהב אותך.
והוא כל מה שנשאר. הרוח מנשבת מעל ליבי השבור מבשרת על דימדומי אהבתנו שמתה. הייתי הראשון שלך. אני זוכר את המבט שלך באותו הערב. אני זוכר את החיבוק שאחרי. אני זוכר שקיעות שמרחו את השמיים בצבעים מרוחים כמו דמעותי על המכתבים שכתבתי ולא שלחתי לך. אני זוכר נוריות לילה שפרחו מתוך החולות, ושמים שלעד ישארו מצולקות בכוכב שלנו. אני זוכר לילות סוערים שבהם התחבקנו מתחת לשמיכת הפוך כשהגשם חובט בחלון. זוכר את החיוך האחרון שלך, את המבט האחרון שלך את הבכי האחרון שלך על אותו ספסל בכפר סבא. הייתי רוצה למחות את דמעותייך, בלבד שלא תבכי עוד לעולם. והיום את של מישהו אחר, וליבי השבור מדמם ונחלש עם כל יום שעובר... כמו שאמרתי לפני חודשים שעברו, אני מת קצת יותר עם כל יום שעובר. חיפשתי מנוס מאותן תחושות שאופפות אותי מידי סופ"ש כשאני חוזר מהבסיס. ולבסוף גיליתי נחמה בזכרונות שנשארו להן בקופסת המכתבים שלך מאהבתנו הראשונה. החיוך שלך רודף אותי בשנתי ואהבתי אליך לא מרפה בקיצי אני מרגיש חצוי ומעוות בלעדייך, ריק, שבר כלי... אני אחכה לך ביחד עם אהבתנו, בקצה המציאות, במקום שאליו מגיעים חלומות שנופצו ולבבות שנזנחו. אני אוהב אותך.
