הגנבים והשוטרים
לילה, מגרש חניה אפל, מתקרבת למכונית, אופס החלון פתוח. מבט חטוף ומהיר הלך עליו הרדיו, החפצים מפוזרים באי סדר נונשלנטי שכזה על הכיסאות ורצפת הרכב. צעד קליל לעבר תא המטען מגלה שכמעט רוקן מתוכנו. המבט לא מאמין והמחשבות לרגע נעצרות. לכי להגיש תלונה למשטרה, אומרת לי מישהי שראתה, בשביל הביטוח את יודעת.. כן כן טוב אני עונה מסרבת להאמין שעשו לי את זה..סססססססססס נוסעת. הכניסה לא מרשימה במיוחד, לא שואל מה ולמה השוטר בביתן, תפני ימינה חנייה לאורחים הוא אומר לי. ..אורחים בטח אורחים, אורחים לא קרואים היו אצלי אני עונה לו בלב… כניסה מוארת, שלושה שוטרים כחולים מאחורי הדלפק, ארבעה לפני הדלפק..עציר יושב על הספסל. אני ניגשת לדלפק- שוטר א´ מאחורי הדלפק : "מה את רוצה?" הוא שואל. אני: "להגיש תלונה על פריצה לרכב" . עונה שוטר ב´ מלפני הדלפק (יש לו כאלה עיגולים כסופים על הכתף), "שבי שם, יקראו לך" בטון מתנשא מה . אני לא עונה. מתיישבת. שלושה שוטרים מאחורי הדלפק בלה בלה בלה , שלושה שוטרים מלפני הדלפק בלה בלה, שוטרת כותבת דו"ח ארוע. העציר לא בר חקירה היא מודיעה להוא עם עיגולי הכסף, אהה כן טוב יש מל"ח ? מה זה אני תוהה ביני לבין עצמי. חולפת חצי שעה, הפיוזים מתחילים להתקצר אצלי. נעמדת שוב מול הדלפק. שוטר א´ : "אמרתי לך לשבת שם". אני: "כמה זמן צריך כדי להגיש את התלונה". שוטר א´:" אמרתי לך לשבת שם את מפריעה לי" אני: ההליך מאוד פשוט וקצר ועברה כבר חצי שעה" שוטר א´: " אני לא חוקר, כאשר יגיע החוקר תגישי שבי שם את מפריעה לי כאן". (שתבין, לא פציתי פה רק עמדתי מולו) אני: "אז למה לא אמרת זאת מלכתחילה?" תשבי שם ותחכי." אני: "איפוא החוקר" הוא: שם, מראה באצבעו על חדר אחר. ניגשת לשם, פותחת את החדר יושב שוטר נוסף עם גברת בלבוש אזרחי. לפי טון הדיבור והשולחן הריק מניירת אני מבינה שזו שיחה פרטית. שוטר: "כן מה את רוצה?" אני: "להגיש תלונה על פריצה לרכב". שוטר: טוב חכי בחוץ תיכף אקרא לך. יוצאת, עוד רבע שעה חולפת ואני עומדת כבר חסרת סבלנות מצטערת בעליל שהגעתי לשם. אז הלך הרדיו, ועוד כמה פריטים, למזלי לא עשו נזק לחלונות ולרכב, מאוד אלגנטית הייתה הפריצה. נכנסת חזרה לבניין, עומדת מתבוננת בהם בשבעת השוטרים שעסוקים בלעשות לא כלום, נעים שם במרחב הקטן הזה של הכניסה. וחוקרת מגיעה סוף סוף ומזמינה אותי לחדר. ההליך כמו שצפיתי היה פשוט למדי, יעיל ומהיר כולל בדיקה שטחית של המכונית עם בקשה לבוא בבוקר ללקיחת טביעות אצבעות. הטופס לביטוח מוחתם בחותמת הכחולה למהדרין. עוד חוויה על איוולת הבירוקרטיה במדינת הגנבים והשוטרים של החתול והשמנת. לילה טוב
