הגעתי ראשוווון! כן!! חה חה חה!!!

[נירש]

אימון מדהים

אחלה אימון! אהבתי והתלהבתי כל השיטות שהודגמו היו חדשות לי, וכל היום המשכתי לתרגל את מה שלמדנו... היה אימון ממש מצוין. כן ירבו! ניר

 

[angeleyes]

הקו האחיד בשיעורים...

קודם כל, מאוד הופתעתי לגלות שבעצם, היו לנו 4 אומנויות, 3 סיניות, אחת יפנית (סלבו, אל תעלב, אבל אין לי מושג איך מטים את השם אוקינאווה) אבל מה - כולן רכות/פנימיות! ואל רק זה, אלא שרוב המשתתפים שלא מתאמנים באחת מהן - מתאמנים באייקידו, שגם היא רכה (אריאל, לא שכחתי אותך, אבל לפי מה ששמעתי, המורה שלך אמר שאומנותכם אינה רכה). היה יפה שאפליקצית ה"תפיסה" של היד הופיעה ב-3 מתוך ארבעת השיעורים. כולם עבדו על עקרונות ממש דומים, וההפתעה הכי גדולה שלי היתה הגוג´ו, שבה האפליקציה המלאה (כולל ההפלה ע"י דחיפת לסת/אף מעלה ותמיכה בגב תחתון עם היד הנגדית) היא פשוט אחת המובהקות מהשיטה שלנו (המרכז הישראלי..) אלא גם עבדנו עם אותם דגשים! כאילו מישהו בא לסלבו ואמר לו: למד טאי צ´י, אבל קרא לזה קראטה... למרות שהרגשתי את ה"מוצא היפני" בסיגנון הדיבור של סלבו (אפילו קצת הזכיר לי את הצבא

) לסיכום... עוד רבות יסופר יתואר וישוחזר!

 

[סלבו לוי]

עם א´ שותקת ../images/Emo8.gif

אוקינאווה (OKINAWA), הוא אי קטן בקצה יפן. משם התפתחו המון אומנויות לחימה (וכמו שאריאל תיקן אותי - "שיטות לחימה"). בשיעור שהעברתי, ניסיתי (בין שאר הדברים), "לדבר" כלפי כל אחד "בשפה" שהוא מבין (בגלל זה שאלתי בהתחלה, מי לומד שוטוקאן/טאי צ´י/אייקידו). אחרי השיעור, לא מעט חברים אמרו לי, שהרגישו בשיעור כאילו הם מתאמנים בשיטה שלהם (גם אנשים מאייקידו, טאי צ´י...). בשבילי זו מחמאה גדולה, ומבחינתי זהו הישג שהצלחתי להעביר שיעור קראטה (גוג´ו ריו), ואנשים שאין להם מושג בשיט הזו, הבינו את המהות של גוג´ו ריו. סגנון דיבור צבאי?

- כנראה שגם אחרי שנה וחצי, נשארים "משקעים" בדיבור

.

 

[שוקוקאן]

אימון הפורום ../images/Emo9.gif

הי, אני מצטער מראש על הקיצור שבו אכתוב - אני כרגע בעבודה... אמנם הגענו (Rnrn ואנוכי) באמצע האימון של בן, אבל ממה שהספקתי לראות - קודם כל, היה באמת כיף ובמיוחד מעניין להכיר עוד אמנויות לחימה, אם כי על קצה קצהו של המזלג (קשה להגיד שזה "להכיר", אבל זה בהחלט עשה תיאבון). בתור אחד שמתאמן בשוטוקאן, אהבתי את התנועות העגולות יותר שהיו בכל השיטות שנלמדו. חוצמזה - היה מוזר לראות פרצופים שעד עתה הצטיירו לי בד"כ אחרת, ולהתאים אותם לכינויים (זה קצת הזכיר לי את mission impossible, עם הכינויים החשאיים וכל זה...) בתור אחד שמשוחד לכיוון הקונג-פו דווקא (כל השאר - לא להיעלב..

), רציתי לשאול אותך, בן - איפה לומדים לאו חו בירושלים? (אם בכלל..

) לסיום - כל הכבוד למארגנים, למדריכים ולמי שהגיע והיה פתוח לכיוונים חדשים. הכל יחד יצר אווירה באמת נעימה (דוד - מצטערים שלא השתעממנו בשיעור..) ביי.

 

[דוד כפרי]

שיעמום

כנון, אתם לא הייתם קהל מתאים להשתעמם... אולי בפעם הבאה שאעביר שיעור, אקדיש אותו לנושא השיעמום? נראה כמה אנשים יבואו...

