סתם פקיד זוטר
New member
הגנום היהודי
הגנום היהודי האופי היהודי, או אם תרצו: 'הגנום היהודי', מורכב מאוסף של תכונות המאפיינות את העם היהודי לדורותיו. תכונות אשר נרכשו ונאספו מתקופות ומגורמים שונים, חלקם מתקופת מלכות בית יהודה וישראל, חלקם מתקופת הגלות הארוכה, וחלקם סתם בגלל שחתכו לנו... אתן כמה דוגמאות: גזענות: ביטויים כמו 'העם הנבחר', 'עם סגולה', 'ברוך שלא עשני גוי', היו שגורים על לשונינו מאז ומתמיד. אותי לימדו בילדותי סדרו של עולם: דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי, [ויש מוסיפים: חרדי]. זה לא רק ברכות וציטוטים או תחושה בלבד אלא זה גם מגובה בהלכות: אסור להתחתן עם גויים. אסור לאכול בישולים של גויים. אסור להציל גוי ממוות אם זה כרוך בחילול שבת. עם הספר: תמיד היינו טובים ברוח וחלשים בגוף. המהפכות התרבותיות העיקריות נעשו על ידי או במעורבות יהודים; משה, ישו, מרקס, טרויצקי. האחוזים המטורפים של יהודים שזוכים בפרס נובל גם יעידו על כך. [אני לא יודע מה גרם למה, האם בגלל שיש לנו מבנה פיזיולוגי חלש פנינו לעסוק ברוח, או בגלל שעסקנו ברוח הוזנח החלק הגופני. אני חושש גם שההתעסקות ברוח נובעת מכך שחתכו לנו את המה שמו...] ביקורתיות והלקאה עצמית: 'עם קשה עורף' - העדנו על עצמנו בתנ"ך. תמיד אנחנו לא מרוצים מעצמנו. תמיד ביקורת. אף פעם לא נחנו על זרי הדפנה. המחלוקת: אנו לא יכולים להסכים על דבר אחד. מאז ומתמיד העם היהודי נחלק למפלגות ותתי מפלגות. תמיד מלחמות פנימיות. אנחנו חיים מויכוחים. חולים על האקשן הזה. הגשת לחי למכים: הפוזה שלנו [לפחות בגלות] היא הגשת הלחי למכים והליכה כצאן לטבח. כשבאו להרוג אותנו, במקום להגן על עצמנו עצמנו עיניים וחיכינו לעזרה מאלוהים... [יש על זה סצנה יפהפיה בסרט 'התנגדות' על השואה, בו הרב של העיירה מתנגד לאפשר ליהודים לברוח ליער בתואנה: אלוהים ידאג לנו..]. תחושת נרדפות ופרנויה: מקול עלה נידף רעדו עצמותינו. וכיום? עלינו לארץ, בנינו מדינה כחול-לבן, צבא, כלכלה, אבל האם האופי שלנו השתנה?? אנו מנסים להתנער מהתדמית היהודית הבעייתית שהדביקו לנו, חלקנו אפילו דורש שנכנה אותו 'ישראלי' ולא 'יהודי', אבל האם הצלחנו? הבה ונבדוק את הקריטריונים. גזענות: האם כיום חלק גדול ואולי אפילו רוב הציבור בישראל לא חש שאנו העם הנבחר? שאנו 'אור לגויים'? האם לא כמעט כולנו מבועתים מהמחשבה שהבן/הבת שלנו יתחתן/תתחתן עם גוי/ה? עם הספר: האם זה מקרי ש20 אחוז מזוכי פרס נובל הם ישראלים? האם אנחנו טובים בספורט כל שהוא? האם יש לנו בכלל 'תרבות ספורט' בארץ? ביקורתיות והלקאה עצמית: ראיתם פעם ישראלי מרוצה? כולנו אומרים במקהלה: המדינה חרא, הממשלה חרא, התקשורת חרא, העם חרא. התוכנית ההיא חושפנית ומציצנית מדי, השניה זבל שלא ברא השטן, וצה"ל? הוא בכלל לא מוסרי. אנחנו פשוט לא מסוגלים להתרווח על הספה, לנשום עמוק ו...