אהבתי את מה שכתבת!
תיארת את איך שאני מרגישה פחות או יותר. לחזור מפראג למציאות הדוחה שלי היה פשוט דאון רציני ברמות שאי אפשר לתאר. ההופעה הזו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי מהי אופוריה, וזה היה הרגע הכי מושלם ומאושר שיכולתי לתאר לעצי, פשוט מעבר לכל דמיון. אני עד עכשיו לא מצליחה להשלים עם זה שזהו... זה עבר ונגמר. אצלי זה התעצם גם בשל העובדה שזו היתה טיסה ראשונה שלי לחו"ל, זה היה משהו שרציתי והשגתי לבד, בלי עזרה מאף אחד, בלי עזרה מהדבר הזה שאני נאלצת לקרוא לו משפחה. אני חלמתי, ואני השגתי... בעצמי! אין מה להגיד, ראיתי כבר הופעות, אבל אנרגיות כמו שהיו שם ושואו מדהים כמו שהיה שם עוד לא חוויתי או ראיתי אף פעם... במקרה שלי כמו שאמרת זה קצת שונה ממך... משום מה יש לי חיבור למוזיקה של דפש כמו שלא היה לי אף פעם עם שום מוזיקה אחרת, ומוזיקה היא החיים שלי. אחרי שחזרנו מההופעה הגדרתי את זה בצורה הכי טובה שאפשר, אמרתי שבהופעה (במיוחד בהופעה), הרגשתי כאילו הם פשוט חיברו קשית ללב שלי, שאבו ממנו את הרגשות שלי ושרו אותם. פשוט אמרו את כל מה שלי אין את האומץ או הכוח הנפשי להגיד. אני רוצה עוד!!!