האם להכין את הדור הבא לחיים כמו שהם משתקפים מהחדשות, ממה שאנחנו רואים ברחובות, בעבודה, במפגשים עם אנשים אחרים? או האם לחנך אותם כמו שאנחנו רוצים שיהיו, אפילו אם יהיה להם קצת יותר קשה להתמודד עם העולם בחוץ? האם ללמד אותם רוך אהבה ויושר או מרפקנות ותחמנות? למרות שאין לי ילדים משלי אני חושבת שקודם כל הייתי רוצה לחנך אותם לעצמאות ולבחירה חופשית, אחר כך הייתי בוחרת ברוך וביושר. אני מאמינה ביכולת של אנשים להתמודד עם החיים אם הם מוזנים באהבה ובעצמאות בהצלחה שלומי יפעת
את תגובתי כבר כתבתי לך בהודעה ``מצטער? עוד לא התחלת להצטער``. מעבר לכך אין לי מה להוסיף. בנצ`וק כבר בן שנה והולך, ילד מאושר ועצמאי מאד. אני לבד וטוב לי. בניגוד לכל התחזיות ש``יהיה לי נורא קשה`` (זה שוב מוכיח מה ``כולם`` יודעים). אתה חסר לי אבל למדתי לחיות עם זה. ... ועכשיו אחרי הכל הסערה שוככת והמים שלוים. ארמונות שבנינו בחול עכשיו נחרבים. גל מלחך את החוף וחוזר שוב אל הים. קול צווחה של שחף תועה והנה- נדם. החוף שהיה שלנו היה כלא היה. לא נותרו בו אלא חול ותהייה. ושמיים כחולים כחולים בלי אף ענן. ושמש צהובה שזורחת כל הזמן. נצנוץ יחיד של מפרשית באופק שב ומתגלה. איך כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.