הגיע הזמן להפרד
- פותח הנושא תמר דגן 1
- פורסם בתאריך
תודה היוצאת מהלב נכנסת ללב
תודה.
הבעות התודה וההערכה של כולכם, מאוד מאוד נוגעות ומרגשות.
אנחנו אמנם השקענו בפורום בנוסף לרצינות ומקצועיות גם אכפתיות ומסירות, זמן ומחשבה רבה, אבל לולא הכתיבה האמיצה, הפתיחות והכנות, השיתוף, הפרגון והתמיכה ההדדית של כל הכותבים כאן - הפורום לא היה מה שהוא.
לי אישית המדיה הזו חדשה, ואני עדיין נדהמת איך בכל יום נוספים עוד ועוד גולשים לפורום, ועד כמה הכותבים מרגישים בית חם ובטוח, גם בידיעה שאלפים קוראים אותם. אין ספק ששיתוף הפעולה בינינו לבין הכותבים הקבועים, בנה יחד את קירות המגן החיצוניים, את הקירות החוצצים ואת אמצעי החימום וההזנה הפנימיים.
מרגש בכל פעם מחדש העומק הרגשי אליו ניתן להגיע מעל במה שכזו, כאשר אין קשר עין, אין שפת גוף ואין היכרות אישית. התובנות, הרגישות והחום האנושי שזורמים כאן בפורום ביניכם, ערכם לא יסולא בפז, ואין לו תחליף.
שוב ושוב אני מגלה בהתרגשות עד כמה הפרום עזר ותרם לאנשים רבים, ומבינה, שגם מה שזכיתי לשמוע ולהבין הוא קצה קצהו של קרחון התמיכה, ההתחזקות והריפוי, של אנשים רבים כל כך. גם של הקוראים שלא כתבו.
תודה לכם על שנה מרגשת ומעשירה.
תודה.
הבעות התודה וההערכה של כולכם, מאוד מאוד נוגעות ומרגשות.
אנחנו אמנם השקענו בפורום בנוסף לרצינות ומקצועיות גם אכפתיות ומסירות, זמן ומחשבה רבה, אבל לולא הכתיבה האמיצה, הפתיחות והכנות, השיתוף, הפרגון והתמיכה ההדדית של כל הכותבים כאן - הפורום לא היה מה שהוא.
לי אישית המדיה הזו חדשה, ואני עדיין נדהמת איך בכל יום נוספים עוד ועוד גולשים לפורום, ועד כמה הכותבים מרגישים בית חם ובטוח, גם בידיעה שאלפים קוראים אותם. אין ספק ששיתוף הפעולה בינינו לבין הכותבים הקבועים, בנה יחד את קירות המגן החיצוניים, את הקירות החוצצים ואת אמצעי החימום וההזנה הפנימיים.
מרגש בכל פעם מחדש העומק הרגשי אליו ניתן להגיע מעל במה שכזו, כאשר אין קשר עין, אין שפת גוף ואין היכרות אישית. התובנות, הרגישות והחום האנושי שזורמים כאן בפורום ביניכם, ערכם לא יסולא בפז, ואין לו תחליף.
שוב ושוב אני מגלה בהתרגשות עד כמה הפרום עזר ותרם לאנשים רבים, ומבינה, שגם מה שזכיתי לשמוע ולהבין הוא קצה קצהו של קרחון התמיכה, ההתחזקות והריפוי, של אנשים רבים כל כך. גם של הקוראים שלא כתבו.
תודה לכם על שנה מרגשת ומעשירה.
לא הרס אלא שדרוג
לא פורום תמיכה אלא פורום מקצועי המנוהל תוך שיתוף ומתן כבוד רב לגולשים.
תשובות מקצועיות ומעוררות מחשבה רבה ואף מזמינות לדיון.
הפקנו מכל השרשורים פה כל כך הרבה, שאין לי מספיק מילים לתאר
החיסרון היחידי של הפורום בהנהלתו הנוכחית הוא שבהיותינו בני אדם עם משאבים מוגבלים, רמה כזאת של השקעה לא יכולה להיות מתוחזקת לאורך זמן. לכן אנחנו הגולשים מקבלים בצער את ההודעה ונוצרים אל ליבנו את כל מה שקיבלנו פה במהלך בשנה האחרונה .
