כל ניצחון הוא כמו לידה בסדרה הזו.
כל הכבוד לדאלאס על משחק הירואי. הם מוכיחים שהם קבוצה שמסוגלת לנצח גם כשהסופרסטארים של הקבוצה לא במיטבם (הכוונה בעיקר לקיד ונוביצקי). זה בדיוק ההבדל בין קבוצה לאוסף של שחקנים שתלויים במשחק סוליסטי של 2 הכוכבים הגדולים שלהם (גם בוש תלוי בהם לא פחות משאר השחקנים בקבוצה - הוא פשוט לא שחקן שיוצר לעצמו מצבי זריקה באופן סיטוני). קבוצה פצועה, חבולה, זקנה, נלחמה בשביל הנצחון הזה. אין הרבה טעם בלנסות לנתח את המשחק הזה מבחינת כדור סל. זה היה יותר שדה קרב. ובשדה הקרב ווייד הופיע ולברון התחבא. אני מניח שווייד מרגיש עכשיו מה הרגיש הצוות המסייע של לברון כשהוא פתאום נעלם להם ממשחקים קריטיים. אבל השאלה הגדולה (ואי אפשר להמעיט בחשיבותה) איך זה ישפיע על לברון למשחק/ים הבא/ים? האם יתחיל כאן כדור שלג (הלוואי - אבל יש לי תחושה שזה יותר ווישפול טינקינג) או שלברון יבוא למשחק הבא עם הרצון להוכיח? כמה מהיכולת הזו שהציג לברון נבעה מהשמירה של דאלאס? מהטקטיקה של דאלאס? והאם וכאשר לברון ייתן הצגה האם ווייד יהיה חלש (חוק שימור האנרגיה או משהו כזה)? אבל הדבר שבאמת מפריע לי הוא שעד כה לא היה משחק אחד! שאפשר לומר בו שדאלאס שלטה במשחק. למען הכנות והאמת אי אפשר לומר את זה על אף רבע פרט לרבע הרביעי במשחק מספר 2 וגם אז רק בסופו. אני מקווה שיגיע המשחק - אותו המשחק שאני מצפה לו - שבו טרי, נוביצקי, בראה, קיד, מריון וסטיבנסון כולם יידפקו הצגה! שהפאקינג כדור ייכנס כבר לסל מהזריקות החופשיות שהם מקבלים. איזו סדרה!