גם אצלי
לאמא שלי היתה רופאה ממש טובה שאמא שלי ממש העריכה ואהבה. אבל הרופאה הזאת לא אבחנה את זה כסרטן אלא כדלקת ואמא שלי הסתובבה כמו מטורפת אצל מסאז`יסטים ורופאים פרטיים עד שבסוף הרופאה הבחנה את זה מאוחר מדי ואמרה לה בטלפון ללכת להבדק כי יש לה חשש לסרטן אבל אמא שלי כבר לא האמינה או שסרבה להאמין. ואז, בסופו של דבר שהיא גילתה שיש לה סרטן היא ממש כעסה על הרופאה. לאחר מותה, אבא שלי התקשר לאותה רופאה ואמר לה שאימי סלחה לה לפני מותה אבל אם היא רוצה שהמצפון שלה יהיה נקי כדאי שהיא תעלה לקברה ותבקש את סליחתה. והיום, לאחר שסיפרו לי את זה אני שואלת את עצמי- ואם אותה רופאה הייתה מאבחנת את זה? ואם היא לא הייתה מגלה את זה כל כך מאוחר? ואם.. אבל זה רק נשאר בגדר ואם.. ומה שהורג אותי שאמא שלי סבלה סתם, קבלה טיפולים כימותרפים שהתישו אותה סתם.. אולי עדיף שהיא הייתה נשארת בבית, נהנת מילדיה ומתה בשלווה?!