הגישה הסביבתית

[ענתנוי]

הגישה הסביבתית

במקום להיכנס שוב לדיונים האינסופיים האלו: נקודת מבט אחרת....

הגישה הסביבתית מתמקדת בקשר בין התנהגות לתנאי הסביבה ומכירה בחשיבותו של ה"צופה".
ה"צופה" וה"ציפייה" משפיעים על התנהגות של חלקיקים קוונטיים - כמו אלקטרון, פרוטון וכ"ו.
המוח האנושי הוא מעבד מידע קוונטי, ולכן רגיש לנקודת המבט של החברה, ה"אחר" והאדם עצמו - על עצמו.

הבדלים ברגישות לתנאי סביבה בכלל, ול"צופה" בפרט, יוצרים את ה"מגוון הנירולוגי" ואת ה"ספקטרום האנושי".

האבחון מתמקד בשאלה: מהי מידת הרגישות של האדם לתנאי הסביבה?
התנהגות יציבה וצפויה מצביעה על רגישות נמוכה לתנאי הסביבה.
התנהגות משתנה ולא צפויה מצביעה על רגישות גבוהה לתנאי הסביבה.
וזו התשובה לשאלה הראשונה שמעסיקה את משתתפי הפורום הזה: איזו שיטה עדיפה?

אם הרגישות של הילד נמוכה יחסית - תבחרו בשיטה שמתאימה לכם.
אם הרגישות של הילד גבוהה - אין שום משמעות לשיטה, להכשרה של המטפלים, לתארים האקדמיים שלהם או להמלצות שקיבלתם מהשכנים.
במצב הזה ה"ציפייה מגשימה את עצמה" ולכן חשוב שתאמינו בילד, תעזור לו להאמין בעצמו ותבחרו במטפל שהילד מאמין בו ורוצה לעבוד איתו!!!!

 

[רואה 6 6]

מקסים.

 

[כוכב שני מימין]

יש לי שאלה על הנושא הזה

מסכימה שחשוב לבחור מטפלים שהילדים רוצים לעבוד איתם. יש לי שאלה בדיוק על הנושא הזה, קשה לי לדעת בוודאות בקשר לטיפול ספציפי. כי הוא רוצה לבוא לפני שהולכים לטיפול, גם אם אני שואלת אותו אם הוא רוצה לבוא למטפל הזה היום אז הוא עונה לי כן. מדובר בילד שאין לו בעיה להביע סירוב ולהגיד לא, ואצלו "לא" זה תמיד לא, ככה שאם הוא אומר לי "כן" אני חושבת שהוא מתכוון לזה. הבעיה שבטיפול עצמו המטפל בשיטתיות מאתגר את הילד, אבל לטעמי מגזים ואני לא אוהבת את השיטה שלו ולצערי לא קלטתי אותו כמו שצריך כשהתחלנו, הילד נוטה להתפרץ ולבכות בטיפול הזה אבל בטיפולים אחרים זה כמעט ולא קורה. בגלל הבכי וההתפרצויות חשבתי כבר להפסיק את הטיפול, שאלתי את הילד אם הוא רוצה לבוא למטפל הזה והוא אמר לי "כן". ...מה דעתך, יכול להיות טיפול שיגרום לילד בכי וכעס ובכל זאת יהיה טוב בשבילו, למה הוא רוצה להמשיך לבוא למטפל הזה? איך אפשר לדעת במקרה כזה אם הטיפול באמת טוב לילד?

 

[dina199]

אמרת שאצל הילד 'לא' זה תמיד 'לא'.

אבל השאלה כאן אחרת. האם את בטוחה שאצלו 'כן' זה תמיד 'כן'.?
איך בדרך כלל הוא עונה כשהוא לא יודע את התשובה?

 

[כוכב שני מימין]

לשאלות שהוא לא יודע הוא לא עונה

ואם אני שואלת אותו אם הוא רוצה ללכת למקום כלשהו או אם הוא רוצה משהו, אם הוא לא מכיר או מבין למה אני מתכוונת הוא עונה "לא", כנראה שהוא לא רוצה לקחת סיכון...

 

[dina199]

האם ייתכן שהוא ייסרב למשהו ביוזמתו,

בלי שתשאלי אותו ?

 

[kagome10]

לדעתי זה נכון לשני הכיוונים

יכול להיות מצב שטיפול יגרום לילד בכי וכעס ויהיה טוב בשבילו, וגם יכול להיות שטיפול יהיה מהנה ויגרום נזק, למרות שהוא מעוניין בו.

האם *את* מרגישה שהטיפול מזיק לילד?
מציעה לך לחפש את ההודעות של יפחוצית. אפשר לראות איך היא התלבטה אם ללכת לאלטוף, ומתארת את ההשפעה השלילית עליו על הילדה.

עוד מקרה שלא קשור לפורום מתאר ילדה שרצתה ללכת לגן <בעיקרון היא בחינוך ביתי> ואמא שלה נתנה לה והיא הלכה לגן שנה בערך, ולא המשיכה לשנה שנייה, והאמא ראתה את ההשפעה השלילית של הגן עליה למרות שהיא נהנתה ללכת, וכשהיא מספרת את הסיפור היא אומרת שלו המקרה היה קורה עכשיו, עם הניסיון בהורות שיש לה, היא לא הייתה נותנת לבת שלה ללכת לגן.