לא פורום תמיכה אלא פורום מקצועי המנוהל תוך שיתוף ומתן כבוד רב לגולשים.
תשובות מקצועיות ומעוררות מחשבה רבה ואף מזמינות לדיון.
הפקנו מכל השרשורים פה כל כך הרבה, שאין לי מספיק מילים לתאר
החיסרון היחידי של הפורום בהנהלתו הנוכחית הוא שבהיותינו בני אדם עם משאבים מוגבלים, רמה כזאת של השקעה לא יכולה להיות מתוחזקת לאורך זמן. לכן אנחנו הגולשים מקבלים בצער את ההודעה ונוצרים אל ליבנו את כל מה שקיבלנו פה במהלך בשנה האחרונה .
ולו עבור התהליך המרגש שעברנו יחד איתך - כל זה היה כדאי!!
תודה רבה גם לך איזולה,
כשאנחנו באות לסכם לעצמנו את השנה, את הלמידה, את הקשיים ואת הסיפוק שחווינו - את אחת הדוגמאות הבולטות בפורום - למה כל זה היה כדאי.
התהליך המדהים שעברנו יחד איתך, או שאת עברת יחד איתנו, השינויים שהעזת לעשות בחייך, היכולת לשאול ולבקש עזרה בפורום, ההתגייסות של גולשים רבים לסייע לך בעצה טובה ולתמוך בשינוי שעשית, הדרך בה לקחת את העצות ברצינות ועשית בהן שימוש שיטתי ומושכל, התקווה שנתת לגולשים אחרים להעז לקחת סיכונים ולעשות שינויים - תרמה רבות לך, לגולשים רבים ולנו.
אנחנו והגולשים תרמנו לך. את תרמת לנו ולגולשים.
בעיני תהליך זה מתמצת את מטרת הפורום, התנהלותו וערכו.
[בלי לפגוע כמובן בתהליכים משמעותיים שרבים אחרים עברו כאן].
בהצלחה רבה בהמשך הדרך!
תודה רבה גם לך איזולה,
כשאנחנו באות לסכם לעצמנו את השנה, את הלמידה, את הקשיים ואת הסיפוק שחווינו - את אחת הדוגמאות הבולטות בפורום - למה כל זה היה כדאי.
התהליך המדהים שעברנו יחד איתך, או שאת עברת יחד איתנו, השינויים שהעזת לעשות בחייך, היכולת לשאול ולבקש עזרה בפורום, ההתגייסות של גולשים רבים לסייע לך בעצה טובה ולתמוך בשינוי שעשית, הדרך בה לקחת את העצות ברצינות ועשית בהן שימוש שיטתי ומושכל, התקווה שנתת לגולשים אחרים להעז לקחת סיכונים ולעשות שינויים - תרמה רבות לך, לגולשים רבים ולנו.
אנחנו והגולשים תרמנו לך. את תרמת לנו ולגולשים.
בעיני תהליך זה מתמצת את מטרת הפורום, התנהלותו וערכו.
[בלי לפגוע כמובן בתהליכים משמעותיים שרבים אחרים עברו כאן].
בהצלחה רבה בהמשך הדרך!
דפדפתי אחורה. לא התרשמתי.
נתתי לעצמי לשקוע בקריאה ארוכה של דפי הפורום לפני ואחרי שתמר ונעמי הגיעו (נ.ב. היה אמור להיות גם אסף כלשהו?), והרושם האישי שלי היא שבפורום במתכונתו מלפני שנה לא היו האיכויות שיש בו כיום. וזה אנדרסייטמנט ענקי, כמובן.
