הדחקות

הדחקות

רציתי לשתף בתהיה שעולה אצלי לעתים בעבודתי עם אנשים, בנוגע להדחקות. כידוע, אחת המטרות המוצהרות של הטיפול הנפשי הוא להעלות זכרונות מודחקים אל המודעות בכדי שהאדם המדחיק יוכל לעשות להם עיבוד ולחיות חיים הוליסטיים (שלמים) יותר. מן הסתם, ההדחקות נחלקות לשתי קטגוריות עיקריות - של הדחקה הנובעת מכך שעקב עומס על המערכת הקוגניטיבית מידע מסוים לא עבר את רף המודעות (אולם כן קודד באופן כלשהו), וההדחקה המוכרת יותר הנובעת משכחה טראומטית, הקשורה להפרשתם של הורמוני דחק (קורטיזול ואדרנלין) בעת מצב חירום שתפקידם להכין את הגוף להתמודדות (מנגנון "הילחם או ברח").

במפגשיי השונים עם אנשים, קורה לעתים שאני מזהה את ניסיונו של האדם לשמור זיכרונות / אירועים מסוימים כלא מדוברים (=מודחקים), ותדירות אני תוהה עד כמה עלי לכבד את המקום בו האדם נמצא ורצונו להותיר דברים מסוימים 'חבויים', או שמא עלי לנסות ולאתגרו אל עבר חיים יותר מודעים, ולכוון ה'פנס' למקומות אותם הותיר במכוון בחשיכה מסוימת. כמובן ששאלתי תלויה באדם, בסוג וסיבת ההדחקה, ועוד, אולם אני שואל כאן האם יש עיקרון מנחה כלשהו לפיו מומלץ לעבוד.

מה דעתכם?

[URL]http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/1.2474703[/URL]
 

anati43

New member
שתי נקודות: יש דברים שלא כדאי לעורר אותם ולהעלותם למודעות

והנקודה השניה: האם יש וודאות שהדברים שלכאורה הודחקו ועכשו עלו - אכן קרו במציאות?
 
תודה anati43

בנוגע לנקודה השניה: אם הדברים שהודחקו לא קרו במציאות הרי שלא מדובר בהדחקה אלא בתסמונת זיכרון שווא, ויש להתייחס לתופעה בהתאם. ובנוגע לנקודה הראשונה שהעלית: זו בדיוק השאלה שלי. האם יש דרך לזהות מתי כדאי כן לעורר ומתי לא להיכנס לשם.
 
למעלה