להיות מרוצים. המחלוקת: ראיתם בעולם מדינה כל כך קטנה שיש בה כל כך הרבה מפלגות? ראיתם מדינה בעולם שעל כל נושא שלא יעלה יש ויכוח ואג'נדות שלמות? הגשת לחי למכים: אומרים שישראלים שונאים להיות פראיירים, אני חושב שזה ניסיון לתקן את הרושם שעשינו לאורך ההיסטוריה של פראיירים גדולים ושל 'מגישי לחי למכים' סדרתיים.. אבל עדיין יש בינינו מגישי לחי לא קטנים. האם הרחמים על הפלסטינים וסינדול היכולת של צה"ל להגן עלינו אינה בבחינת הגשת לחי למכים? תחושת נדרפות: אנו לא רגועים גם כשהמצב בסדר גמור; אחמדינג'ד ישמיד את המדינה. החרדים ישתלטו על המדינה. אנו גם מזכירים את המינוח שואה בכל הקשר; החילונים בעליהום על החרדים? טלאי צהוב. החיילים מבריחים את 'נוער הגבעות'? נאצים. אחמדינג'אד? שואה שנייה. מסקנה: אני חושב שאיך שלא נסתכל על זה, אנחנו יהודים! ולא נצליח לברוח מזה. השאלה היא איך נתייחס לזה, בחיוב או בשלילה. ובכן, אני אישית בוחר להסתכל על זה בחיוב. נכון, לא כל התכונות טובות, ויש הרבה דברים שטעונים שיפור ונשפר אותם, אבל בגדול, אני אוהב את הזהות והאופי היהודי שלי. למה? כי זה אני! אני לא מכיר משהו אחר!
הגנום היהודי האופי היהודי, או אם תרצו: 'הגנום היהודי', מורכב מאוסף של תכונות המאפיינות את העם היהודי לדורותיו. תכונות אשר נרכשו ונאספו מתקופות ומגורמים שונים, חלקם מתקופת מלכות בית יהודה וישראל, חלקם מתקופת הגלות הארוכה, וחלקם סתם בגלל שחתכו לנו... אתן כמה דוגמאות: גזענות: ביטויים כמו 'העם הנבחר', 'עם סגולה', 'ברוך שלא עשני גוי', היו שגורים על לשונינו מאז ומתמיד. אותי לימדו בילדותי סדרו של עולם: דומם, צומח, חי, מדבר, יהודי, [ויש מוסיפים: חרדי]. זה לא רק ברכות וציטוטים או תחושה בלבד אלא זה גם מגובה בהלכות: אסור להתחתן עם גויים. אסור לאכול בישולים של גויים. אסור להציל גוי ממוות אם זה כרוך בחילול שבת. עם הספר: תמיד היינו טובים ברוח וחלשים בגוף. המהפכות התרבותיות העיקריות נעשו על ידי או במעורבות יהודים; משה, ישו, מרקס, טרויצקי. האחוזים המטורפים של יהודים שזוכים בפרס נובל גם יעידו על כך. [אני לא יודע מה גרם למה, האם בגלל שיש לנו מבנה פיזיולוגי חלש פנינו לעסוק ברוח, או בגלל שעסקנו ברוח הוזנח החלק הגופני. אני חושש גם שההתעסקות ברוח נובעת מכך שחתכו לנו את המה שמו...] ביקורתיות והלקאה עצמית: 'עם קשה עורף' - העדנו על עצמנו בתנ"ך. תמיד אנחנו לא מרוצים מעצמנו. תמיד ביקורת. אף פעם לא נחנו