רבים מהכותבים שענו על פניות היו להרגשתי שיפוטיים ו/או חדים מדי וחסרי רגישות בניסוח תגובותיהם, ורבות מהתגובות היו חד ממדיות, חסרות יכולת התבוננות על מכלול רבדים וצדדים. גם אלה מבין המגיבים שהזדהו כמטפלים לא השאירו אחריהם תגובות מושקעות ורציניות, ולא ממש ניסו להגיע לעובי הקורה ולהבין את השואלים בין השורות של דבריהם, כולל כשהם מתקשים להתנסח בבהירות - כפי שנעמי ותמר עושות כאן. כמו כן לא ראיתי שם תמיכה וליווי רגשי משמעותיים, לא ראיתי שמישהו מהמשיבים הקבועים התרגש עם כותבי ההודעות, או כאב איתם, או הראה מעורבות רגשית והשקעה רגשית בכל צורה אחרת.
בפורום כפי שהיה לפני שנה, לא נראה לי שמישהו היה כותב לי, למשל, שאני "מרגשת". או נותן לי עצות מכוונות ומדוייקות. או לוקח בחשבון דברים שכתבתי בפוסטים שונים, מחבר אותם ומגיש לי מסקנות מדוייקות ששופכות אור על מצבי בהווה ונותנות לי הרגשה שרואים אותי... ובפורום ההוא - גם לא הייתי מנסה לבדוק את זה, לאור השיפוטיות הרבה שצצה חופשי בתגובות בלי שאף אחד ריסן או מיתן או איזן אותה בתגובה נגדית חכמה ורגישה.
בקיצור, על מה את מדברת abc?
(את תגובותיו של אלון דווקא אהבתי לקרוא. אבל הוא לא הגיב לכל הודעה והודעה. והנוכחות שלו לא הקנתה הרגשה שיש כאן "בית" עם "הורים". מקסימום סוג של מועדון עם מדריך אחד טוב ולא כל כך זמין, ומדריכים אחרים לא כל כך טובים.
זאת על כל פנים ההתרשמות האישית שלי.)
נתתי לעצמי לשקוע בקריאה ארוכה של דפי הפורום לפני ואחרי שתמר ונעמי הגיעו (נ.ב. היה אמור להיות גם אסף כלשהו?), והרושם האישי שלי היא שבפורום במתכונתו מלפני שנה לא היו האיכויות שיש בו כיום. וזה אנדרסייטמנט ענקי, כמובן.
רבים מהכותבים שענו על פניות היו להרגשתי שיפוטיים ו/או חדים מדי וחסרי רגישות בניסוח תגובותיהם, ורבות מהתגובות היו חד ממדיות, חסרות יכולת התבוננות על מכלול רבדים וצדדים. גם אלה מבין המגיבים שהזדהו כמטפלים לא השאירו אחריהם תגובות מושקעות ורציניות, ולא ממש ניסו להגיע לעובי הקורה ולהבין את השואלים בין השורות של דבריהם, כולל כשהם מתקשים להתנסח בבהירות - כפי שנעמי ותמר עושות כאן. כמו כן לא ראיתי שם תמיכה וליווי רגשי משמעותיים, לא ראיתי שמישהו מהמשיבים הקבועים התרגש עם כותבי ההודעות, או כאב איתם, או הראה מעורבות רגשית והשקעה רגשית בכל צורה אחרת.
בפורום כפי שהיה לפני שנה, לא נראה לי שמישהו היה כותב לי, למשל, שאני "מרגשת". או נותן לי עצות מכוונות ומדוייקות. או לוקח בחשבון דברים שכתבתי בפוסטים שונים, מחבר אותם ומגיש לי מסקנות מדוייקות ששופכות אור על מצבי בהווה ונותנות לי הרגשה שרואים אותי... ובפורום ההוא - גם לא הייתי מנסה לבדוק את זה, לאור השיפוטיות הרבה שצצה חופשי בתגובות בלי שאף אחד ריסן או מיתן או איזן אותה בתגובה נגדית חכמה ורגישה.
בקיצור, על מה את מדברת abc?
(את תגובותיו של אלון דווקא אהבתי לקרוא. אבל הוא לא הגיב לכל הודעה והודעה. והנוכחות שלו לא הקנתה הרגשה שיש כאן "בית" עם "הורים". מקסימום סוג של מועדון עם מדריך אחד טוב ולא כל כך זמין, ומדריכים אחרים לא כל כך טובים.
זאת על כל פנים ההתרשמות האישית שלי.)
