הגעתי להחלטה.

הגעתי להחלטה.

טוב, אז ככה: אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל בזמן האחרון היו לי המון התלבטויות בקשר להמשך הטיפול האישפוז יום. והיום הגעתי להחלטה. הבוקר הלכתי לעבוד בגנון בו עבדתי עד היכנסי לאישפוז זה (וגם כמה לפניו) ופתאום גיליתי שהעולם ממשיך לרוץ קדימה. עד עכשיו חשבתי וחכחתי בדעתי מה הלאה, והאם אני עושה נכון שאני ממשיכה במסגרת האישפוז ולא חוזרת לחיים הנורמלים בחוץ. ואחרי מה שראיתי היום הבנתי שכל האישפוז הזה זו טעות אחת גדולה. בבוקר ניכנסתי לגנון. ופתאום שמעתי צעקות ``מאיה`` מכל הכיוונים, ומלא זעטוטים קטנים קפצו עלי עם חיבוקים ונשיקות. איך יכולתי לחשוב שהם לא יזכרו אותי? כל כך הרבה זמן לא הייתי שם, ופתאום חזרתי והרגשתי כאילו חזרתי הביתה. ואז גם הבנתי עד כמה זה חסר לי. חסרים לי הילדים, חסרה לי המסגרת, חסרים לי האנשים שנותק איתם הקשר בעקבות כל הסיפור. חסרים לי החיים שבחוץ. חסרה לי האהבה שאני מקבלת מהילדים, חסרים לי החגים וכל הפעילויות שיש בשנה ושאותם אני חווה בגן. חסרה לי ההרגשה שאני עושה משהו, שאני חלק מהקיבוץ, תורמת במה שאני יכולה ולא חייה כטפילה על גבם של אחרים. חסרה לי הסביבה הבריאה, זו שלא נותנת לי לשקוע למטה אלא מושכת אותי למעלה. אחרי שהשתחררתי מאישפוז אחד ארוך נורא, של שנה שלמה, פתאום ראיתי שיש חיים בחוץ. אחרי כל כך הרבה שנים בבתי חולים, סגורה ומסוגרת, חזרתי לחיים למרות שכולם היו בטוחים שאני לא אצליח להחזיק בחוץ. כבר הכריזו עלי כחולה כרונית, כזו שלא יכולה לחיות מחוץ לקירות בית החולים. זה היה לפני כשנתיים. מאז היו לי עוד אישפוזים, אבל כאלו קצרים יחסית, שאחריהם חזרתי החוצה לגן, לקיבוץ, לבית, למשפחה. והגעתי למסקנה שאי אפשר להחלים במקום חולה. זה היה המוטו שלי. המשכתי ללכת לטיפול, אבל לא במסגרת אישפוז קבוע. והיה לי טוב. התחלתי לחיות. אני לא אומרת שהיה קל, אבל היה שווה. ופתאום אני מוצאת עצמי שוב במסגרת אישפוזית, לאורך תקופה ארוכה. הגעתי לזה די במקרה, וזה לא היה מתוכנן. הפסקתי את העבודה והלימודים שהתחלתי, וניכנסתי לטיפול שאמור היה להימשך, כמו שאמרו לי בהתחלה, כשבועיים עד חודש. ולזה הסכמתי. ופתאום אני תופסת עצמי כשאני נמצאת שם כבר חודשים. והתעוררתי. והבנתי שזה נוגד את הסיסמא שלי, שנישבעתי לעצמי שאלך בעקבותיה. אי אפשר להבריא במקום חולה. ואחרי מה שהיה היום - אני כבר בטוחה. הספק שהכניסו לי שם, שאני לא מוכנה עדיין לחזור לחיים בחוץ, התפוגג. אני רוצה לחזור לחיות. להפסיק לבדוק כל הזמן מה ולמה אני הרגשתי אתמול לא טוב, להחזיר עצמי למסגרת שדורשת ממני להיות עסוקה בדברים אחרים, דברים בריאים. ולשאוב מזה את הסיפוק ואת הכוח להמשיך הלאה. אני יודעת שלא ניפטרתי מהבעיות שלי, ושיש לי עוד הרבה עבודה. אבל אני חושבת שיש לי הרבה יותר סיכוי לעשות אותה ולהמשיך קדימה ממקום שבו אני מרגישה יותר חזקה. מקום בו אני מרגישה כמו אדם, ולא כמו חולה. מקווה שהסברתי עצמי כך שתבינו ולא תחשבו שאני בורחת מטיפול שקשה לי. כי זה לא כך. באמת לא. להפך. יהיה קשה, אבל אני אהיה חייבת להמשיך הלאה. להרים את הראש ולחזור לחיים. כי אני בתפקיד. לא סתם חולה. אוהבת אתכם סומכת ומקווה שגם אז, ברגעים הקשים שיבואו, תהיו שם בשבילי. ואז זה יהיה עוד יותר חשוב מעכשיו. שלכם תמיד מאיה הפרה\דבורה.
 
עוד דבר קטן....

מצטערת אם לא יוצא לי להכנס הרבה...יש לי עכשיו הרבה כובעים על הראש... אבל לכל מי שמתעניין - אני בסדר, האחים בסדר, הכלבים בסדר, החתולים בסדר, היתושים בסדר, משפחת העכבישים בסדר (יש להם הרבה מה לאכול...בעצם לא כל היתושים בסדר...), רק הגוקים בארון לא בסדר. עשיתי אתמול ניקיון יסודי וריססתי אותם עד מוות...מעניין כמה זמן יקח עד שהם יחזרו. וגם ההורים בסדר. נהנים להם, שם באיטליה הרחוקה.... למרות שאני לא כותבת - אני קוראת הכל. על דאגה. אוהבת הפרה מאיה
 
כן, בטח.....קבורה כיאות....

