משתתפת ../images/Emo24.gif
לא עובר יום, שעה, דקה בלי מחשבה על הילד שלי שמסתכל עלי מלמעלה. לפעמים מחשבה עצובה, לפעמים זכרון מצחיק, אבל הוא כל הזמן ברקע גם כשאני עסוקה במשהו אחר, מעודד אותי, נוזף בי, אוהב אותי. חלפה שנה ועוד חודש וכאילו הזמן עצר מלכת באותה נקודה של הפרידה. עוזר לי לדבר עליו עם חברותי, בעבודה, בבית ובכל מקום שאני יכולה. אבל הגעגוע עצום ואני לא מאמינה שאי פעם יפחת, להיפך ככל שהשנים יעברו והוא לא ישתתף באירועים החשובים בחיינו כך הגעגוע ילך ויגבר. אמא של רונן