הגעגוע שאוכל אותי

דיבורון

New member
הגעגוע שאוכל אותי

היינו יחד שנתיים.

התחיל מידידות ולאט לאט התגנב הרגש. דיברנו והתכתבנו שעות על כל נושא שבעולם. על העבודה שלי, של העבודה שלה, על דברים קטנים ועל דברים גדולים. חווינו יחד חוויות מטורפות.

הצלחתי לאהוב אותה יותר מכל דבר אחר בחיים. לא עבר יום שלא שוחחנו. בוקר טוב כל בוקר, לילה טוב לפני השינה. סמסים מאוהבים, מיילים מפתיעים, הכל היה כל-כך טוב וכמעט מושלם.

אבל, כמו כל דבר טוב זה ככל הנראה עומד להיגמר. נסיבות החיים מחייבות אותנו להיפרד (עוברת דירה לחו"ל), למרות ששנינו לא רוצים את זה. השיחות של שנינו בימים האחרונים הופכות לשיחות פרידה ואנחנו מרגישים שאנחנו נושמים את הנשימות האחרונות יחד.

ואני - כבר כמה ימים לא מתפקד. לא מצליח לעבוד. כל מקום שאני עובר בו מזכיר לי אותה. לא יכול לשמוע שירים. לא יכול לראות זוגות מחובקים ברחוב. אני מרגיש שאני עומד לעבור תקופה לא קלה ואין לי כח להתמודד עם זה.

אני יודע שהזמן ירפא את הפצעים וההמשך יהיה קל יותר, אבל הימים האלה הורגים אותי.

אם אמצא פה עצות טובות יותר, אודה. אם לא - אז סתם שיתפתי. אולי זה יעזור.
 
שלום

זמן לא מאד עוזר בעניין הזה, אהבה נשארת במידה מסוימת כל החיים. גם חברה אחרת לא תמנע את העצב, כי אוהבים הרבה אנשים ביחד כל החיים. עסוק הרבה בתחביביך ודרך זה אהוב יותר את עצמך, ואז תוכל להתגבר יותר בקלות על חוסר אהבה מאנשים אחרים.
 

iris1022

New member
היי

קודם כל בהצלחה.קח את הדברים לאט לאט ובקצב שלך.לאט לאט ככל שהזמן עובר אני מאמינה שהכאב יהיה יותר קטן..ותיפתח דף נקי חיים חדשים תעשה דברים שלא עשית ..תהנה מהחיים.יש חיים אחרי.אני יודעת זה קשה כי אחרי שכל כך הרבה זמן עם מישהו אתה כבר מתרגל אליו ולא יודע מזה לעשות דברים בלעדיו אתה לא רואה איך חייך יתנהלו בלעדיו בלי שהוא יהיה בחיים שלך.אבל לאט לאט אתה מכיר אנשים חדשים מכיר צורות חיים חדשות.עושה אלפי דברים ונהנה.בהתחלה זה קשה ובוכים הרבה.אך עוד כמה זמן הכל יהיה בסדר ..וצריכים להיות אופטימים כי החיים סך הכל יפים וצריך לנצל אותם
 
זה לא חייב להגמר, למרות

שלדעתי, תקשורת תמיד מגשרת על הכל. ותמיד בחיים היו גם יחסים טראנסאטלנטיים.
זה לא קל אבל קורה.
 


נשמע קשה ומתסכל, מבינה אותך מאד.

כמו שכתבו מעליי, זה שהיא בחו"ל לא אומר אוטומטית שהקשר אמור להסתיים, אהבה אמיתית אמורה לשרוד הכל ! ( כן, אני מאלה שבאמת מאמינים בזה )

האם ניסית לדבר איתה על אופציה של קשר מרחוק?

קשה נורא אמנם, אבל אז מה? ממתי אהבה היא משהו קל..?

נשמע שהקשר שלכם נדיר וטוב, אולי שווה לא לוותר עליו.
 

דיבורון

New member
תודה...

מחזק לשמוע.

מסתבר שלטובת שנינו ועם כל הכאב והצער יהיה כדאי שכל אחד יפנה לדרכו.

לא נוכל לשרוד כך לאורך ימים. זו היתה החלטה משותפת (ודומעת).
 

Megie

New member
אני מאמינה שחשבתם על כל האפשרויות

וזאת ההחלטה הכי נכונה לשינכם, אני מקווה שהזמן יהיה הפתרון הכי נכון-ויספק לך את הכלים להתמודד עם הכאב הזה.
אני יודעת כמה זה קשה...
אמנם לא מצאתי פתרון, חוץ מאולי המחשבה לעשות את הצעד הזה יחד (עם כמה שזה בטח כמעט ובלתי אפשרי)...אבל תדע שאנחנו כאן-לעודד, לתמוך ולחזק..אתה מוזמן להעזר בפורום הזה-בכותבים בו, ואפילו בי בפרטי- ולקבל את כל החיזוקים שתצטרך, אנחנו כאן איתך ואתה לא מתמודד לבד..
אתה תראה שהכל יהיה בסדר.. הזמן יעשה את שלו.
 
מה נהיה איתך אח יקר? אתה גבר או בחורה?

מבין תבאסה שלך, אוהו איך שאני מבין...
אבל ככה לא לתפקד? צא מזה.

צ'מע, דקה אחרי שהיא עולה למטוס
תתנתק לגמרי ממנה,
שבוע שלם תטפס על הקירות אחי, ודבר איתי אח"כ.
תראה שיהיה לך הקלה.

בכל מצב ליבי ליבי איתך גבר
 
אתה טועה סטיל

כשאהבה לא מתממשת, זה לא רק באסה (אי-נעימות) אלא עצב. עצב הוא רגש חזק שלא עובר מהר, ותמיד כל החיים נשאר משהו מהאהבה לכל אדם שהיה אתנו, אלא אם מגלים בו תכונות רעות חדשות ומתחילים לסלוד או להירתע ממנו. הוא לא "יטפס על הקירות". הוא יהיה עצוב עמוק בתוך נפשו, יתגעגע, יחשוב על הרגעים היפים, ולאט זה ייחלש ויהפוך לרגש עדין יותר שתהיה אתו השלמה.
 
למעלה