אני לא כל כך מסכים
קודם כל החלק איתו אני מסכים, בהחלט עצוב ואפשר לראות זאת הכי טוב בעיקר ברשת, שאנשים צעירים נתפסים דווקא לסממנים החיצונים של התקופה ולא לרעיונות היותר עמוקים שהיא מיצגת, למען האמת, יש סוג של אופנה בקרב הרבה צעירים של היפיות או "פריקיות" כפי שקוראים לזה היום, שמנותקת לגמרי מהרעיות של הסיקסטיס אבל בוחרת בשרוולים ארוכים ושערות ארוכות והתיחסות מיסטית כמעט לגראס כאילו זה הדבר היחיד שהתקופה הזו השאירה לנו תוך בורות מוחלטת כלפי התנועה לזכויות האזרח או האומנות החשובה שנעשתה בהשראת שנות השישים. לעצם העניין, החברה האנושית בעיני לא מתקדמת באמצעות מהפכות אלא אבולוציות, שהן תהליכים איטיים ומשמימים שקשה להבכין בהם כשהם קורים אלא רק לאבחן אותם בדיעבד. אם ניקח לדוגמא מהפכה אמריקאית מפורסמת יותר: "המהפכה האמריקאית" ומלחמת השחרור שלהם. החוקה שהייתה, יחד עם הצהרת העצמאות האמריקאית אחד המסמכים החשובים ביותר של האנושות בתקופתה ופתח לשינוי תפישה כלל עולמי לגבי המדינה ותפקידה בחיי האומה ולאחר מיכן עם אימוץ עשרת התיקונים הראשונים לחוקה (כתב הזכויות) הפכו גם למסמך המכונן של זכויות האזרח בעולם כולו, נכתבו על ידי בעלי עבדים, כאשר כתב תומאס ג'פרסון ש that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness הוא בטח לא התכוון לעבדים הכושים שלו (שלו לדבר על השפחות שאנס על בסיס קבוע) ואפילו לא לאישתו, הוא התכוון לאנשים לבנים בעלי אדמות, אבל אחרי המון שנים הזרע נבט, והרעיון שכל בני האדם נולדו בני חורין ליבלב (לפחות כרעיון) כמה מאות שנים מאוחר יותר. באותה המידה יכלתה להביא כדוגמא את המהפיכה הצרפתית, שהביא לא שיוויון חופש ואחווה, אלא פחד רצח ומלחמות עבור בני התקופה, אבל בתהליך איטי שינתה את פני צרפת, אירופה והעולם כולו, ובטח על מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה, שלבטח לא שיפרה במאום את חיי הרוסים (עבוררם היא בעיקר עשתה את ההפיך) אבל תרמה להכנסת רעיונות חברתיים לעולם כולו, לאורך ההיסטוריה כולה, ובעיקר ההיסטוריה האמריקאית, המהפכות נכשלות אבל הרעיונות נשארים ומשפיעים שנים רבות לאחר מיכן. אם 50 שנה אחרי המאבק של רוזה פארקס, אישה כושית יכולה להיות היועצת לביטחון לאומי של אחד הנשיאים הכי שמרנים באמריקה, זה בזכות שנות השישים. אם הדוקטרינה המלחמתית הרישמית של ממשלת ארה"ב היא שלא יוצאים למלחמה ללא תמיכה ציבורית מקיפה (דוקטרינה שחיבר מזכיר המדינה הנוכחי והרמטכ"ל לשעבר קולין פאוול בהיותה קולונל בפנטגון כחלק מתהליך הפקת הלקחים מויטנאם וההתנגדות הציבורית לה), זה בגלל שנות השישים. אם שיוויון זכויות בסיסי לנשים זה דבר טיבעי באמריקה ובחלק ממדינות אירופה אפילו מציאות של ממש, זה בגלל שנות השישים. אם הומוסקסואליות היא כבר לא פשע באף מדינה מערבית ובחלקן יש שיוויון זכויות למשפחות חד מיניות, גם זה בזכות שנות השישים. הרבה שינויים כבר קרו, הרבה עוד לא, אבל הרעיון שהיו חלק מתרבות הנגד אז, הופכות והפכו ב 40 השנה האחרונות לחלק מהמיינסטרים של המחשבה התרבותית והפוליטית של המערב.
