הגירסה הסופית

[חסיד8]

אין לי מושג על מה את מדברת

 

[קטנטן קטן]

באותו עניין...

א. גילוי נאות, אינני רופא ולא מומחה רישמי בנושא זה, כל הדברים שנכתבים על ידי הינם בבחינת פיטפוטי דברים בעלמא, כל הרוצה יפנה לרופא מומחה. ב. ה ב ע י ה העיקרית של כל הבעיות, זה שהאדם לא מכיר כלל בבעייתו, ברגע שהאדם מכיר בבעייתו והוא מוכן להתמודד עימה, הוא כבר בדרך לפתרון. ג. חשוב להדגיש כי כולנו כפייתיים במידה מסוימת (וזה בסדר גמור!) לדוגמא, אנחנו קונים תמיד את אותה מגבעת/חליפה וכד', מה יש?! אין סוגים אחרים? אנחנו אוהבים את מה שאנחנו רגילים. כל זמן שזה לא מפריע ל נ ו ו/או לסביבה הקרובה אין בזה בעיה, להיפך, ככה זה החיים. ד. מתי מתחילה בעיה? מתי שהדבר מפריע לנו (גם עם אנחנו טוענים שזה ממש לא מפריע....) ו/או שזה מפריע לסביבה הקרובה, זה מצב שדורש טיפול, ולמיטב ידיעתי הטיפול היעיל הוא טיפול ת ר ו פ ת י (זה לא מפחיד) ב"ה ישנם היום תרופות מתקדמות שמחוללות פלאים (שמעתי מרופא ש"נדיר מאוד שאדם ייצא מכפייתיות ללא תרופות", אבל יש דברים כאלו). ה. ל או.סי.די. יש רמות שונות של חוזק, ישנם אנשים שסובלים מזה קשה מאוד, גם התרופות לא מצליחות למגר את התופעה במאה אחוז, וישנם אנשים שיוצאים מזה לגמרי, ממשיכים את הטיפול לעוד כמה חודשים ושוכחים מעניין. ו. "זוגיות עם חולה או.סי.די. לשעבר?" - אם זה ל ש ע ב ר מה הבעיה??? ישנם רבים וטובים שבגיל ההתבגרות סובלים קצת מכפייתיות, ואחרי זה החיים טובים. בהצלחה נ.ב. שמעתי בדיחה בעניין זה: "פעם היו מתגרשים אם הבן/ת זוג לקח כדורים, היום מתגרשים אם הבן/ת זוג לא לוקח כדורים..." זו בדיחה אבל יש בה קצת אמת.

 

[אחת ולתNיד]

קודם כל,

תודה על המאמץ! אני לא מדברת על כפייתיות שמתבטאת בדפוסי חשיבה חוזרים ונישנים, כמו שכלל האוכלוסיה `לוקה` בה. אני מדברת על הרמה החולנית שבה זה כבר בא לידי ביטוי במעשים ממש. שאלות שנשאלות יותר מפעם אחת, כעס שמתפרץ בגלים מתמשכים.. בהחלט אפשר לאמר שזה משהו שהיה חלק מההתבגרות (תוצאה של חרדה ודיכאון, ולא משהו מולד). אז מה, בנסיבות האלה, הסיכויים שזה יטריד בעתיד את מי שעבר את זה ועכשיו הוא בשלבי החלמה?

 

[קטנטן קטן]

לא יודע!

