הסיכום שלי.
החמישיה: פול (PG) , ברייאנט (SG) , לברון (SF) , דאנקן (PF) , הווארד (C) . החמיישיה השניה: נאש (PG) , וויד (SG) , ג'ינובילי (SF) , טורקוגולו (SF) , צ'נדלר (C) .. השחקן המצטיין: לברון ג'יימס - קליבלנד. חמשת המאכזבים: בן וואלאס (שיקאגו), ג'ייסון טרי (דאלאס), אלן אייברסון (דנבר), וינס קרטר (ניו ג'רזי), דרו גודן (קליבלנד). השחקן המאכזב ביותר: וינס קרטר - אני מצפה ממנו ליותר. הוא לא נותן את המספרים שהוא צריך לתת. אני לא מצפה מהנטס להוביל את המזרח, גם לא להיות בטופ 4, אבל להיות במאזן של 7 משחקים מתחת ל-500. זה ביזיון. יכול להיות שהטרייד של ג'ייסון קיד יעשה טוב לקרטר. הקבוצה תיבנה סביבו, הוא יקבל יותר זריקות, יקבל יותר את הכדור לידיים, יהיו מסביבו שחקנים כישרוניים שאיתם יוכלו לבנות תשתית. אני חושב שהם יגיעו לפלייאוף, אבל אני חושב שהם צריכים להיות יותר מודאגים לקראת העונה הבאה, כי הקבוצה נראית רע מאוד. השחקן השישי: מנו ג'ינובילי - אני לא חושב שיש ספק בכלל. מנו נותן עונה מדהימה. קשה לי להיזכר מי היה 'שחקן שישי' כל כך טוב כמוהו בעשור האחרון. מנו זה שחקן שאם הוא רוצה הוא יכול למצוא מקום בכל חמישייה ב-NBA, אפילו בקבוצות הטובות ביותר. הקבוצה הטובה: לוס אנג'לס לייקרס - כי אני חייב לשמור על אובייקטיביות. קשה לי להודות בכך, אבל הלייקרס נראים מצוין. אלמלא הפתיחה הצולעת, אני בטוח שהם היו מתברגים ב-2-3 לפחות. קבוצה מצוינת, שתהיה עוד יותר טובה כשביינום יחזור, ואני מניח שכרגע המלחמה ביניהם לבין הקבוצות הבכירות במערב - ספרס, סאנס ומאבס - תהיה על הדירוג, שהוא מה שעשוי לקבוע מי תהיה אלופת המערב בסופו של דבר. לכן אני חושב שהדירוג הוא הרבה יותר חשוב כרגע מאשר כל דבר אחר. הקבוצה המפתיעה: ניו אורלינס הורנטס - קבוצה סימפטית מאוד. יש להם רכז מצוין שהופך לאט לאט לאחד הרכזים הכי טובים של המשחק. אני מודה שכאשר הוא נבחר בדראפט מעולם לא חשבתי שהוא יהיה "פרנצ'ייז פלייר". הוא היה נראה לי כמו 'אול סטאר', אבל לא חשבתי שניו אורלינס תוכל לבנות את עצמה על שחקן כמוהו, ועוד שחקן שבהתחלה לא הוגדר כסקורר. כבר בעונה שעברה פול היה מצוין, והעונה הוא ממשיך. זה חשוב מבחינתו לשמור על יציבות, והכל ימדד רק בפלייאוף. בואו לא נשכח שקבוצה שבנויה על שחקן אחד, במיוחד אם זה שחקן צעיר כמו כריס פול, יכולה ליפול מהר מאוד בפלייאוף אם השחקן המוביל שלה לא פוגע, ולכן אני חושב שהמנהיגות של כריס פול תימדד בפלייאוף, ורק אז נוכל לדעת להיכן הוא עתיד ללכת - 'אול סטאר' טיפוסי שעוזר לקבוצה להגיע לפלייאוף או 'סופרסטאר' ששווה חוזה מקסימום והופך את הקבוצה מדי עונה לפייבוריטית. הקבוצה המאכזבת: שיקאגו בולס - קבוצה עם הרבה טאלנט - תומאס, נואה, דנג, היינריך, גורדון. קצת קשה להסתכל על היינריך וגורדון כשחקנים מוכשרים, כי הם מזמן עברו את השלב הזה. הם בליגה מספיק זמן כדי לספק תוצאות, והם פשוט לא עושים את זה. שיקאגו שווה פלייאוף, ולהערכתי היא גם תגיע לשם בסופו של דבר, אבל כמו אצל ניו ג'רזי, יש להם בעיות קשות מאוד. אגב, גם סוגיית המאמן עומדת על הפרק. פט ריילי עושה רושם שהוא לא הולך לעזוב את מיאמי, ובצדק. האם הבולס ילכו אחרי לארי בראון ? מה שבטוח זה שהבולס לא נראים טוב כרגע ולמזלם הם נמצאים במזרח החלש. זה אף פעם לא יהיה מאוחר מדי לעשות טרייד לדווין וויד. הם צריכים שחקן כמו וויד, חד וחלק. במקרה כזה הם יוכלו לוותר על בן גורדון, שכאמור, לא מראה תוצאות וגם ככה אף פעם לא סומן כ'סופרסטאר', מה שמתבקש משחקן כמוהו שהושקעו עליו מירב המאמצים. אני חושב שמיאמי תסכים לטרייד של גורדון