אבל יותר לענין, ורק אם זה מענין אתכם, אשמח לקבל משוב לנושא הטיפול באלימות - כל מי שיש לו מה להעיר/להאיר, לשאול או לבקר - מאוד חשוב לי לשמוע!

 

[WhiteBear]

בנוגע למשוב

כתבתי בעץ הזה (למעלה למעלה) כמה וכמה משובים...

 

[אריאל (המקורי)]

אני מוכרח לציין

שהכיוון שלך מדהים, גם כמובן במטרה הנעלה, אבל גם בטכניקות המעניינות. במיוחד התרשמתי מהרעיון של מגע בעיניים עצומות ושיחרור תחת לחץ.

כל הכבוד! אריאל

נ.ב. באימון הפורום הבא אני נרשם כאוקי לתרגילי השיאצו...

 

[RnRn]

שלום דוד! כמה דברים שחשבתי עליהם...

אז לגבי האימון לנערים אלימים - בתרגיל בו היינו אמורים לעמוד כמו עץ (נכון?) עם הידיים בקשת לפני הגוף, לפי דעתי היה אלמנט לא רק של שיעמום אלא גם של חוסר נוחות וכאב. מי שלא רגיל לעמוד בתנוחה עם ידיים מורמות במשך הרבה זמן (כמוני למשל...) מתחיל להרגיש את הידיים אחרי מעט זמן. אז השאלה היא אם באמת אתה רוצה גם לטפל באלמנט הזה. יכול להיות שההתיאשות המתרגיל נובעת מהכאב ולא מהשיעמום... חוץ מזה - היה אימון מעולה! מקווה שיהיו עוד... רננה

 

[שוקוקאן]

לדוד

הי דוד, קודם כל - השיטות בהן השתמשת הרשימו אותי מאד. האם פיתחת את תכניות האימונים הללו לבד? האם גם במקומות אחרים בארץ או בעולם משתמשים בטאי-צ´י למטרות דומות? שנית, שאלה לידע כללי - האם יש גם בנות אלימות בקרב הנוער אותו אתה מלמד? אם כן - באיזה יחס בערך? איך הן מגיבות לשיעורים (בהשוואה לבנים)? תודה.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo51.gif + תגובות

ראשית, לאריאל, לגבי האימון הבא, שיכלול כידוע סדנת קשתות, אנחנו ממש זקוקים לסטנד למטרה ו/או לתפוח. תוכל לעזור? מי שיתנדב (וישרוד) יקבל טיפול שיאצו מלא!

הדוב הלבן כתב: "1) תספר איך זה הצליח במקומות שניסית את זה, מעניין אותי לשמוע 2) האימון של בן יכול להוות מקור להמון חומר בשביל שיעורים מהסוג אתה מתאר (לטיפול בנערים זועמים...). זה כולל את חלק השכיבה, שהיה מרגיע והעלה מודעות ללחוש תנועה ואת הגוף (מזכיר פלדנקרייז!!!). והחלק של הבעיטות שהיה מתסכל וקשה בעבורי. אני מתאר לעצמי שהנערים שלך יזדהו איתי." ההצלחה די מרשימה, אם מותר לי להחמיא לעצמי - והדבר החשוב ביותר הוא, שהיא מחזיקה מעמד גם אחרי שעוברת תקופת 4 החודשים שיש לי עם כל נער.בקבוצה האחרונה אתה עבדתי, מתוך 4 נערים, שנים הפסיקו לחלוטין כל פעילות אלימה, אחד הוריד את רמת האלימות שלו בכ-50%, גם בעוצמה וגם בתדירות, והאחרון נאלץ לצאת מהתכנית מסיבות טכניות (משפחתיות) שאינן קשורות לנושא. מענין לציין גם, שהתנהגות הנערים בקבוצות שמסביב לנערים האלימים, כלומר אלה שקיבלו שיעור רק פעם בשבוע, גם התנהגותם השתנתה לטובה: יותר ריכוז, פחות הפרעות, פחות הצקות לתלמידים אחרים. דבר אחד שלא עקבנו אחריו (וזאת החמצה שלי) הוא אם היה שיפור בלימודים; לגבי נער אחד בפירוש נאמר לי שכן, אבל לא עקבנו אחר הנושא. להבא נעשה זאת. לגבי האימון שהעביר בן, זה בהחלט רעיון מעולה. בשלבים הראשונים של העבודה עם נערים כאלה הוא כנראה "צמחוני מדי"

, אבל בהמשך הוא בהחלט מתאים.