 

[עדיין דוסית]

לאחרונה חקרתי את ההפרעה הזו

לצורך עבודתי העיתונאית (יצור חצוי - תרגע ומיד!) וזה התחיל אחרי שהיה נראה לי שחברה טובה מאד שלי - לוקה קצת בהפרעה הזו. הבעיה העיקרית של OCD זה שהאדם לא מודע להפרעה. הוא חושב שכולם לא מבינים את גודל האסון שהולך להתרחש. בזמן שחולי OCPD - יודעים שזו הפרעה אישית שלהם ולא של כולם. זה נכון שכולנו כפייתיים, העניין הוא ש OCD זה כבר בגבול ההפרעה. הפרעה לחיים, הפרעה לסביבה. הפרעה. הטיפול הוא בכמה מישורים. רפואי (תרופות), מחשבתי (פסיכולוג) ומעשי (מה שנקרא: בשטח). אם זכרוני אינו מטעה אותי, הפרופסור איתו דיברתי אמר שהמחלה לא נגמרת אף פעם. היא פשוט נרגעת. אבל אישה אחרי לידה, טראומה, או חוויה קשה אחרת יכולה להביא להתפרצות חוזרת של ההפרעה. אישית, לא הייתי רוצה להינשא לאדם עם הפרעת OCD, אבל יש גבול מסוים של OCPD שהייתי יכולה לחיות איתה. ולפעמים יש לזה אפילו יתרונות

. אגב, לפני זמן לא רב נפתח בירושלים בית מיוחד לחולי OCD ו OCPD שמתמחה בתחום ומסייע לחולה בכל המישורים. אלו היו 60 שניות של התעסקות בענייני עבודתי במקום שהוא לא עבודה.

 

[אחת ולתNיד]

כשאדם (בעל אינטלקט גבוה)

פתאום שם לב, שכשהוא כועס, הטונים שלו צורמים לו עצמו, וכל מה שנמצא בסביבה מתרסק לו מתחת לרגלים בלי שהוא ברצינות התכוון לעשות את זה, ושפחד מתרחיש לא מציאותי מסוגל לשתק אותו למיטה לשבוע או יותר. התודעה שלו מאותתת לו שמשהו לא בסדר. השאלה האם מה שמבדיל בין האו.סי.די. לבין ה-או.סי.פי.די. הוא רק ההכרה במצב?? אגב, יש לך פרטים נוספים לגבי המרכז הרפואי ההוא? (סורי שאני מחזירה אותך לחיטוט נוסף בעבודות..)

 

[עדיין דוסית]

ההבדל המרכזי בין OCD ל OCPD

הוא שהראשון חושב שאם הוא לא יבדוק שוב ושוב אם האוטו נעול - הרי שהאוטו בטח לא נעול, ואז האוטו יגנב ע"י ערבים שישתמשו באוטו לפיגוע רצחני, ושאם הוא היה בודק שוב שהאוטו נעול אז בטח לא היה מתרחש הפיגוע כי אין עוד רכבים בעולם שאפשר לגנוב. כלומר, המחשבה היא על קטסטרופה שהוא, באמעות הפעולה הנשנית שוב ושוב, יוכל להביא למניעתה. לעומת זאת, בהפרעה הפרסונלית - אישית (OCPD) החולה יודע שהמחשבה היא רק שלו, ולא מדובר בכלל בקטסטרופה אלא בעניינים פעוטים, כגון: אם השעון לא עומד בדיוק ישר על הקיר אלא קצת נטוי - הוא לא יוכל להתרכז בשיחה שמתנהלת באותו החדר. אני כרגע בעבודה ואין לי את הפרטים, אבל אתן לך אותם כשאוכל.

 

[עדיין דוסית]

כמו שהבטחתי, הנה הפרטים:

המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות אובססיביות-כפייתיות (או בקיצור: OCD) מושב מסילת ציון 9914759 (02) עוד פרטים באתר הנ"ל.

 

[קטנטן קטן]

תודה רבה

בהמשך להנ"ל, באותו אתר ישנו עמוד 'קישורים', בעמוד זה ישנו קישור לאתר של "בוגרת" המכון שלהם, נראה לי שיש בו דברים מאוד מעניינים למי שרוצה להתעניין בנושא. בהצלחה ושלא נדע מצרות...