ועוד כמה טאלנטים בתמורה לוויד. זה יכול לבנות יפה את מיאמי, וזה יכול לתת לבולס את החלק החסר, את השחקן ה'אנדרדוג' שעושה בית ספר לכל מי שמולו - הגנתית והתקפית. שלושת הארועים של החצי הראשון של העונה : 1. הטרייד של שאקיל אוניל לפיניקס סאנס - מבחינה תקשורתית מדובר במהלך מעניין, אבל גם מבחינה מקצועית זה מדהים. בתור אוהד של שאקיל ושל מיאמי, זה אפילו קצת בלתי יאמן מבחינתי. לא היה לי שום מושג בתחילת העונה שיש סיכוי, אפילו הקטן ביותר, ששאקיל יעבור לקבוצה אחרת. ראיתי אותו מסיים את החוזה במיאמי, ואז פורש מכדורסל כאחד הסנטרים הגדולים ששיחקו את המשחק. יהיה מעניין לראות אותו חוזר בשבוע הבא, ובכלל יהיה מעניין לראות מה הוא יעשה בפלייאוף. זאת ההזדמנות של שאק לחזור למרכז הבמה. עכשיו הוא לא צריך לקוות שדווין וויד, אנטואן ווק, ג'יימס פוזי וג'ייסון וויליאמס יעשו את העבודה. הפעם הוא צריך לקוות שסטיב "MVP" נאש, אמרה "אני יכול לקחת אותך החוצה, אני יכול לקחת אותך פנימה" סטודמייר, רג'ה "הגנה-הגנה-הגנה. את רג'ה לא עוברים ! " בל , ובוריס "יש לי עבירות לתת וכשאתן אותם מי שלא יחזור למגרש זה יהיה אתה - כי הגוף שלך יתפרק ! " דייאו . בקיצור, קיימת כאן הזדמנות שככל הנראה לא תחזור על עצמה מבחינת שאק. הוא יכול, ואף צריך, לקחת את הסאנס לגמר ה-NBA, ושם לנצח כל קבוצה מהמזרח. 2. הבנייה של "שלישיית הכוכבים" של בוסטון. זה אמנם קרה באוף סיזן, אבל זה רגע גדול מאוד שקשה להתעלם ממנו, ומה עוד שבפועל ראינו את זה קורה רק במהלך העונה, כך שזה כן יכול להיחשב כארוע של המחצית הראשונה. 3. פורטלנד טרייל בלייזרס ונייט מק'מילן - אני מחשיב אותם כארוע. מדובר בתופעה שצצה לנו משום מקום העונה. חבורה של שחקנים, לא שמות גדולים, עם מאמן שאין לו ברזומה הצלחה מדהימה, לוקח את הקבוצה והופך אותה ללהיט של הליגה. פורטלנד כבר מזמן לא אותו פריינצ'ייז מהימים של ביל וולטון, וקצת אחריו קלייד דרקסלר ודרזן פטרוביץ'. עברו על אוהדי פורטלנד שנים קשות, אבל ברנדון רוי לקח את הפריינצ'ייז, וכיום הוא מוביל אותו להצלחה מסחררת, וזה עוד בלי סנטר דומיננטי בדמותו של גרג אודן, שצפוי לחזור מפציעה, אולי כבר העונה כמה ימים לפני סוף העונה הרגילה, אבל את מירב הביצועים שלו נראה רק בעונה הבאה. קבוצה סימפטית מאוד, קבוצה עם עבר מפואר, קבוצה שחייבת להיות בשלבים המאוחרים של העונה. הארוע ההזוי ביותר בחצי הראשון של העונה: מיאמי היט במקום האחרון בליגה. אלופת ה-NBA לא מכבר הופכת לקבוצה הכי גרועה בליגה. דבר כזה יכול לקרות. זה נדיר, אבל זה יכול לקרות, ולא רק בכדורסל. החלק ההזוי באמת זה שמיאמי דווקא בנויה לא רע. יש להם טאלנט לא מבוטל עם רייט וקוק, בתוספת של האסלם, מי שלדעתי הוא אחד הריבואנדרים הכי טובים בליגה והוא גם תורם מאוד התקפית, גם עם מארק בלונט, שנתן עונה טובה עד עכשיו, ועם וויד, שאקיל ועזרה של ג'ייסון וויליאמס, למיאמי היתה קבוצה ששווה לפחות מקום 8 במזרח החלש, ולבטח לא מקום אחרון בליגה. ויכול להיות שאם סמוש פארקר לא היה מסתכסך עם ריילי, הינו רואים את מיאמי הרבה יותר טובה, ויכול להיות גם מחזירה קצת מהכבוד האבוד שלה. מהלך החצי עונה: בתור אוהד של מיאמי היט ושל העיר שיקאגו, לא היו לי הרבה רגעי נחת העונה.
סביר להניח שלא יהיו לי רגעי נחת גם עד סוף העונה מהקבוצות האלה. אני מקווה שלפחות שאקיל, השחקן האהוב עליי בכל הזמנים, יוכל להראות לי כמה רגעי נחת, שאם הם יבואו ממנו זה יהיה מצוין. וגם אם שאק לא ישחק הרבה עד סיום העונה, אני עדיין תומך בסאנס, כי זכייה שלהם באליפות תיחשב כזכייה של שאקיל בטבעת אליפות נוספת.