לבן! רננה כתבה: "אז לגבי האימון לנערים אלימים - בתרגיל בו היינו אמורים לעמוד כמו עץ (נכון?) עם הידיים בקשת לפני הגוף, לפי דעתי היה אלמנט לא רק של שיעמום אלא גם של חוסר נוחות וכאב. מי שלא רגיל לעמוד בתנוחה עם ידיים מורמות במשך הרבה זמן (כמוני למשל...) מתחיל להרגיש את הידיים אחרי מעט זמן. אז השאלה היא אם באמת אתה רוצה גם לטפל באלמנט הזה. יכול להיות שההתיאשות המתרגיל נובעת מהכאב ולא מהשיעמום..." בהחלט נכון, ואני בהחלט מתייחס גם לנושא הזה. הרעיון הכללי שאני מנסה להעביר הוא, שכל מצב יכול להיות "מצב לחץ" - ומה שאני עושה, זה ללמד התמודדות עם מצבי לחץ: זה יכול להיות אגרוף לפנים, דחיפה, צורך "לזרום עם הבלתי ידוע" (כמו בתרגיל ההובלותבעינים עצומות) - וגם מצב של חוסר-נוחות ושיעמום (כמו למשל בשיעור משעמם, או בזמן המתנה למישהו/משהו, או כשאתה צריך לבצע מטלה כלשהי [כמו שיעורי בית, או לסדר את החדר, או לסבול בשקט טיפול של רופא-שינים. בכל מצב כזה, שחרור פיזי יחד עם ריכוז נפשי יאפשרו שליטה יותר טובה והתמודדות יותר יעילה עם הבעיה (לפחות זו דעתי, וכך אני מלמד). מי שייודע להתגונן מול אגרוף לפרצוף אולי יודע להילחם - אבל מי שיודע איך להתמודד עם אגרוף לפרצוף בשקט וקור-רוח, ידע להתמודד כך גם מול מבחן במתמטיקה, טסט לנהיגה או גיבוש לסיירת מטכ"ל - ובודאי מול הצקות של תלמידים אחרים, או הערות של מורים. לפחות זו גישתי לנושא. שוקוקאן כתב: "...האם פיתחת את תכניות האימונים הללו לבד? האם גם במקומות אחרים בארץ או בעולם משתמשים בטאי-צ´י למטרות דומות? שנית, שאלה לידע כללי - האם יש גם בנות אלימות בקרב הנוער אותו אתה מלמד? אם כן - באיזה יחס בערך? איך הן מגיבות לשיעורים (בהשוואה לבנים)?" את התכנית לא פיתחתי לבד: עזרו לי חברי הפורום הטיפולי של המרכז הישראלי לטאי-צ´י, בשיחות, עצות, סיפורים מנסיונם ושאלות שגרמו לי לחשוב אחרת על צורת העבודה שלי, ולשפר אותה. כל התרגילים שעשינו הם תרגילי טאי-צ´י, המבוססים על מערכי-השיעור הרגילים של המרכז הישראלי לטאי-צ´י - אבל, כמו שאמרתי באימון, לקחתי את התרגילים והתאמתי להם דגשים שונים מעט, כדי להתאים אותם ל"קהל היעד". עם זאת, כמו שסיפרתי, הייתי בעצמי נער אלים למדי, והדרך שעברתי עזרה לי לעצב את צורת העבודה שלי. למדתי שוטוקאן בגיל 12, וזה עזר לי "להתמקצע" בתחום; יותר מאוחר עברתי ללמוד קונג-פו "קשה" בסגנון נמר ודרקון (אם זכרוני אינו מטעה אותי, ובגילי המתקדם כבר קשה לסמוך עליו...), וזה עשה אותי מקצועי עוד יותר. היית מכה כל מה שזז, בעיקר את החלשים ממני. בגיל 15 גיליתי את האייקידו, בהדרכת איתן בן-מאיר, ובתוך כחודשים הפסקתי להרביץ ולא חזרתי לכך מאז. הרושם הכי חזק שקיבלתי באייקידו היה (ואת זה ניסיתי להסביר בשיעור - לא יודע אם הצלחתי), שבמשך כל השיעור, כל פעם שהתקפתי - עפתי לאנשהו, וזה כאב! ולעומת-זאת, כשהתקיפו אותי, אני הייתי המעיף! המסר היה פשוט: טפשי להתקיף, אבל אין ממה לפחד כי אני יודע להתגונן. גם אם זה לא היה לגמרי נכון, זה עבד: עובדה, מגיל 15 עד היום לא הסתבכתי במכות, ולפני-כן הייתי מכה כמעט כל מה שזז.לא היו כאן "ערכים", אלא אסטרטגיה פשוטה; הערכים באו אחר-כך. יותר מאוחר, כשהגעתי לטאי-צ´י, מצאתי שם את המימד הנוסף של התבוננות פנימה, שהתנועה האיטית (ובמיוחד העמידה הסטאטית!) מדגישים מאוד (לא שזה לא קיים באייקידו, אבל בטאי-צ´י היה לי יותר קל להגיע לזה; כשזזים לאט, יש זמן לחשוב...