על זרי הדפנה. המחלוקת: אנו לא יכולים להסכים על דבר אחד. מאז ומתמיד העם היהודי נחלק למפלגות ותתי מפלגות. תמיד מלחמות פנימיות. אנחנו חיים מויכוחים. חולים על האקשן הזה. הגשת לחי למכים: הפוזה שלנו [לפחות בגלות] היא הגשת הלחי למכים והליכה כצאן לטבח. כשבאו להרוג אותנו, במקום להגן על עצמנו עצמנו עיניים וחיכינו לעזרה מאלוהים... [יש על זה סצנה יפהפיה בסרט 'התנגדות' על השואה, בו הרב של העיירה מתנגד לאפשר ליהודים לברוח ליער בתואנה: אלוהים ידאג לנו..]. תחושת נרדפות ופרנויה: מקול עלה נידף רעדו עצמותינו. וכיום? עלינו לארץ, בנינו מדינה כחול-לבן, צבא, כלכלה, אבל האם האופי שלנו השתנה?? אנו מנסים להתנער מהתדמית היהודית הבעייתית שהדביקו לנו, חלקנו אפילו דורש שנכנה אותו 'ישראלי' ולא 'יהודי', אבל האם הצלחנו? הבה ונבדוק את הקריטריונים. גזענות: האם כיום חלק גדול ואולי אפילו רוב הציבור בישראל לא חש שאנו העם הנבחר? שאנו 'אור לגויים'? האם לא כמעט כולנו מבועתים מהמחשבה שהבן/הבת שלנו יתחתן/תתחתן עם גוי/ה? עם הספר: האם זה מקרי ש20 אחוז מזוכי פרס נובל הם ישראלים? האם אנחנו טובים בספורט כל שהוא? האם יש לנו בכלל 'תרבות ספורט' בארץ? ביקורתיות והלקאה עצמית: ראיתם פעם ישראלי מרוצה? כולנו אומרים במקהלה: המדינה חרא, הממשלה חרא, התקשורת חרא, העם חרא. התוכנית ההיא חושפנית ומציצנית מדי, השניה זבל שלא ברא השטן, וצה"ל? הוא בכלל לא מוסרי. אנחנו פשוט לא מסוגלים להתרווח על הספה, לנשום עמוק ו...להיות מרוצים. המחלוקת: ראיתם בעולם מדינה כל כך קטנה שיש בה כל כך הרבה מפלגות? ראיתם מדינה בעולם שעל כל נושא שלא יעלה יש ויכוח ואג'נדות שלמות? הגשת לחי למכים: אומרים שישראלים שונאים להיות פראיירים, אני חושב שזה ניסיון לתקן את הרושם שעשינו לאורך ההיסטוריה של פראיירים גדולים ושל 'מגישי לחי למכים' סדרתיים.. אבל עדיין יש בינינו מגישי לחי לא קטנים. האם הרחמים על הפלסטינים וסינדול היכולת של צה"ל להגן עלינו אינה בבחינת הגשת לחי למכים? תחושת נדרפות: אנו לא רגועים גם כשהמצב בסדר גמור; אחמדינג'ד ישמיד את המדינה. החרדים ישתלטו על המדינה. אנו גם מזכירים את המינוח שואה בכל הקשר; החילונים בעליהום על החרדים? טלאי צהוב. החיילים מבריחים את 'נוער הגבעות'? נאצים. אחמדינג'אד? שואה שנייה. מסקנה: אני חושב שאיך שלא נסתכל על זה, אנחנו יהודים! ולא נצליח לברוח מזה. השאלה היא איך נתייחס לזה, בחיוב או בשלילה. ובכן, אני אישית בוחר להסתכל על זה בחיוב. נכון, לא כל התכונות טובות, ויש הרבה דברים שטעונים שיפור ונשפר אותם, אבל בגדול, אני אוהב את הזהות והאופי היהודי שלי. למה? כי זה אני! אני לא מכיר משהו אחר!