הגיע הזמן ל..

[count on me]

הגיע הזמן ל..

שירי חורף P תשרשרו יצירות שלכם על החורף...מה הוא עושה לכם..וכיד הדימיון

 

[count on me]

אגב...ליטל - הרעיון בא ממך...

הקטע המדהים שכתבת בבלוג...פשוטט אין לי מילים =]

 

[SadClown]

אוי מתוקה תודה =)

עשיתי שבת בבסיס אז הגבתי רק עכשיו. אממ אז אני אשים את הקטע הזה חורף, הגעת. אולי עדיין לא במלא עוצמתך, אבל אני כבר מריחה אותך, עושה את דרכך לכאן. אתה קצת מאחר השנה, כבר פחדתי שלא תגיע. שהחור באוזון התחיל לנצח אותך. התגעגעתי, אתה יודע? התגעגעתי לחיבוק שלך, למרות הקור שבו. התגעגעתי להזדהות שלך, התגעגעתי לעצב שלך. הריח שלך משתולל בתוכי עכשיו. התחושה שהבאת איתך. התחושה הזאת שמזכירה לי את החורפים שעברו. הרצון הזה לצאת החוצה, להתחבק בך. המלנכוליה הזאת שמציפה אותי. אבל חורף, אתה יודע מה שמתי לב? אתה בודד. אתה מאוד בודד. כל היומיים האחרונים אני מרגישה תחושת בדידות שחותכת אותי. חונקת. מעציבה. תחושת בדידות שמוכרת לי. תשוקה שמוכרת לי, התשוקה הזאת לאהבה, היא קצת מאכזבת אותי. אני זוכרת כמה השתוקקתי לה בחורפים הקודמים. גם בקיץ היא חסרה לי. אבל אצלך זה משהו שונה, הרבה יותר רגיש. הכל דומע לי. ואני לא כל כך שולטת בזה. הן פשוט זורמות. בדיוק כמוך. רק שאצלי זה הכל יותר בשקט, בלי רעמים, ברקים. אתה יותר המוני, אני משתדלת שלא יראו. יש לי סערות שקטות, סערות פנימיות. אתה, כבר צועק בשבילי. חיכיתי לך חורף, והנה אתה מגיע. אתה יודע שאתה יקר לי, נכון? למרות שאתה גורם לי להרגיש בודדה, ומלנכולית, לפחות איתך אני מרגישה יותר שייכת. אני יודעת שאתה מזהה אותי יותר מהקיץ. יותר אכפת לך. אנחנו יותר דומים. עם הקיץ אני לא כל כך מרגישה שלמה. ועצוב לי כשאתה עוזב, ואתה קצר כל כך. כל שנה מחכה לך מחדש. ומי יודע חורף, אולי השנה אנחנו נימצא אולי השנה אנחנו נאהב ונהיה שלמים. אולי השנה הלב שלי הזה, הלב הקפוא הזה יתחמם קצת. ואני לא מתכוונת לחום של הקיץ, אל תדאג. אני לא מתגעגעת לשמש החזקה והשורפת. אני מתכוונת לחום של אהבה, חום של חיבוק. חום גוף. כי כמה שהשמיכת חורף שלי עבה, אני לפעמים רועדת מקור תחתיה. במיוחד באותו יום, לפני בערך שנה. שתפסת אותי באמצע הדרך, הולכת ברגל. ובכית איתי, בכית עלי. ולקח לי כל כך הרבה זמן להתחמם. אפילו עשית לי סימנים כחולים ברגליים. אבל אל תדאג, כי לא כעסתי עלייך, אבל השתוקקתי לחום הזה. לחום של אהבה. אז אם אתה יכול, חורף בבקשה. תקרא לה השנה. תקרא לה שתחבק אותי. תקרא לה שתהיה איתי. תגיד לה שיש לי עוד הרבה מקום פנוי בלב. ואני רק מחכה לה, שתבוא כבר. היא יודעת שקשה לי להתאהב, היא יודעת שאני מוזרה. אז שלא תעשה עלי עוד ניסיונות הפעם. נראה לי שהיא כבר ניסתה מספיק. תגיד לה בבקשה, שהפעם, שהחורף, תביא לי אהבה גדולה. אחת עצומה כזאת, כמו בסיפורים. אהבה כזאת עם המון תשוקה. והמון חיבוקים. אהבה כזאת שתגרום לי להרגיש שלמה, שתמלא את החלל. אהבה שתחמם אותי מתחת לשמיכה. אהבה שתוכל לראות את כל הדמעות שבי, ולא תיבהל. אלא תאהב. בבקשה חורף, העונה הזאת, אני רוצה לאהוב.