קברתי אותם בחצר בתוך קופסת גפרורים. רק שזה היה אחרי שהחתולה שלי שיחקה איתם כדורגל....אספתי את כל החלקים שיכלתי למצוא.
 

felomena

New member
לא נורא

זה לא נורא מאילה אני מבינה אני אישית מבינה שלפעמים לא בא לכתוב...אז בסדר..:) מה שלומך?
 

*g99

New member
היי מאיה,אמנם אנו לא ממש מכירות,

ובכל-זאת הרשי לאמר לך שאם אם את שלמה עם תחושותייך,לכי על זה. אין לי מושג מה עושים בטיפול אישפוז יום,אשמח לדעת יותר פרטים כמובן. שתדעי,ילדים זוכרים! מניסיון של 4 וחצי שנים...ועדיין ממשיכה במקצוע!!! ראית איזה סיפוק? זה נותן כזו הרגשה נפלאה,כך שאני מבינה למה יש לך פתאום את האנרגיה להתמודד ללא האישפוז יום. בהצלחה מאיה,ואני פה,קוראת את ההודעות ומגיבה כשיש לי את המילים המתאימות...
 
g99 היקרה

שמחה להכירך ותודה על התגובה. ונכון, זה מדהים כמה אהבה ילדים יכולים לתת...זו לא הפעם הראשונה שאני חוזרת לגן אחרי תקופה ארוכה שלא הייתי, אבל כל פעם אני מופתעת מחדש מעוצמת הרגשות. גם אני עבדתי הרבה עם ילדים, היו גם תקופות יותר ארוכות. ולמדתי להשתמש בזה ככלי להתמודד עם הקשיים. אז גם אם היה קשה, הייתי יוצאת לכמה דקות, מוציאה קצת עצבים בחוץ, וחוזרת לחיים בפנים. וזה כל כך חסר לי, החזרה הזו לחיים ולהתמודדות איתם. אני זוכרת שהיתה לי תקופה, כשהייתי במשקל די ירוד, שהייתי פתאום מרגישה לא טוב. ופעם, כשהרגשתי ככה, התישבתי שם באחת הפינות, שבה היינו מושיבים ילדים ``לחשוב על מה שהם עשו``. ואז פתאום ניגשו אלי שלושה ילדים ושאלו אותי במין תמימות מיוחדת כזו: ``מה, מאיה, את בעונש?``. אני זוכרת את זה עד היום וצוחקת בכל פעם מחדש. תודה לך ואשמח לדעת מה שמך. שלך מאיה
 

*g99

New member
מאיה,היי.

שמי אינו חשוב ממש (לא לפורומים...) מי שיודע פה את שמי זה בגלל שהוא בקשר טלפוני איתי,ככה שפה אני לא ממש מעונינת לפרסם,הרי כל היופי בפורומים זה האנונימיות לא? ילדים הם אנשים קטנים ומופלאים. ולא מבינה,מה זה עונש? אני לא דוגלת בכלל בשיטה זו,אני כפי שציינת,מושיבה בצד לזמן מה... אם תרצי לדעת עליי יותר תוכלי לדעת דרך ניב-עקרב או תגל. שיהיה לך אחלה של יום,ואחלה של שבת. g99 האנונימית ביותר!!!
 

A-naT

New member
למאיה!

אני שמחה שהגעת לשלמות, ואולי עכשיו תמצאי קצת יותר אושר.. חוצמיזה אני גאה בך על הדרך המדהימה שתפסת את הדברים סביבך ומצאת את עצמך בתוך כל הבלאגן הזה זה הולך להיות לא קל, אני בטוחה בזה, אבל תאמת אני חושבת שזה יהיה לך הרבה יותר קל עם האהבה של הילדים במקום העצב של המאושפזים סביבך כל היום. מאחלת לך המון המון הצלחה, ומאוד מאוד אוהבת, עינת
 
תודה, עינתי.

קבלי חיבוק חזק ונשיקות חזרה. מה שלומך, מתוקה? חוזרים ללימודים? אני מקווה שהימים של המצב רוח הטוב ישארו עוד הרבה זמן...אבל בכל מקרה, איתך תמיד. אוהבת מאוד מאיה הפרה.
 
הי גברת.. אז ככה.

יש דרך לשלב את השניים. אני מבינה את הצורך לחזור לחיים הנורמלים אבל כנראה יש סיבה לאשפוז. השאלה היא אם אפשר לשלב את שני הדברים ואז תהני משני העולמות. בי, חוצמיזה מה ניש?? אוהבת ניב
 
מאיה....

בתור אחת שמסתכלת מהצד אני מיעצת לך ללכת עם הלב ולצאת מהאשפוז אבל אני לא בטוחה שהייתי אומרת אותו דבר אם הייתי ממש מכירה אותך(במציאות) כי אישפוז באמת יכול לעזור לך אבל הוא גם יכול להרע. אז בתור עצמי אני אומרת לכי על זה. אבל אם הייתי מישהו קרוב אליך הייתי רוצה בשבילך שתישארי. ולדעתי אולי באמת תישארי אולי לתקופות יותר קצרות.. ויש לי שאלה: כול המכרים שלך יודעים על האנורקסיה?? לאב יו סו מאצ` יעל
 

felomena

New member
מהר...

מאילה אין לי זמן לענות לך אבל אני לא חושבת שזה נכון לעזוב את האשפוז יום זה לטובתך ביי מתוקה תהיי חזקה
 
למעלה