אבל מה ההבדל? אנשים כתבו על אותן חוויות, אותם נושאים.
שם אנשים שיתפו במצוקות, זכו לתגובות צוננות ושיפוטיות, למעט מידע קונקרטי, ולעצות בינוניות - ולא עקבתי מספיק זמן אחורה אבל נדמה לי שרובם לא נשארו. (שהשמות של הפונים לא נטו לחזור על עצמם)
וכאן - אנשים שיתפו במצוקות, זכו לתגובות אוהדות ולהבנה עמוקה, (בנוסף למידע הרלוונטי), ראו כי טוב, נשארו וגיבשו קהילה. (או העתיקו לכאן קהילה שכבר התקיימה במקום אחר כי כאן היתה סביבה שהכילה אותה יותר טוב).
כלומר: הפורום הזה סיפק גם את מה שההוא סיפק. אבל נתן גם הרבה הרבה מעבר. ולכן שינה את אופיו ל"פורום תמיכה,. לא כי לכתחילה תמר ונעמי הכריזו שכך יהיה אופי הפורום (גם הן לא חשבו שזה מה שיצא בסוף...)
שם אנשים שיתפו במצוקות, זכו לתגובות צוננות ושיפוטיות, למעט מידע קונקרטי, ולעצות בינוניות - ולא עקבתי מספיק זמן אחורה אבל נדמה לי שרובם לא נשארו. (שהשמות של הפונים לא נטו לחזור על עצמם)
וכאן - אנשים שיתפו במצוקות, זכו לתגובות אוהדות ולהבנה עמוקה, (בנוסף למידע הרלוונטי), ראו כי טוב, נשארו וגיבשו קהילה. (או העתיקו לכאן קהילה שכבר התקיימה במקום אחר כי כאן היתה סביבה שהכילה אותה יותר טוב).
כלומר: הפורום הזה סיפק גם את מה שההוא סיפק. אבל נתן גם הרבה הרבה מעבר. ולכן שינה את אופיו ל"פורום תמיכה,. לא כי לכתחילה תמר ונעמי הכריזו שכך יהיה אופי הפורום (גם הן לא חשבו שזה מה שיצא בסוף...)
גם אני לא ראיתי פה "למידה"
ראיתי תסמונת שטוקהולם חמורה.
וגם אם היתה פה "למידה", לא הייתי משתבחת בה, לא בקצב שלה ולא בצורה שלה...
חוקי הפורומים בתפוז כתובים ומנוסחים מקדמת דנא. לא היה צריך לנסח אותם ולא ללמוד אותם. רק לקרוא אותם בפשטות, בלי הסתבכויות. בכל הפורומים האחרים של תפוז הסאגה הזו נגמרה הרבה יותר מהר ופשוט, בקלות ובלי שום "צורך בלמידה".
פרט לשני פורומים שבהם התהוותה תסמונת שטוקהולם כנ"ל.
ואגב, קומונה בתפוז זה לא עסק ולא צילו של עסק ולא פרסומת ולא צילה של פרסומת. בחתימתו מותר לכל אדם בתפוז לפרסם אפילו את מקצועו. ובוודאי שמותר לו לפרסם את הקומונה או הפורום שהוא מנהל. קומונה זה פחות מפורום, זה הדבר הכי אלמנטרי בתפוז. להעיר על הופעת הקומונה בחתימה - זה הכי ביזארי שיכול להיות... אולי צריך גם פה "למידה".
ראיתי תסמונת שטוקהולם חמורה.
וגם אם היתה פה "למידה", לא הייתי משתבחת בה, לא בקצב שלה ולא בצורה שלה...
חוקי הפורומים בתפוז כתובים ומנוסחים מקדמת דנא. לא היה צריך לנסח אותם ולא ללמוד אותם. רק לקרוא אותם בפשטות, בלי הסתבכויות. בכל הפורומים האחרים של תפוז הסאגה הזו נגמרה הרבה יותר מהר ופשוט, בקלות ובלי שום "צורך בלמידה".
פרט לשני פורומים שבהם התהוותה תסמונת שטוקהולם כנ"ל.