 

[כרגע במיכאל]

ליטלו'ש =]

זה קטע כזה לא!? זה מהמם, באמת, ממש מדהים. אני מנסה להחליט אם הוא ארוך מידיי...או לא. אבל את יודעת מה, נראה לי שלא, וואיי נראה לי שהיה לך כ"כ הרבה על הלב....כאילו שפכת הכול ובאותה נשימה יצא לך גם הכי מדהים שיכול להיות. מבינים על מה את מדברת, אבל זה נראה כאילו כמה יכולת לכתוב על הנושא הזה....זה נשמע כאילו זה ממש חשוב לך או משהו כזה, אם כתבת וחזרת על זה הרבה. אני מקווה בשביל כולם, וגם בשבילך חומד שהחורף יביא עימו אהבה חדשה =] =]

 

[SadClown]

תודה מתוקה =)

 

[facundo te amo]

דיברת אלי? לא נדמה לי. אבל בכל זאת כתבתי.

הנה שוב הגעת, שמעתי את הצעדים הרועמים שלך כבר מלפני כמה ימים. הקשת על החלונות של כל הבתים, העננים החולים שוב כיסו את המרקע ושום קרן אור לא חודרת- גם היא כבר התעייפה מקיץ ארוך. כל כך קר וכל כך עצוב, אבל משום מה אני אוהבת אותך בלי סוף- חורף שלי. כל סופה שלך מחבקת אותי, חיבוק סוער אבל נעים. כבר חשבתי ששכחת אותי ותתן לקיץ המתנשא לשהות פה עוד כמה חודשים, אולי לא ידעת אבל אני חיכיתי לך לפחות חודש ימים. אבל שוב לא אכזבת ובאת, אבל עוד פעם לבד. לא שיש לי טענות חורף שלי, אבל חיבוק עוטף אהבה, ושוקו חם ביד זה כל מה שרציתי. שוב החורף הזה יהיה לי קר, חוץ ממך אף אחד לא יחבק, לא ינשק את שפתיי הסגולות החבולות מקור אבל בעיקר ממחסור בחום ובחיבה. אני לא מתלוננת חורף שלי ואני עדיין ארצה בכל השטפונות וגם בברד שמתופף על הסוככים ועל כל אדני החלונות. ובזמן שאני כותבת לך את מכתב האהבה שלי אלייך, אתה שוב משקה את כל החצרות ורק אני יודעת שאלו לא דמעות סרק, אל שאתה בוכה בגללי, אני אוהבת אותך חורף שלי- אל תדאג, זה לא יום חג או יום אחר מיוחד. אני אחווה עוד בחיי הרבה חורפים גשומים, סוערים, עצובים ובטוח שמתישהו לא אבלה אותם כבר לבד. תודה על גשם הנחמה שהבאת לי ועל כל ברק שניסית דרכו להאיר את דרכי, כל רעם היה הטפת מוסר בצדק. אני חיכיתי לך ולא מתחרטת על בואך- אבל אני יודעת שבחורף הבא- לא תבוא לבדך.

 

[count on me]

ואוווו אני כל כך אהבתי =]

אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך, ובכלל מה שחורף יכול לעשות לאנשים...חח מאוד התחברתי למילים שכתבת ובניסוח שבחרת להשתמש. היה לי קצ קשה לבחור, ובכל זאת - " כל כך קר וכל כך עצוב, אבל משום מה אני אוהבת אותך בלי סוף- חורף שלי. כל סופה שלך מחבקת אותי, חיבוק סוער אבל נעים. " " תודה על גשם הנחמה שהבאת לי ועל כל ברק שניסית דרכו להאיר את דרכי, כל רעם היה הטפת מוסר בצדק. אני חיכיתי לך ולא מתחרטת על בואך- אבל אני יודעת שבחורף הבא- לא תבוא לבדך." =]]]]

 

[SadClown]

ממש יפה.

