הגן ופשרו
בספר בראשית כתוב על גן אחד קסום ולא שזפתנו עין חוץ מאדם ראשון ולא ביקר בו איש עד יום האחרון. וגן זה במקורות כתוב שמור מכל משמר ומאכלת מתהפכת נוטרת הספר. ובגן כל עץ פרי, רענן ופריחה של עצים ושיחים ושושן ואולי גם צחור בו יפרח לפעמים וממעל יביטו אלפי כוכבים. וכוכב אחד שם ממעל מביט וקורץ הוא כאילו רוצה להגיד וללא מילים הוא אומר ומדבר ושומע אני את קולו - מזמר. וקולו ממלא בצבעים את הגן ועזים הם יפים צבעי הבוסתן. והשחר עולה לו אט אט מפזז וחלום זה הגן יגוז, יתפוגג. אך הנה כאן, לא פלא, או סתם במחוזות ביתינו ניצב הוא קיים, ושריר הוא הגן ובשמיים לא הוא ונגיש לי, הוא כאן. וזה הגן קסום הוא ונפלא גם פרח בו, גם פרי הכל בו יש - משוש עיניים ורענן הוא וטרי. וורד - כמו שושן אדום כמו דם פורח בו כמו להזכיר את אדם. ועצים וצמחים מכל המינים ערוכים למופת טורים, טורים וכמו חיילים במסדר ערוכים כך את פני מקדמים הפרחים. ושקט והס. רק אני והגן מתבודדים לבדנו דומם, וגם כאן בגני אלפי כוכבים עד ששמש תזרח תעלה למרומים. ואני עת צועד בגן לי לבד והרוח נושבת שוחקת בלאט מלטף בערגה כל צמח ושתיל ומריח - כמה שניתן להכיל. והשקט שלוה כמו לוטפים בצעיף אותי והגן ורוצה להרעיף את כולי על הגן זה גני הקטן להתמזג כליל עם זה הבוסתן. ויושב לי ושוב אז בא עוד חזיון אבל מי כאן צריך - מציאות היא דמיון. ופוסע, הולך בין הגן וערוגותיו וגומע, שותה בעיני את בשמיו ונוטל כל עלה כך ביד אהבים ועליו אגלי טל רבים נרעדים ונוצץ כל עלה באלפי נגוהות ומי ידמה לי, מי ישווה אין כמוני להיות... ויושב לי לפוש ולנוח קמעה וחושב על אדם - אדם וחוה והגן שלהם הוא גני הקטן ואין כמוני מאושר באדם. ואיה הוא תפוח - תפוח הדעת הן נבער אני ועיני לא מגעת לראות את העץ בגללו הם גורשו מן הגן - להשאר לא הורשו. ואני. בטוח אם כך הנני כאן הרי אי אפשי לגרשני מן הגן ואת התפוח לטעום לא אוכל כי -אני- לא שתלתיהו בזה הבוסתן.
בספר בראשית כתוב על גן אחד קסום ולא שזפתנו עין חוץ מאדם ראשון ולא ביקר בו איש עד יום האחרון. וגן זה במקורות כתוב שמור מכל משמר ומאכלת מתהפכת נוטרת הספר. ובגן כל עץ פרי, רענן ופריחה של עצים ושיחים ושושן ואולי גם צחור בו יפרח לפעמים וממעל יביטו אלפי כוכבים. וכוכב אחד שם ממעל מביט וקורץ הוא כאילו רוצה להגיד וללא מילים הוא אומר ומדבר ושומע אני את קולו - מזמר. וקולו ממלא בצבעים את הגן ועזים הם יפים צבעי הבוסתן. והשחר עולה לו אט אט מפזז וחלום זה הגן יגוז, יתפוגג. אך הנה כאן, לא פלא, או סתם במחוזות ביתינו ניצב הוא קיים, ושריר הוא הגן ובשמיים לא הוא ונגיש לי, הוא כאן. וזה הגן קסום הוא ונפלא גם פרח בו, גם פרי הכל בו יש - משוש עיניים ורענן הוא וטרי. וורד - כמו שושן אדום כמו דם פורח בו כמו להזכיר את אדם. ועצים וצמחים מכל המינים ערוכים למופת טורים, טורים וכמו חיילים במסדר ערוכים כך את פני מקדמים הפרחים. ושקט והס. רק אני והגן מתבודדים לבדנו דומם, וגם כאן בגני אלפי כוכבים עד ששמש תזרח תעלה למרומים. ואני עת צועד בגן לי לבד והרוח נושבת שוחקת בלאט מלטף בערגה כל צמח ושתיל ומריח - כמה שניתן להכיל. והשקט שלוה כמו לוטפים בצעיף אותי והגן ורוצה להרעיף את כולי על הגן זה גני הקטן להתמזג כליל עם זה הבוסתן. ויושב לי ושוב אז בא עוד חזיון אבל מי כאן צריך - מציאות היא דמיון. ופוסע, הולך בין הגן וערוגותיו וגומע, שותה בעיני את בשמיו ונוטל כל עלה כך ביד אהבים ועליו אגלי טל רבים נרעדים ונוצץ כל עלה באלפי נגוהות ומי ידמה לי, מי ישווה אין כמוני להיות... ויושב לי לפוש ולנוח קמעה וחושב על אדם - אדם וחוה והגן שלהם הוא גני הקטן ואין כמוני מאושר באדם. ואיה הוא תפוח - תפוח הדעת הן נבער אני ועיני לא מגעת לראות את העץ בגללו הם גורשו מן הגן - להשאר לא הורשו. ואני. בטוח אם כך הנני כאן הרי אי אפשי לגרשני מן הגן ואת התפוח לטעום לא אוכל כי -אני- לא שתלתיהו בזה הבוסתן.