ואגב, קומונה בתפוז זה לא עסק ולא צילו של עסק ולא פרסומת ולא צילה של פרסומת. בחתימתו מותר לכל אדם בתפוז לפרסם אפילו את מקצועו. ובוודאי שמותר לו לפרסם את הקומונה או הפורום שהוא מנהל. קומונה זה פחות מפורום, זה הדבר הכי אלמנטרי בתפוז. להעיר על הופעת הקומונה בחתימה - זה הכי ביזארי שיכול להיות... אולי צריך גם פה "למידה".
אוראוראור1019
New member
אני בכל מלה עם מלכת השלג:
זכינו!
זכינו!
למטה, יש 17 הדפים אחורה, ומצד שמאל למטה כתוב ארכיון
כשלוחצים עליו, אפשר ללכת יותר מאלף דפים אחורה. בצד ימין למטה כתוב "עבור לעמוד" ושם אפשר להקיש את מספר העמוד הרצוי לך.
בעמ' 25 מתרחשת הדרמה של העברת הניהול ע"י תפוז מהמנהל המתנדב אלון דובוביי, שניהל את הפורום שנתיים קודם לכן, למנהל שמשלם על הזכות לנהל את הפורום, באופן המכוער שלא יידעו את המנהל הקודם על החלפתו... ותוך שינוי שם הפורום שוב, בפעם השלישית.
באותו העמוד תוכלי לראות את קבלת הפנים החמה והיפה שעשיתי לניהול החדש.
כשלוחצים עליו, אפשר ללכת יותר מאלף דפים אחורה. בצד ימין למטה כתוב "עבור לעמוד" ושם אפשר להקיש את מספר העמוד הרצוי לך.
בעמ' 25 מתרחשת הדרמה של העברת הניהול ע"י תפוז מהמנהל המתנדב אלון דובוביי, שניהל את הפורום שנתיים קודם לכן, למנהל שמשלם על הזכות לנהל את הפורום, באופן המכוער שלא יידעו את המנהל הקודם על החלפתו... ותוך שינוי שם הפורום שוב, בפעם השלישית.
באותו העמוד תוכלי לראות את קבלת הפנים החמה והיפה שעשיתי לניהול החדש.
דעתי היא שאלון נהג כפסיכולוג מקצועי ואמיתי
עבד בפורום כמו שצריך, ויכול היה לעבוד עוד שנים רבות, ולהעניק לפורום יציבות (אבל לא שילם כסף לתפוז, לכן נזרק אפילו ללא הודעה מראש...).
הוא היה מאוזן. הוא לא הוציא את כל זמנו על הפורום, לא התרגש עם הכותבים מעבר לאפשרויות הזמן שלו, ולכן לא נאלץ להגיע למסקנה אחרי זמן קצר שזה לא בשבילו.
מי שמייצר ציפיות שיש כאן "בית" עם "הורים", עלול למצוא את עצמו אחרי שנה מותש מהציפיות הלא נורמליות שהוא עצמו ייצר. הוא עלול אפילו, במקרים מיוחדים, להאשים את אלו שנענו לציפיות שהוא ייצר, בכך שהם באו אליו עם יתר ציפיות...
השאלה אם את מעדיפה תחושה של "בית" עם "הורים" לזמן קצר, ואח"כ חוסר יציבות וחוסר יכולת ונטישת הספינה לזר בלתי ידוע, או יציבות לאורך שנים רבות.
אני מעדיפה יציבות ידועה. זה מעיד על אמת, גם אם לא הכי מצטלמת טוב...
עם מה עדיף להתחתן, עם דוגמנית פוטושופ או אשה אמיתית, פחות חתיכה?
לדעתי, על זה דיברה ABC.
כיוון שעפרה מהודר היתה שיפוטית מאוד, התייחסתי למילים שלה בסינון המתאים. למילים של גרא לא התייחסתי כלל, כי הוא היה הזוי. את יעל ניסן הערכתי, למרות ובגלל שהיא שמרה על הדיסטנס הרצוי ועל האיזון. ואת אלון - כנ"ל, ובהתאם כותבים אחרים.