טת כותבת ממש טוב, הצלחתי להזדהות ממש... מרגישה שכתבתי חלקים מתוך זה. אהבתי =)

 

[כרגע במיכאל]

=]

ליטלו'ש מאוד יפה=] משום מה נראה שהפורום הזה זקוק לאהבה בחורף =] כולו אהבתי את זה שכתבת "קיץ המתנשא" לא יודעת....אהבתי את התיאור הזה. והיו גם כול מיני קטעים בסוף שאהבתי =] מאוד יפה וגם נשמע כאילו את כותבת באמת, למישהו אנושי את המכתב =]

 

[count on me]

גם אני כתבתי משהו =]]

הרוח, שוב נושבת על פני ומחבקת אותי חזק חזק אותו חיבוק קריר שמחמם אותי, תמיד. ותמיד שאתה מגיע, חורף משהו משתנה בתוכי. אני אוהבת אותך, ובכל זאת אני עצובה אתה מזכיר לי את הטעם שבאהבה. אני אוהבת לרוץ יחד איתך אל מקום לא נודע לרוץ ברחובות, בין חנויות להוציא לכולם את העיניים כי זה אני ואתה בנתיים. אני אוהבת את הגשם גם לו יש מצבי רוח. אני אוהבת אותו במצב רוח סוער אותי זה קצת מבדר. ואז אני יוצאת החוצה בדמות של ילדה. פורשת ידיים ואותך אני מרגישה. חיוך שובב על שפתייה פרשת כי אותה אף פעם לא שכחת.

 

[count on me]

אז מה חבר'ה זה לא דורש התיחסות? או תגובה?

אף אחד לא הגיב לשוב קטע שמישהו כתב.

 

[chuchi46]

כי אני לא מסוגלת ../images/Emo6.gif

לא מסוגלת לקרוא את זה... זה משגע אותי. עם כל הכבוד לפרגון המתבקש בפורום, בטח של הפרוייקט, זה פשוט לא סגנון הכתיבה שמדבר אלי

פעם הייתי כותבת שירים בחרוזים ותמיד המבוגרים נורא התלהבו והקריאו לחברים שלהם ואמרו שזה נורא יפה ומדהים שילדה בגילי כתבה (זה היה עוד ביסודי נראה לי)ובלה בלה בלה... והייתי בטוחה שכל מה שאני כותבת, כל ברכה אם אני כותבת את זה חרוז יפה ומסודר בבתים זה יפהפה

עד שיום אחד הכנתי ברכה לחברה בצורה הזאת ושאלתי חברה אחרת שהייתה אצלי איך זה והיא אמרה שהיא לא אוהבת, ושלדעתה הסיגנון הזה לא יפה. וזה לא נאמר מקינאה (היא אחד האנשים היותר מיוחדים), וזה גרם לי להסתכל על כל סגנון הכתיבה הזה שוב... והבנתי שגם לי זה עושה בחילה

כתבתי ככה פשוט כי המבוגרים אמרו תמיד כמה שזה יפה ומדהים שזה נשלף ככה מהשרוול... לדעתי, כתיבת קטע עם שימוש יפה במטאפורות ולשון ציורית זו הכתיבה הכי יפה שיש. למשל את ההאנשה שגם את וגם ליטל נתתן לחורף- את זה מאוד אהבתי. (באמת רעיון יפה ונפלא

) אבל בכללי את השירים שמעלים פה פעם בכמה זמן לפורום אני לא מצליחה לקרוא

לקח לי גם המון זמן לקרוא את מה שכתבתן כאן

חחח כל מי שאוהב את הסיגנון של אתגר קרת שיגיד "אני"

 

[facundo te amo]

כל כך מבינה!

יש לי כל כך הרבה שירים "ציוריים" שפשוט נראה לי קצת מוזר לשים אותם פה, כאילו יש לי תחושה לא נוחה לפרסם אותם כאן [אולי כי לא הרבה אנשים מפרסמים אותם פה] אבל יש כל מני סגנונות ואני מקבלת את כולם. נגיד שירי אהבה אצלי אם הם מיועדים להלחנה הם מחורזים ואם לא הם בלי חרוזים ויותר ציוריים. הכל תלוי במה את רוצה להעביר בשיר ואם את מעוניינת להשאיר אותו ככה או להלחין אותו [יש לי הרבה שירים שכביכול מיועדים להלחנה אבל אפילו אחד לא מולחן חחחח] .

