הדילמה המוסרית
אתחיל עם זה שהיחס שלי להישרדות ישראל הוא אוהד-מריר, כשבדר"כ הנטייה היא לכיוון השני. מה לא נאמר על חוסר המקצועיות של ההפקה הישראלית: כמה היא רחוקה בעיקביות שלו, בהוגנות שבו, בעריכה ממוקדת ועניינית מזאת האמריקאית וכמה היא היסטרית בניהול שלו. אך הבעיה העיקרית והשורשית של הישרדות ישראל שתמיד הפריעה לי הייתה חוסר ההפרדה של רוב השחקנים בין הפן המוסרי באישיותם בחיים האמיתים למשחק עצמו. העונה הראשונה הייתה מלאה ב"ראויים" למיניהם שסירבו ליזום הדחות במשחק החברתי-אסטרטגי בטענה שהוא מלכלך את ערכיהם הנאורים: רוב חברי שבט סבאנה(מושיק, ורה, גיא, ליה); עידן, איגור,ויואב(אף על פי שהצבעתם הסופית למנצח הייתה אובייקטיבית) ומירית; והעונה הם טל בן דוד וטום(ואולי גם קצת חנוך). מעניינת העובדה אגב שהמושתף לכולם(למעט מירית) הוא שכולם היו עם יתרון כלשהו במשחק, בין עם פיזי-מנטלי, כלומר במשימות החסינות, ובין עם מספרי, כלומר היוו רוב בברית הגדולה ביותר. כשמנסים לנתח זאת לעומק, אפשר להבין מאיפה זה נובע. הישרדות במקור הוא משחק קר ושכלתני, וזה משהו שקשה לישראלים להתחבר אליו. מצד שני, אני גם לא אגיד שהישרדות הוא משחק מוחלט. נורא קל לשבת מול הטלוויזיה ולבקר את הרגעים הבודדים שהשורדים מקבלים את ההכרעות האסטרטגיות שלהם ולהגיד שהם צריכים להדיח אותו כי איום פיזי עליהם למרות שהוא ניצח בשבילם משימות חסינות, בנה בשבילם מחסה והביא להם דגים בשבילם, במיוחד כשקיבל את המילה שלהם. בשבילם? האמנם. הפאונטה היא כמובן שבסופו של דבר מתמודד מולם במשחק וכל פעולה שלו היא חלק מקידומו בהמשך המשחק, גם אם על חשבונך כשחקן באיזשהו אופן. בגידה בברית היא קשה ולרוב לא הכרחית ולא רצויה אבל כשהיא מוצדקת במשחק צריך לדעת להתעלות ולעשות זאת. ופה נכנס הפרק היומי. יש כאן קריאות משני הצדדים קיצונים שמברכים על ההחלטה של אביגיל וכאלה שפוסלים אותה לחלוטין. אני לא חושב שכרגע ניתן להגיד אם החלטתה היא שחור או לבן בנוגע להמשכיות שלה במשחק. ברית הארבעה בה היא הייתה השמשה בה כקול בטוח ולא נתנה לה להתבטא כמובילת מהלכים במשחק, ובאיחוד היה לה הרבה יותר קשה להתנער מבגידה כזו בברית של טינאגו בטענה שאם הייתה מגיעה לפיינל 4 איתם לא היה לה סיכוי לנצח כי היא בובה על החוט או שהייתה נכשלת מולם במשימות החסינות. טלכו באמת יצר גם את הרושם שחברי הברית שלו הם לא ברי החלפה, ובקאראו יש את ריקי, טל אלגנדר ואבי. מצד שני, להחלטה ללכת עם זיו יש השלכות לא מעטות, וליעד לא יציבה במשחק בלשון המעטה(עם פליטות פה נוראיות במועצת שבט אבל גם משעשעות בדיעבד). אבל זו לא הנק'. הנק' היא שלראשונה בהישרדות הישראלית אביגיל עשתה פריצת דרך כ"ראויה" שמתפכחת ומבינה את מהות המשחק ומזהה את היכולת שלה להשפיע על הכיוון שלו, ובכך מפרידה בין האדם שהיא במציאות כשהיא מלמדת את אחייניתה ערכים מהם לבין השחקנית שהיא במשחק האסטרטגי. בין אם תמשיך להיות פעילה ומעורבת במשחק בהמשך ותעשה מהלכים שיקדמו אותה אך תאזן זאת עם קשרים חברתיים ותמעיט לבגוד, זה תלוי בה(ולא רק), אבל יש לה את הנכונות לעשות זאת, דבר שהוא לא מובן מאליו לאחר התלותיות הרבה בעונות הקודמות והעונה הזאת בעיקר הנשים שגם בסופו של דבר הודחו, ונקווה שיתן פתח גם לשחקנים העונה/העונות הבאות לא לגרום למשחק להיות כ"כ משעמם וצפוי.
