הדמעות שלך...

הדמעות שלך...



...היו מזככות. נגעתי בכאב. נגענו בכאב. היש שותפות יותר אמיתית מאשר נגיעה בכאב? נגיעה תמימה, כנה, מלטפת; וכל כך כואבת. עד דמעות. זו היתה סערה ולא סתם סופה. האם החומות מזדעזעות להן מול ההוריקן? הן לא צריכות להתמוטט החומות. יש מפתח. הוא שם. אפשר לפתוח, ואולי זה יכאב. אבל אחרי הכאב...איזה אושר עילאי... איזה שקט... ואת יודעת מה? איזה בטחון אפשר לחוש אחרי שנוגעים בכאב...אפילו שהחומות נפרצו... אני לא חושב שיצא משהו רע. אני לא חושב שהיה זה כאב הפגיעה. לדעתי, זה היה כאב האהבה. והכי חשוב... שהסופה לא תדעך... סקסופון
 

1&soul

New member
נו ...ולמה לא?



הסוד שלך ......הוא הסוד שלי ה-א שלך הוא ה-א שלי ה-א -שלך הוא גם ה-א -שלי וה-א שלך היא גם ה-א שלי את ה-א שלך ב-Eלף הזאת תוכל לשמור לי אולי..... ב......סוד? איךךךךךך? מאלף? (מיוחד לעטלף)
 

מיכל 1

New member
לסקסופון בעניין הכאב...



לעיתים כשאנו נוגעים בעוצמה שכזאת בכאב...של אחרים.. נוצר מן מצב של ריחוק מסויים-כאילו פלשנו לסתר ליבם.. לגן נעול-ובצור שהיה זמן רב סגור עם מפתח... המפתח שהחליד כבר שכח את תפקידו-לא פתח כבר שנים את מסתורי ליבו.. ואחרי זמן כה רב כשהמפתח נזכר מהם בעצם יתרונותיו וחסרונותיו.. אז...הו...אז...מתחילה לה הסופה בלב להשתולל.. והחומות אט אט קורסות. אמנם האושר אוליי יגיע בסוף...אך הכאב היה כה עמוק.. והסופה כל כך עצומה...ואתה רואה בה פתח לאושר ואני משום מה תוהה לאיזה אושר בדיוק הכוונה? ואתה רואה בכך בטחון נפשי...ואני דווקא חשתי כאב כל כך אמיתי... אך עברו כמה ימים...והכאב..נעלם נשכח.. והסופה -לא ממש תדעך.. ואתה מוזמן שוב לנסות... ואוליי לזרוק את אותם המפתחות...
 
למעלה