הגיע הזמן לפתוח דף חדש
אפתח ואומר שלפורום הזה, (יותר נכון לפורום גאווה וזוגיות גאה שאינו קיים יותר) יש לי פינה חמה בלב. לפני מספר שנים, בסוף שנות העשרה שלי, אזרתי אומץ, החלטתי לצאת מהארון ולהתחיל לחיות את חיי החופש שחלמתי עליהם, אמא קיבלה את זה מאוד יפה, הכול עבר חלק והאהבה ממש נראתה לה מעבר לפינה. אך אבוי, המציאות לא הייתה ורודה כמו החלום ולאחר שבגיל 20, אחרי שבועיים של שוטטות באטרף הכרתי אותו והייתי משוכנע שפגשתי את אהבת חיי,הוא חזר לאקס אחרי חודש וקצת , ואני שהייתי מאוהב עד כלות נשמתי , כמו בבריאת האדם (רק להפך) רציתי לשוב אל עפר ואפר. חיפשתי נחמה בכל מקום אפשרי, בכיתי על מר גורלי וקיללתי את הרגע שיצאתי מהארון ועיקר קיללתי את מי שיצר את הגבר ההומו. את הנחמה שלי מצאתי בפורום תפוז, שם מצאתי כתפיים לבכות עליהן ובורכתי בשלל מילות עידוד. הסאגה הזאת המשיכה לה מספר חודשים, עד חלוף זעם. מאז... עברו כמה שנים, היום אני כבר בן 23 (אפשר לחשוב..), עזבתי את בית הורי וכמובן שעברתי לעיר הגדולה כדי לחוות את תל אביב על שלל צבעיה. אותו אחד ששבר לי את הלב אי שם בתחילת שנות האלפיים מזמן כבר חבר קרוב והלב שלי נשבר פעמים ספורות מאז אותו הקיץ. את יהושפט (שם בדוי), הכרתי עם בוא הטילים על צפון הארץ אשתקד - באותה התקופה, צפון הארץ עוד הייתה מחוזי. הזוגיות שלנו,למרות שניסיתי להשלות את עצמי אחרת, הייתה נוראית, נורות אזהרה אדומות ריצדו על הצג מההתחלה, אבל אני (נאיבי שכמותי) התעקשתי להשאר במקום ההרסני הזה כיוון שהייתי בטוח שלמרות כל הקשיים ואי היציבות, הייתה שם אהבה. לאחר כמה חודשים, התמונה התבהרה לי והבנתי שמקור הבעיה היא אהבה חד צדדית ושהקשר שכל כך השקעתי בו, אפילו לא התבסס על אמון מצידו. אחרי שנגמר הקשר, הסתובבתי במשך שבוע כמו אותו ילד בן ה 19 ששברו לו את הלב, אבל במהרה תפסתי את עצמי בידיים ושמעתי את קול חיי והשיגרה הקוראת לי לחזור אליה. מחר, הוא יום השנה מאז שהכרנו, ובכל התקופה מאז שנפרדנו, לא ממש נתתי לאף אחד צ'אנס להתקרב אלי ואני מניח שזה מהפחד להפגע ו/או, מחוסר הרצון לשחרר את יהושפט. אז כמובן, שלא יכולתי לעמוד בפיתוי ונפגשתי איתו מספר לא מבוטל של פעמים למטרות סקס, אך גם את זה חתכתי מידיעה שזה סתם יביא למקומות הרסניים מבחינתי. אני סבור שהתאבלתי מספיק, הייתי מספיק זמן עם עצמי ,אני מקווה שהפקתי את הלקחים ושהגיעה העת להמשיך הלאה. אני מאמין שיש לי המון מה להציע, אני בוגר לגילי (אני יודע שזה נדוש, אבל זה נכון) , מנהל חיים עצמאיים לחלוטין , אני נראה לא רע בכלל ואני אפילו מתקלח לפחות פעמיים ביום. אז חברי הפורום היקרים (שאת חלקכם אני מכיר ע"ב אישי בדרך כזו או אחרת ואתם לא מודעים לזה), הפעם לא באתי כדי להתבכיין שעצוב ורע לי, באתי לספר לכם שמחר אני מתחיל דרך חדשה ופותח דף חדש לקראת דברים טובים שאוטוטו עומדים להתרחש. אני מקווה לקחת חלק פעיל בדיונים בפורום הזה ומודה לכם על זמנכם, גיא.