 

[איצי עוגת גבינה]

``עזבה שידוך זאת לא בעיה``

כך אמר הקטן, והוא בעיקרון צודק. אלא שמסתבר שהמשודכת עצמה משומה לא רואה את זה כך, אחרת מדוע להסתיר?! (במיוחד שזה דבר שע``פ רוב עתיד להתגלות בשלב כל שהוא) מאד יתכן שאת הסיבה לכך שהיא עזבה שידוך היא רוצה להסתיר, וזאת עלולה כבר להיות בעיה אמיתית.. אבל מה שצורם לי כאן בעיקר, היא העובדה שהיא הסתירה את הנתון הזה, הנידון כאן הוא לא האם היא עברה על איסור ``מדבר שקר תרחק`` בזה שהיא לא סיפרה את זה מעצמה, איך שלא נסתכל על זה יש כאן לכל הדעות סוג של `גניבת דעת`. זוגיות מושתת על אמון הדדי מלא. אדם שמסוגל להסתיר דבר מהותי כ``כ לא בטוח שהוא אדם שאפשר לתת בו אמון. לסיכום; עצם עזיבת השידוך היא לא בהכרח בעיה. הסיבה שהובילה לכך, והסיבה שהיא הסתירה את זה, הן הם הנקודות הבעייתיות שבהחלט שוות בדיקה.

 

[קטנטן קטן]

הלכת רחוק מידי....

ממה נפשך "אם זה עתיד להתגלות" אז היא בעצם לא הסתירה כלום??? מה "גניבת דעת" יש כאן??? האם באמת כל אחד מגלה למשודכ/ת את כל פגמיו / חסרונותיו / סטיותיו / מצוקתיו / שריטותיו וכו' האם כל אחד "לא ראוי לתת בו אמון" נו, באמת.... לא צריך להגזים!!! בשידוך, מה שחשוב זה המהות, לא התדמית! - "עזבה שידוך" עד כמה שהצלחתי להבין מאותו חסיד, זה רק בעיה של תדמית, לא שום דבר מעבר לזה. בהצלחה

 

[איצי עוגת גבינה]

העניין פשוט מאד.

אם היית קורא בשימת לב את תגובתי (אתה עדיין יכול) היית רואה שכתבתי בתחילתה ושניתי בסופה; `עזיבת שידוך כשלעצמה איננה הבעיה`. ודוקא משום כך הסתרת העניין היא כן בעיה. וזאת לעניות דעתי כבר בעיה `מהותית` ולא רק שאלה של סטיגמה, כשם שאתה מבין (כך אני מקוה) שאדם גרוש לא בהכרח שיש לו בעיה, אבל אדם שמסתיר זאת הוא בהחלט בעייתי. (בעצם שים את הנקודה היכן שאתה רוצה ומשם תתחיל לנתח את העניין, גרוש. גרוש עם ילדים, או סתם אדם נשוי שרוצה לחיות חיים כפולים) חתונה היא לא מסע ציד שבו אמורים ללכוד מישהו ברישתך, חתונה היא תחילתה של דרך ארוכה שכולה בנויה על אמון ויושר אם תחילתה מושתת על חוסר יושר, סופה מי ישורנו.. וכאן אני מגיע ``ממה נפשך`` שלך, זה לא מסובך, אבל למענך ארחיב. כשהיא לא סיפרה שהיא ביטלה שידוך, מן הסתם היא עשתה זאת כדי שזה לא יפגע לה בשידוך הבא. אלא שהיות וזה נתון שעלול להתגלות, היה עליה לקחת בחשבון שבמקרה ואכן כך יקרה היא תפסיד יותר מעצם זה שהיא הסתירה. (כפי שאכן קרה במקרה הנידון) ואם היא העדיפה בכל זאת להסתיר למרות הסיכון הנ``ל, הרי שלדעתה היא - עצם עזיבת שידוך (בכל אופן במקרה שלה) היא דבר חמור יותר מאשר להתפס כלא אמינה. ובמילים אחרות, זה לא רק שהיא הסתירה מידע, אלא היא ניסתה `לעבוד עליו` לשיטתה. לזה אני קורא `גניבת דעת`. ומכאן לדעתי שהיא צריכה בדיקה יסודית..

