הדיכאון שאחרי?

[M o k a]

הדיכאון שאחרי?

או שאולי לא. אני פשוט לא רוצה יותר למה זה חייב להיות כלכך מסובך... ילדה גדולה משהו.

 

[ameli]

ילדה..

גדולה או לא גדולה מותר להיות קצת עצובים. מסובך? אז אולי תנסי לפתור את הבעיות עם מישהו נוסף? רוצה לשתף קצת? מה קרה? פה בשבילך, מקשיבה.

 

[נשמת]

שאחרי המחלה?

אני מקווה שאת כבר במקום אחר ובו בזמן מניחה שאת לא, כי הנה את כאן. בכל זאת, מקווה. מנסה בכל הכוח (ואת?). כל דבר מורכב, כל דבר סבוך. רק שלא בכל דבר את רואה את המורכבות, אני מאמינה שיבוא יום בו הכל יראה לך פשוט יותר. וכשקשה, מה רע בלבקש עזרה?

אני מקשיבה.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

החיים מסובכים

כשבפנים יש דברים קשים ולא פתורים. כל דבר הופך לקשה ומסובך ככה, כי בפנים הכל מסובך וקשה. את עושה משהו עם הבפנים? התגעגעתי לניק הזה. עצוב לי שזו ההודעה...

 

[גילי 69]

זה לא חייב להיות מסובך.

אולי תנסי להתיר את הסיבוך קצת? מה הסתבך לך, ילדה? מחבקת.

 

[גוזל יונקת הדבש]

אני מבינה אותך לגמרי, הייתי שם(ט)

סבלתי מאותו הדבר בדיוק, כולל נסיון אובדני שנחשב "קשה" (היו לי שניים בחיי) בחופשה הראשונה שלי משלוותה, אחרי שלושה חודשים בחדר סגור. עליתי תשעה קילו בחודשיים וקצת, רק עם הזונדה. אחרי שסיימתי עם הזונדה הם רצו שאוכל או לפחות אשתה, והרגשתי שהנה- אני כבר במשקל יעד אבל לא יכולה לשתות שלושה סקנדי עלובים ביום. לא התגעגעתי לכלום, לא עניין אותי כלום. הייתי מאוכזבת כי אני חולה, "שמנה" ואומללה למרות משקל היעד שכבר רציתי (!) להגיע אליו (כי נמאס לי לישון קשורה בלילה, עם פצעי לחץ, ורציתי לישון כמו בנאדם). התאכזבתי, כי האמנתי שיהיה יותר טוב. כשהבנתי שרק כאן מתחילה העבודה הקשה, היה לי ברור שאני לא עושה את זה. כבר לא עניין אותי למות מרעב, או להגאל הכי רזה שאפשר. זה היה חייב להיות עכשיו. היום אני מאושרת שניצלתי, אז הרגשתי הכי גמורה בעולם- הנה אני חוזרת ל"יחידה". אני שוקלת איזה 4 קילו מעל משקל היעד המצחיק ההוא, (גדלתי בחמש שנים, אני רוצה להיות קצת נשית). מזל שהוציאו אותי ממצב הייאוש הזה, שכנראה נפוץ יותר ממה שאת משערת. אצלי ממש צפו אותו. היום אני אסירת תודה על החיים שלי, ומעריכה אותם הרבה יותר. כל משבר עוברים- משקל היעד והשחרור הם רק ציון מחצית הדרך. יש המון עבודה קשה אחרי, וזקוקים לתמיכה באותה המידה. זה מסובך, אבל זה אפשרי. וברור שאת לא רוצה יותר. גם אני לא רציתי יותר. אבל היום אני רוצה, משתוקקת לחיות שאחד האדם. אפשר- וכדאי להמשיך בשיקום, לבחור בחיים.

 

[מי שהיא 1]

../images/Emo91.gif לקריאה../images/Emo70.gif

 

[מי שהיא 1]

מוקה.

אי אפשר להבין מההודעה שלך כלום חוץ מזה שמוש עובר עלייך.. רוצה לספר קצת יותר? נשמח לשמוע.

 

[M o k a]

הממ..

If it makes you happy It can't be that bad If it makes you happy Then why the hell are you so sad וואלה(

) (מצטערת שלא ברור..ותודה)

 

[ירגזי כחול]

דווקא נשמע לי דיי הגיוני.

אם זה מה שאני חושבת שזה. וזה הקאץ' עם החולי. שהוא לא באמת עושה אותנו מאושרים... אלא בעיקר מסכנים. וכל אושר שנדמה לנו שהוא גורם לנו... הוא אשליה. maybe that's why you're so sad. ושיר יפה, אגב. [וחוצמזה. יותר מדי זמן לא דברנו.]

 

[מי שהיא 1]

אולי כי...

ויתורים הם לעיתים עצוב גם אם הם נכונים. כי פרידה, גם אם היא נכונה, היא כואבת?