). התכנית שאני מלמד היום היא שילוב של כל הנ"ל, עם גורם אחד נוסף - קשתות, אותו אני מכניס אחרי כחודשיים של טאי-צ´י. על זה נדבר אחרי סדנת הקשתות, באימון הבא... בארץ משתמש בטאי-צ´י אחד מחברי לפורום הטיפולי במרכז, לעבודה עם קורבנות האלימות - נערות שעברו תקיפה מינית. הוא כרגע בחו"ל, כשיחזור אבקש ממנו להיכנס לפורום ולכתוב כאן כמה מילים על הנושא. לא ידוע לי על אחרים שעובדים על נושאים אלה, אבל לא יפתיע אותי אם יש. לגבי עבודה עם נערות אלימות: לא נתקלתי בכאלה (אבל לא יפתיע אותי אם יש!), ולא התבקשתי לעבוד עם כאלה. אשמח לקרוא הצעות נוספות!

 

[pif]

דוד - ישר כוח.

השיעור היה מרתק, בהתיחס למטרות שהוא נועד להתמודד עמן. משהו הרגיש נכון ויעיל, בנסיון להרגעת דפוסים אלימים. טאי צ´י בפירוש מתמודד ישירות, ומן ההתחלה, עם נטיות התנהגותיות, וההכרח להתעלות. מה שכן, אני אישית הייתי מוותר על לימוד של אופציות הכאה. ומדגיש טכניכות של התחמכות ו/או הסטה. הנקמה המתוקה בעובדה שאני יכול "לנצח" בקרב מבלי להכות, ושהיריב שמולי, על אף כל הכוח שהשקיע בלהכאיב לי, פספס לחלוטין, גורמת תמיד להרגשה טובה, ועשויה, במקרה של נערים אלימים, להוות גורם רב משקל במתן אופציות חילופיות. אבל כמובן וכמובן שזו רק דעתי. (טוב אולי לא רק, אבל זו דעתי) מעבר לזה האימון היה משובח. אותי טימטמה במיוחד העובדה שזה נעשה. שאנשים מכל מני פינות בארץ באו, ומדריכים מכל מיני שיטות (סליחה בן). והכל מתוך אהבה לתחום ותו לא, ועוד באמצות האינטרנט. מתנצל על הרגשנות, אבל אותי זה מטמטם. אהבתי במיוחד את השיעור של סלבו. להיות מתרגל טאי צ´י, לעשות קראטה, ולהרגיש כל כך "בבית". מדהים. העבודה המינימלית ( הסטתי את היד של היריב מאיזור הבטן - ואני נכנס. קטן פשוט ולענין). ראיתי גם לרגע את סלבו מבצע אגרוף או שניים לאויר, עם הטלה מהירה של כל פלג הגוף הימני מהמותך ואילך - מפחיד למדי. בכלל התרשמתי מאוד מהאיש. וגם השיעור של בן. השיעור שאני אישית חיכיתי לו הכי הרבה. גם כי צורת העבודה כפי שפורטה פה עניינה אותי מאוד, וגם בגלל שבן עצמו סיקרן אותי לאללה. שיעור שמתחיל בהרפיה ובנית מודעות - מה יכול להיות רע בזה. והעבודה על הבעיטות, והבניה של הבעיטה הסיבובית - מעולה. אתמול בלילה כמעט שברתי מחשב בעבודה תוך כדי תרגול של זה. רק חסר היה לי עבודה של הגנות או התקפות. נורא רציתי לראות איך הקונג פו מתמודד עם מצבים כאלה. טוב בשביל זה יש עוד אימון. וואו אני מרגיש שאני יכול לתקתק שעות. זה כנראה הזמן לסיים. היה גדול. אה כן, זאב, אהבתי גם. "סביבה" מוכרת יותר אמנם, אבל אהבתי. בכלל אני אוהב את כולכם. במיוחד את מי שלא בא. מקווה שדברתי לעניין. נתי.