גם פה הערכתי את ה"הורים", עד שהתחילו להשליך עלי כל מיני בעיות אישיות שלהם, ולברוח מהבנה של הטעויות שלהם ע"י שימוש בחולשות שחשפתי.
מבחינתי, מרגע זה - לא, תודה.
לדעתי, פורום אינטרנט צריך להיות מה שהוא - סוג של מועדון, לא יותר מזה. בלי אשליות של מחויבות ו"הורות" שאינה קיימת כלל במציאות.
דווקא בטיפול פסיכולוגי צריכה להיות מחויבות וסוג של "הורות" - כלומר אחריות מכסימלית של המטפל. ודווקא שם אין מזה מספיק (כמו בהודעה של אלומה)...
עבד בפורום כמו שצריך, ויכול היה לעבוד עוד שנים רבות, ולהעניק לפורום יציבות (אבל לא שילם כסף לתפוז, לכן נזרק אפילו ללא הודעה מראש...).
הוא היה מאוזן. הוא לא הוציא את כל זמנו על הפורום, לא התרגש עם הכותבים מעבר לאפשרויות הזמן שלו, ולכן לא נאלץ להגיע למסקנה אחרי זמן קצר שזה לא בשבילו.
מי שמייצר ציפיות שיש כאן "בית" עם "הורים", עלול למצוא את עצמו אחרי שנה מותש מהציפיות הלא נורמליות שהוא עצמו ייצר. הוא עלול אפילו, במקרים מיוחדים, להאשים את אלו שנענו לציפיות שהוא ייצר, בכך שהם באו אליו עם יתר ציפיות...
השאלה אם את מעדיפה תחושה של "בית" עם "הורים" לזמן קצר, ואח"כ חוסר יציבות וחוסר יכולת ונטישת הספינה לזר בלתי ידוע, או יציבות לאורך שנים רבות.
אני מעדיפה יציבות ידועה. זה מעיד על אמת, גם אם לא הכי מצטלמת טוב...
עם מה עדיף להתחתן, עם דוגמנית פוטושופ או אשה אמיתית, פחות חתיכה?
לדעתי, על זה דיברה ABC.
כיוון שעפרה מהודר היתה שיפוטית מאוד, התייחסתי למילים שלה בסינון המתאים. למילים של גרא לא התייחסתי כלל, כי הוא היה הזוי. את יעל ניסן הערכתי, למרות ובגלל שהיא שמרה על הדיסטנס הרצוי ועל האיזון. ואת אלון - כנ"ל, ובהתאם כותבים אחרים.
גם פה הערכתי את ה"הורים", עד שהתחילו להשליך עלי כל מיני בעיות אישיות שלהם, ולברוח מהבנה של הטעויות שלהם ע"י שימוש בחולשות שחשפתי.
מבחינתי, מרגע זה - לא, תודה.
לדעתי, פורום אינטרנט צריך להיות מה שהוא - סוג של מועדון, לא יותר מזה. בלי אשליות של מחויבות ו"הורות" שאינה קיימת כלל במציאות.
דווקא בטיפול פסיכולוגי צריכה להיות מחויבות וסוג של "הורות" - כלומר אחריות מכסימלית של המטפל. ודווקא שם אין מזה מספיק (כמו בהודעה של אלומה)...
הגיע הזמן להפרד
שלום רב לכל הקוראים, המשתתפים, השואלים, המגיבים והמקשיבים
לפני קרוב לשנה, החלטנו נעמי ואני, לקבל על עצמנו את ניהול הפורום הזה.
לא ידענו במה תהיה כרוכה העבודה, למעט הפרט הטכני של התחייבות שאחת מאיתנו תבקר בפורום לפחות פעם ביום ותענה לשאלות הגולשים.
קבלת הפנים בפורום היתה צוננת במקצת, אך הובנה לנו "לאור" השינוי הבלתי צפוי מבחינת הגולשים שנעשה בהחלטת "תפוז" לגבי ניהול הפורום.
התחלנו להתייחס לשאלות ולשיתופים, ולשוחח בינינו על החוויה.
עד מהרה חשנו עד כמה התגובות המהירות והשיח הער המתפתח בפורום- ממש ממכרים, ומעוררים רצון להמשיך ולהתייחס, באופן אינטנסיבי ומושקע, יותר ממה שהעלינו בדעתנו מראש.