אפתח ואומר שלפורום הזה, (יותר נכון לפורום גאווה וזוגיות גאה שאינו קיים יותר) יש לי פינה חמה בלב. לפני מספר שנים, בסוף שנות העשרה שלי, אזרתי אומץ, החלטתי לצאת מהארון ולהתחיל לחיות את חיי החופש שחלמתי עליהם, אמא קיבלה את זה מאוד יפה, הכול עבר חלק והאהבה ממש נראתה לה מעבר לפינה. אך אבוי, המציאות לא הייתה ורודה כמו החלום ולאחר שבגיל 20, אחרי שבועיים של שוטטות באטרף הכרתי אותו והייתי משוכנע שפגשתי את אהבת חיי,הוא חזר לאקס אחרי חודש וקצת , ואני שהייתי מאוהב עד כלות נשמתי , כמו בבריאת האדם (רק להפך) רציתי לשוב אל עפר ואפר. חיפשתי נחמה בכל מקום אפשרי, בכיתי על מר גורלי וקיללתי את הרגע שיצאתי מהארון ועיקר קיללתי את מי שיצר את הגבר ההומו. את הנחמה שלי מצאתי בפורום תפוז, שם מצאתי כתפיים לבכות עליהן ובורכתי בשלל מילות עידוד. הסאגה הזאת המשיכה לה מספר חודשים, עד חלוף זעם. מאז... עברו כמה שנים, היום אני כבר בן 23 (אפשר לחשוב..), עזבתי את בית הורי וכמובן שעברתי לעיר הגדולה כדי לחוות את תל אביב על שלל צבעיה. אותו אחד ששבר לי את הלב אי שם בתחילת שנות האלפיים מזמן כבר חבר קרוב והלב שלי נשבר פעמים ספורות מאז אותו הקיץ. את יהושפט (שם בדוי), הכרתי עם בוא הטילים על צפון הארץ אשתקד - באותה התקופה, צפון הארץ עוד הייתה מחוזי. הזוגיות שלנו,למרות שניסיתי להשלות את עצמי אחרת, הייתה נוראית, נורות אזהרה אדומות ריצדו על הצג מההתחלה, אבל אני (נאיבי שכמותי) התעקשתי להשאר במקום ההרסני הזה כיוון שהייתי בטוח שלמרות כל הקשיים ואי היציבות, הייתה שם אהבה. לאחר כמה חודשים, התמונה התבהרה לי והבנתי שמקור הבעיה היא אהבה חד צדדית ושהקשר שכל כך השקעתי בו, אפילו לא התבסס על אמון מצידו. אחרי שנגמר הקשר, הסתובבתי במשך שבוע כמו אותו ילד בן ה 19 ששברו לו את הלב, אבל במהרה תפסתי את עצמי בידיים ושמעתי את קול חיי והשיגרה הקוראת לי לחזור אליה. מחר, הוא יום השנה מאז שהכרנו, ובכל התקופה מאז שנפרדנו, לא ממש נתתי לאף אחד צ'אנס להתקרב אלי ואני מניח שזה מהפחד להפגע ו/או, מחוסר הרצון לשחרר את יהושפט. אז כמובן, שלא יכולתי לעמוד בפיתוי ונפגשתי איתו מספר לא מבוטל של פעמים למטרות סקס, אך גם את זה חתכתי מידיעה שזה סתם יביא למקומות הרסניים מבחינתי. אני סבור שהתאבלתי מספיק, הייתי מספיק זמן עם עצמי ,אני מקווה שהפקתי את הלקחים ושהגיעה העת להמשיך הלאה. אני מאמין שיש לי המון מה להציע, אני בוגר לגילי (אני יודע שזה נדוש, אבל זה נכון) , מנהל חיים עצמאיים לחלוטין , אני נראה לא רע בכלל ואני אפילו מתקלח לפחות פעמיים ביום. אז חברי הפורום היקרים (שאת חלקכם אני מכיר ע"ב אישי בדרך כזו או אחרת ואתם לא מודעים לזה), הפעם לא באתי כדי להתבכיין שעצוב ורע לי, באתי לספר לכם שמחר אני מתחיל דרך חדשה ופותח דף חדש לקראת דברים טובים שאוטוטו עומדים להתרחש. אני מקווה לקחת חלק פעיל בדיונים בפורום הזה ומודה לכם על זמנכם, גיא.