אתחיל עם זה שהיחס שלי להישרדות ישראל הוא אוהד-מריר, כשבדר"כ הנטייה היא לכיוון השני. מה לא נאמר על חוסר המקצועיות של ההפקה הישראלית: כמה היא רחוקה בעיקביות שלו, בהוגנות שבו, בעריכה ממוקדת ועניינית מזאת האמריקאית וכמה היא היסטרית בניהול שלו. אך הבעיה העיקרית והשורשית של הישרדות ישראל שתמיד הפריעה לי הייתה חוסר ההפרדה של רוב השחקנים בין הפן המוסרי באישיותם בחיים האמיתים למשחק עצמו. העונה הראשונה הייתה מלאה ב"ראויים" למיניהם שסירבו ליזום הדחות במשחק החברתי-אסטרטגי בטענה שהוא מלכלך את ערכיהם הנאורים: רוב חברי שבט סבאנה(מושיק, ורה, גיא, ליה); עידן, איגור,ויואב(אף על פי שהצבעתם הסופית למנצח הייתה אובייקטיבית) ומירית; והעונה הם טל בן דוד וטום(ואולי גם קצת חנוך). מעניינת העובדה אגב שהמושתף לכולם(למעט מירית) הוא שכולם היו עם יתרון כלשהו במשחק, בין עם פיזי-מנטלי, כלומר במשימות החסינות, ובין עם מספרי, כלומר היוו רוב בברית הגדולה ביותר. כשמנסים לנתח זאת לעומק, אפשר להבין מאיפה זה נובע. הישרדות במקור הוא משחק קר ושכלתני, וזה משהו שקשה לישראלים להתחבר אליו. מצד שני, אני גם לא אגיד שהישרדות הוא משחק מוחלט. נורא קל לשבת מול הטלוויזיה ולבקר את הרגעים הבודדים שהשורדים מקבלים את ההכרעות האסטרטגיות שלהם ולהגיד שהם צריכים להדיח אותו כי איום פיזי עליהם למרות שהוא ניצח בשבילם משימות חסינות, בנה בשבילם מחסה והביא להם דגים בשבילם, במיוחד כשקיבל את המילה שלהם. בשבילם? האמנם. הפאונטה היא כמובן שבסופו של דבר מתמודד מולם במשחק וכל פעולה שלו היא חלק מקידומו בהמשך המשחק, גם אם על חשבונך כשחקן באיזשהו אופן. בגידה בברית היא קשה ולרוב לא הכרחית ולא רצויה אבל כשהיא מוצדקת במשחק צריך לדעת להתעלות ולעשות זאת. ופה נכנס הפרק היומי. יש כאן קריאות משני הצדדים קיצונים שמברכים על ההחלטה של אביגיל וכאלה שפוסלים אותה לחלוטין. אני לא חושב שכרגע ניתן להגיד אם החלטתה היא שחור או לבן בנוגע להמשכיות שלה במשחק. ברית הארבעה בה היא הייתה השמשה בה כקול בטוח ולא נתנה לה להתבטא כמובילת מהלכים במשחק, ובאיחוד היה לה הרבה יותר קשה להתנער מבגידה כזו בברית של טינאגו בטענה שאם הייתה מגיעה לפיינל 4 איתם לא היה לה סיכוי לנצח כי היא בובה על החוט או שהייתה נכשלת מולם במשימות החסינות. טלכו באמת יצר גם את הרושם שחברי הברית שלו הם לא ברי החלפה, ובקאראו יש את ריקי, טל אלגנדר ואבי. מצד שני, להחלטה ללכת עם זיו יש השלכות לא מעטות, וליעד לא יציבה במשחק בלשון המעטה(עם פליטות פה נוראיות במועצת שבט אבל גם משעשעות בדיעבד). אבל זו לא הנק'. הנק' היא שלראשונה בהישרדות הישראלית אביגיל עשתה פריצת דרך כ"ראויה" שמתפכחת ומבינה את מהות המשחק ומזהה את היכולת שלה להשפיע על הכיוון שלו, ובכך מפרידה בין האדם שהיא במציאות כשהיא מלמדת את אחייניתה ערכים מהם לבין השחקנית שהיא במשחק האסטרטגי. בין אם תמשיך להיות פעילה ומעורבת במשחק בהמשך ותעשה מהלכים שיקדמו אותה אך תאזן זאת עם קשרים חברתיים ותמעיט לבגוד, זה תלוי בה(ולא רק), אבל יש לה את הנכונות לעשות זאת, דבר שהוא לא מובן מאליו לאחר התלותיות הרבה בעונות הקודמות והעונה הזאת בעיקר הנשים שגם בסופו של דבר הודחו, ונקווה שיתן פתח גם לשחקנים העונה/העונות הבאות לא לגרום למשחק להיות כ"כ משעמם וצפוי.