 

[chuchi46]

אז תעלי את הציוריים!! ../images/Emo9.gif (המלצות ../images/Emo6.gif)

קטע ציורי (לאו דווקא שיר) זה אחד הדברים היפים פשוט. לא מזמן קראתי ספר- "תולדות האהבה". שלושה סיפורים שונים שעם התקדמות הספר הולכים ומתקרבים עד שמתלכדים. אחד הסיפורים היה כתוב בצורה כל כך יפה... חח בגללו לקחתי את הספר

מומלץ בחום!!! סגנון כתיבה מדהים לדעתי, בדיוק לטעם שלי

גם לאתגר קרת יש כמה פנינים בספרים שלו, לפעמים יש לו שם דברים נהדרים! (ב"געגועי לקיסינג'ר" יש כמה יפים מאוד). גם "המיקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ספר נפלא עם סגנון כתיבה מיוחד מאוד

בקיצור הפכתי את זה להודעת המלצות

אבל בשורה התחתונה- תעלו גם קטעים שכתבתם! לא חייבים תמיד להעלות שיר מסודר בבתים וחזור יפה... קטעם פשוטים, יפים ונוגעים ללב עולים לדעתי אלף מונים על השירים החרוזים הפופולארים כל כך!

 

[כרגע במיכאל]

אני גם רוצה לומר משהו...

אני לא מבינה למה את חושבת שמוזר לשים את השירים הציוריים כאן. אפשר לפרסם כאן כול שיר, ראפ, שיר עם בתים, שיר ציורי, לא יודעת....כול שיר. ואם מישהו לא מתחבר לסגנון אז סבבה, זה טבעי, אפשר לציין את זה בתור תגובה. =]

 

[facundo te amo]

וואו ממש יפהההה

רק שני דברים קטנים. לא הבנתי למה בבית השלישי לפני האחרון אותך זה מבדר, נשמע לי מאולץ כזה. וזה סתמי לחזור בבית הזה פעמיים על מצב רוח אני הייתי כותבת : "אני אוהבת את הגשם, גם לו יש מצבי רוח אני אוהבת אותו סוער אותי זה קצת מבדר." וסך הכל מדהים! אני מקווה שלא לקחת קשה את הביקורת המזערית - את גם לא חייבת לקבל אותה כל אחת כותבת בדרכה וזה פשוט אני . זה לא חייב להיות כך גם לגבייך, סתם לי אישית זה נשמע טוב יותר. ממש ממש ממש יפה

 

[count on me]

קיבלתי =]

האמת שלחתי את זה אפילו בלי לקרוא איך זה יצא... אבל עם עוד מחשבה אני חושבת שגם אני הייתי משנה את זה

 

[SadClown]

מתוקה

איזה יפה זה. שמתם לב שהרבה מאיתנו עושים מהחורף כאילו הוא החבר המנחם? מתחבקים עם הרוח שלו וכאלה? זה נחמד... ממש אהבתי את הסוף... אז אני יוצאת החוצה בדמות של ילדה. פורשת ידיים ואותך אני מרגישה. חיוך שובב על שפתייה פרשת כי אותה אף פעם לא שכחת. אני אוהבת רגעים שמחזירים לילדות. יפה.

 

[smailie]

רוצים לראות תמונה מרגשת?

חורף באמצע יום - חול עירוני. זה תמיד עושה לי משהו, גם אם אף - אחד עדיין לא הצליח להסביר מדוע...

 

[smailie]

מזדהה

כנראה שאני לא היחידי שתמיד מרגיש שהחורף "מזכיר לי את הטעם שבאהבה". אבל לצערי אני תמיד לבד וגם בחורף הנוכחי אני נאלץ להתפשר על הבדידוּת. איך זה נראה מהמקום שבו את נמצאת? האם אלה עננים שחורים מעל בנייני מגורים ושלוליות על כבישים, עם מכוניות שמדליקות פנסים בצהריים ומתיזות על עוברים ושבים עם מטריות או דווקא חושך על שדה ופרדס ופתאום הכל מואר ומופיעה קשת? אני גר במקום כפרי ויותר גם כאשר יש הפוגה בגשמים, אני עדיין שומע איך הברושים שליד הדירה שלי מטפטפים. "הרחוב נשטף בגשם, לי לא אכפת לרוץ במים לקראתו... באים אנשים, ואוטובוסים בכבישים מסתכלים לכאן". (יעקב גלעד, "פני מלאך"). האם מישהו יכול לשים אחת ולתמיד את האצבע על העניין הזה ולהסביר בצורה ברורה מדוע עננים אפורים מעל גגות בתי העיר זהו מחזה שמרגש אנשים? פשוט מופלא העסק הזה...