כי יש נזק שהילד לא רואה ולא מבין. וזו אחראיות ההורים.


אני אישית מאמינה שכל טיפול שמעורר כעס ובכי מזיק. הוא יכול גם להועיל. מה יש יותר, נזק או תועלת? מה *את* חושבת?

 

[כוכב שני מימין]

עדין לא הגעתי להחלטה

אנחנו לא הרבה זמן בטיפול הזה, ההתלבטות שלי דומה לשאלה מלמעלה על הABA. מה עדיף יתרון של התקדמות במיומנויות טכניות מול האפשרות של השפעה שלילית על ההתפתחות הרגשית של הילד. אם הוא היה מתנגד לטיפול היה לי ברור מיד שהטיפול הזה לא טוב בשבילו, אבל כאן בגלל שהוא כן הסכים להגיע, אני לא בטוחה.

 

[TikvaBonneh]

זה באמת מפתיע שהוא לא מתנגד

אולי הוא לא מבין שהוא לא חייב.
הבן שלי הלך לקבוצה פעמיים בשבוע, ואף פעם לא התווכח.
יום אחד היה לנו משהו אחר ולא הבאתי אותו לקבוצה.
בפעם הבאה הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת לשם - בפעם הראשונה.
קודם הוא לא חשב שיש אופציה כזו.
לכי תדעי מה עובר להם בראש.

 

[dina199]

תנסי לשאול שאלות על הטיפול עצמו,

גם באמצעות שאלות כן ולא .
אם למשל המטפל מאתרגר אותו באותה פעולה כמה פעמיים, האם הבכי זה בפעם ראשונה או כל הזמן ?

 

[רואה 6 6]

גם כשהייתי צעירה בעייסק לא היססתי למחות

על מעשים שנראו לי חורגים מהגדרה של לימוד. אל תהססי.את לא צריכה ליהיות מומחית גדולה בשביל הרשות לכך.אם המטפל יוותר על טכניקה מסוימת או תרגיל מסוים זה לא יגרע. הילדים שלנו יהיו אוטיסטים גם מחר

 

[יפחוצית מצויה]

יתכן שהילד החליט ״לא לוותר לעצמו״

הוא יודע שקשה לו, אבל הוא מנסה בכל זאת לעמוד בדרישות של המטפל, כי הוא מזדהה איתן מלכתחילה, או כי הוא השתכנע שהמטפל יודע מה טוב בשבילו. הוא רוצה להצליח.

אם זה נזק רגשי תמורת מיומנויות טכניות, בעיניי אין כאן שום התלבטות. אבל לא כל מצב מאתגר גורם לנזק רגשי, אתגר יכול להיות גם בונה. זו יכולה להיות הזדמנות להתחזק ולהצליח, או הזדמנות ללמידה איך מתמודדים רגשית עם חוסר הצלחה או עם דרישות לא מתאימות. תלוי איך בדיוק הילד תופס את המצב, ותלוי בהבנה ובמיומנות של המטפל להגיב לכך. תעקבו.

 

[רואה 6 6]

שאלת בול'ז איי.

מאוד חמקמק כל הענין וקשה להגיע לקביעה נכונה אבל אני חושבת שיהיה בסדר אם המטפל שלפניך הוא איש אנושי,שלא רואה את הטכניקה שלו לפני הילד,שמכבד,שער למצבים,שלא ממשיך ללחוץ היכן שעוד לא נותנים כניסה.
לקליניקה של מישהו כזה הילד ימשיך להיכנס וההתנגדות תיעלם.כי זה האדם שפוגש אדם ולא השיטה.
רק בשבוע שעבר הבנתי איך זה נראה כשאף אחד מהצדדים לא רוצה ליהיות עם השני והמדהים היה,שהדחייה הראשונה היתה מצד המטפל ושניה אחרי זה הילד היה בקריזה.

 

[ענתנוי]

אתגרים

זה נושא מרתק.
יש אנשים שלומדים הכי טוב בקבוצה וזקוקים ללחץ קבוצתי, פרסים ועונשים.
יש כאלו שמעדיפים סביבה תומכת ומעודדת, ולכן עדיף להם טיפול רגשי.
ויש כאלו שמעדיפים אתגרים, והם האנשים הכי מעניינים, מקוריים ויצירתיים.
הבעיה היא לדעת איך לאתגר נכון, ואת זה את צריכה אולי לסכם ולברר עם המטפל - התפקיד שלו מסתכם בהצבת האתגר אבל הוא צריך לוותר על המטרות ולהניח לילד להתמודד עם האתגר בדרך שלו, בקצב שלו, בהתאם ליכולת שלו.

 

[dina199]

לדעתי הרגישות של הילד תמיד גבוהה.

הבעיה שאצל ההורים הרגישות נמוכה ו/או שהם מצפים מהילד לרגישות נמוכה , ואת זה הוא לא יכול לספק להם.