לילה, מגרש חניה אפל, מתקרבת למכונית, אופס החלון פתוח. מבט חטוף ומהיר הלך עליו הרדיו, החפצים מפוזרים באי סדר נונשלנטי שכזה על הכיסאות ורצפת הרכב. צעד קליל לעבר תא המטען מגלה שכמעט רוקן מתוכנו. המבט לא מאמין והמחשבות לרגע נעצרות. לכי להגיש תלונה למשטרה, אומרת לי מישהי שראתה, בשביל הביטוח את יודעת.. כן כן טוב אני עונה מסרבת להאמין שעשו לי את זה..סססססססססס נוסעת. הכניסה לא מרשימה במיוחד, לא שואל מה ולמה השוטר בביתן, תפני ימינה חנייה לאורחים הוא אומר לי. ..אורחים בטח אורחים, אורחים לא קרואים היו אצלי אני עונה לו בלב… כניסה מוארת, שלושה שוטרים כחולים מאחורי הדלפק, ארבעה לפני הדלפק..עציר יושב על הספסל. אני ניגשת לדלפק- שוטר א´ מאחורי הדלפק : "מה את רוצה?" הוא שואל. אני: "להגיש תלונה על פריצה לרכב" . עונה שוטר ב´ מלפני הדלפק (יש לו כאלה עיגולים כסופים על הכתף), "שבי שם, יקראו לך" בטון מתנשא מה . אני לא עונה. מתיישבת. שלושה שוטרים מאחורי הדלפק בלה בלה בלה , שלושה שוטרים מלפני הדלפק בלה בלה, שוטרת כותבת דו"ח ארוע. העציר לא בר חקירה היא מודיעה להוא עם עיגולי הכסף, אהה כן טוב יש מל"ח ? מה זה אני תוהה ביני לבין עצמי. חולפת חצי שעה, הפיוזים מתחילים להתקצר אצלי. נעמדת שוב מול הדלפק. שוטר א´ : "אמרתי לך לשבת שם". אני: "כמה זמן צריך כדי להגיש את התלונה". שוטר א´:" אמרתי לך לשבת שם את מפריעה לי" אני: ההליך מאוד פשוט וקצר ועברה כבר חצי שעה" שוטר א´: " אני לא חוקר, כאשר יגיע החוקר תגישי שבי שם את מפריעה לי כאן". (שתבין, לא פציתי פה רק עמדתי מולו) אני: "אז למה לא אמרת זאת מלכתחילה?" תשבי שם ותחכי." אני: "איפוא החוקר" הוא: שם, מראה באצבעו על חדר אחר. ניגשת לשם, פותחת את החדר יושב שוטר נוסף עם גברת בלבוש אזרחי. לפי טון הדיבור והשולחן הריק מניירת אני מבינה שזו שיחה פרטית. שוטר: "כן מה את רוצה?" אני: "להגיש תלונה על פריצה לרכב". שוטר: טוב חכי בחוץ תיכף אקרא לך. יוצאת, עוד רבע שעה חולפת ואני עומדת כבר חסרת סבלנות מצטערת בעליל שהגעתי לשם. אז הלך הרדיו, ועוד כמה פריטים, למזלי לא עשו נזק לחלונות ולרכב, מאוד אלגנטית הייתה הפריצה. נכנסת חזרה לבניין, עומדת מתבוננת בהם בשבעת השוטרים שעסוקים בלעשות לא כלום, נעים שם במרחב הקטן הזה של הכניסה. וחוקרת מגיעה סוף סוף ומזמינה אותי לחדר. ההליך כמו שצפיתי היה פשוט למדי, יעיל ומהיר כולל בדיקה שטחית של המכונית עם בקשה לבוא בבוקר ללקיחת טביעות אצבעות. הטופס לביטוח מוחתם בחותמת הכחולה למהדרין. עוד חוויה על איוולת הבירוקרטיה במדינת הגנבים והשוטרים של החתול והשמנת. לילה טוב