 

[קטנטן קטן]

שידוך...

נו, אתה מתכוון ברצינות להשוות בין עזיבת שידוך לגירושין??? קשה לי להאמין! אולי בימות המשיח ייצא חוק לרשום במשרד הפנים גם משודכים ולא רק נישואין וגירושין, עד אז, שידוך עם כל הכבוד, עדיין לא סוף העולם.

 

[חסיד8]

שתדע

שעזיבת שידוך הרבה יותר מפחיד אנשים מגירושין

 

[חולה על הים 19]

טוב בוא לא נגזים

כי יכול להיות שהוריך יחליטו כן לשמוע על בחורה שעזבה שידוך אבל אם תגיד להם שאתה יוצא עם בחורה גרושה למטרה רצינית.... אני כבר יבוא לבקר אותך בבית החולים

 

[חסיד8]

שתדע

שאנשים מאוד מפחדים מעזיבת שידוך,ובצדק,כי יש בעיה של מחילה וכל זה.

 

[עדיין דוסית]

צודק!!!

 

[קטנטן קטן]

מה???

אתה יכול להסביר לי מדוע? בגירושין לא צריך מחילה? אתה בטוח? "מחילה בשידוך" מופיע בשו"ע סימן ???? "מה אומרים הבריות" כולנו יודעים! השאלה שדנו בה הייתה, מה ט ו ב לך?! האם המשודכית הנזכרת לא מחלה/נמחלה? או שאפילו לא בדקתם זאת (כנראה). דע לך אחי היקר! אני מחזק את ידך! וממליץ לך להסתכל קדימה ורחוק, אתה לא הראשון וגם לא האחרון. שמעתי פעם בשם אדם גדול וחכם: "אם בסוף תעשה שידוך טוב, נו, בטח תסכים, היה שווה לחכות! אם בסוף חלילה תעשה שידוך גרוע (ח"ו) נו, הרווחת שנה/ים פחות לסבול...." כמובן שזו מליצה, אולם יש בה קמצוץ אמת וחיזוק. כל שידוך שיורד מהפרק, הינו שידוך שלא צריך היה להגיע לידי סיום. מדוע שנוזיל דמעה על דבר טוב שאירע לנו???? בהצלחה

 

[עדיין דוסית]

לא יודעת לאיזה חוג אתה שייך,

אבל בחוג החסידי בכלל, והחסידי אליו ההורים שלי משתייכים בפרט - מסתכלים על עזיבת שידוך בחומרה רבה מאד, ולא מעט סיפורים מסתובבים על זוג שהתחתנו וכל אחד הלך לביתו לאחר החתונה, ומיד אחרי השבע ברכות - התגרשו. העיקר לא לעזוב שידוך. היו לי עם אבא שלי מלא שיחות על זה. אני טענתי שהכל שטויות ושלהתחתן ואח"כ להתגרש, כשיודעים מראש לאן זה הולך - זה הדבר הכי טפשי ששמעתי, והוא הסביר לי שיש מקורות הלכתיים וכו'. בקיצור, לי אישית אין עם זה בעיה בכלל, אבל בחברה החרדית המסויימת יש עם זה בעיה רצינית.

 

[קטנטן קטן]

מקורות הילכתיים????

אשמח מאוד לקבל מקורות הילכתיים מדויקים ל"מנהג" שלא עוזבים שידוך אלא מתחתנים ואח"כ מתגרשים. לדעתי, ישנה בעיה הלכתית קשה ב"מנהג" זה, אולם אין כאן המקום לפרט ודי לחכימא ברמיזא. אודה לך מאוד עם תעשי את המאמץ לגייס את המקורות הנ"ל מאביך שיחי'.