הדבר שלא התיישב לי

[לי לביא רמירז]

הדבר שלא התיישב לי

היה חד הכיווניות של ״נגד הרוח״.
האסוציאציות שהמילה ׳נגד׳ מעלות אצלי הן של סגירות, לוחמנות, התנגדות, קושי, התבצרות ופעילות תלויה בדבר שמנגד.

חופש הוא משהו שאינו בעד או נגד. שאינו זה ואינו זה. True detachment.

 

[Yin]

שני דברים

1. זו המחשבה שלך.
2. פעמים רבות נתקלתי במצבים בינאריים - או שאתה חשב 100% כמונו או שלא. אין 95%. זה שלי.

 

[לי לביא רמירז]

1. נכון.

2. לא הבנתי את הקשר לדבריי.

 

[Yin]

הקשר לדברייך

הוא תובה לאמירה שלך על חד כיווניות. כך אני מרגיש לעיתים - סטייה קלה מהחשיבה הקבוצתית = נגד.

 

[לי לביא רמירז]

אפשר לסטות ללא יצירת ״נגד״

אפשרת להיות בהרמוניה, בין אם פנימית ובין אם היא חיצונית, אם סוטים ללא תלות. זה קל יותר. גם יצירתי יותר.
למה להיות נגד אם אפשר פשוט להיות? זה גם חוסך באנרגיה.

 

[Yin]

כמו שסמוייד כתב - הנגד נוצר מהקבוצה

ואז אני יכול להחליט מה אני עושה.

 

[לי לביא רמירז]

ובכן

אם בחופש מחשבתי עסקינן...

ד"ר וויין דאייר כתב על כך משפט יפה:
What other people think of me is none of my business.

 

[Yin]

 

[samoyed]

אני חושב שהתיוג של סטייה קלה מהחשיבה הקבוצתית

כ "נגד" הוא תגובה של הקבוצה למה שנתפס על ידה כאיום. זה מאפיין כמובן מי שחושבים במושגים של 100%, כלומר רק צד אחד יכול להיות 'צודק' ולכן כדי שזה יהיה הצד שלי אני חייב לתייג את הצד השני כ 100% טועה. תמיד מפתיע אותי עד כמה בני אדם מתקשים להסתפק ב 'כך זה לדעתי' וחייבים חותמת של 'כך זה אבסולוטית'. מכרה שלי קראה ספר ונהנתה מאוד אבל היה לה חשוב לברר בחוגים יודעי דבר האם הספר באמת נחשב 'טוב'. שאלתי אותה אם לא מספיקה לה ההנאה מהקריאה אבל לה היה חשוב לדעת שזה באמת טוב. תכלס, מה היא מבינה ? אולי נהנתה בטעות?

 

[Yin]

בדיוק

 

[הבן של קנגה]

הלך רוח כזה

נקרא בחברה הישראלית: " הלנו או לצרינו."
יש קבוצה נרחבת של אנשים שסבורים שהחברה הישראלית לוקה ב"פראנויה" קבוצתית . על פי אגסי ופרוינד שחקרו את הפראנויה וניתן לקרוא על כך באריכות בספרם בתמציתיות ההגדרה לפראנויה הינה חוסר יכולת מוחלטת להבין ולהכיר שיתכן ויש דרך אחרת.
מה שנקרא מחלת הרדיפה הנו מופע צר בלבד של פראנויה.
איכשהו נראה לי שזה מתאים כאן, ויתכן ויסביר אחוז גדול מחילוקי הדעות בפורום ובחברה בכלל.