לא שיערנו את פעילות הגומלין הערה שהתפתחה ונבנתה בפורום לעינינו, אולי בהשפעת גישתנו לשיח שכאן, אך גם באופן מרהיב ולא צפוי- בהתאם לתרומת הגולשים והמגיבים. היה, ועדיין, מקסים ומתגמל לראות את ההתפתחויות שהיינו עדות להן בחייהן של כמה מהכותבים והכותבות, להעמיק את ההיכרות המתמשכת, ולהכיר מידי פעם "פנים" חדשות.
לעתים, כשהתפתחו "קטטות בין אחאים" היה פחות נעים, וגם את זה צלחנו.
למדנו הרבה מאד מכולכם, ומרבי השיח שנוצרו כאן. הרחבנו את יכולותינו להבין ולגעת, והרווחנו הרבה מההתנסות המיוחדת הזו.
נוצרה בנו תחושת אחריות כלפי אנשים ונשים שפתחו ושיתפו כאן בכאביהם ובהתלבטויותיהם, עם תקווה להקלה ולסיוע.
בכל זאת, כשהשנה מתקרבת לקיצה ועולה הצורך לשקול מה הלאה- אנו מבינות שלא נוכל להמשיך ולהתחייב להשקיע את הזמן הנדרש כדי לתחזק סוג כזה של אוירה ושיח. אנו חשות כבר זמן מה את הצער על כך, ואת החשש לאכזב, ומאידך- אנו יודעת שמשלב מסוים, היכולת להשקיע באינטנסיביות – נבעה מהידיעה שזה לתקופה מוגבלת.
תקופה זו תבוא לסיומה בעוד כחודש. חשוב לנו ליידע על כך מראש, על מנת שיהיה לנו זמן לשוחח על השינוי, על מה שהיה ועל התחושות הנלוות, ולהיפרד כראוי.
החברויות והתמיכה ההדדית שיש כאן- לא תלויות בנו ואנו מקוות שתמשכנה, ושכל אחד ואחת מכם ימשיך לצמוח ולהתפתח.
נזכור בחום רב את החוויה ואתכם. למרות שנפגשנו רק באופן וירטואלי - נגעתם בלבנו.
תודה
תמר ונעמי
שלום רב לכל הקוראים, המשתתפים, השואלים, המגיבים והמקשיבים
לפני קרוב לשנה, החלטנו נעמי ואני, לקבל על עצמנו את ניהול הפורום הזה.
לא ידענו במה תהיה כרוכה העבודה, למעט הפרט הטכני של התחייבות שאחת מאיתנו תבקר בפורום לפחות פעם ביום ותענה לשאלות הגולשים.
קבלת הפנים בפורום היתה צוננת במקצת, אך הובנה לנו "לאור" השינוי הבלתי צפוי מבחינת הגולשים שנעשה בהחלטת "תפוז" לגבי ניהול הפורום.
התחלנו להתייחס לשאלות ולשיתופים, ולשוחח בינינו על החוויה.
עד מהרה חשנו עד כמה התגובות המהירות והשיח הער המתפתח בפורום- ממש ממכרים, ומעוררים רצון להמשיך ולהתייחס, באופן אינטנסיבי ומושקע, יותר ממה שהעלינו בדעתנו מראש.
לא שיערנו את פעילות הגומלין הערה שהתפתחה ונבנתה בפורום לעינינו, אולי בהשפעת גישתנו לשיח שכאן, אך גם באופן מרהיב ולא צפוי- בהתאם לתרומת הגולשים והמגיבים. היה, ועדיין, מקסים ומתגמל לראות את ההתפתחויות שהיינו עדות להן בחייהן של כמה מהכותבים והכותבות, להעמיק את ההיכרות המתמשכת, ולהכיר מידי פעם "פנים" חדשות.
לעתים, כשהתפתחו "קטטות בין אחאים" היה פחות נעים, וגם את זה צלחנו.
למדנו הרבה מאד מכולכם, ומרבי השיח שנוצרו כאן. הרחבנו את יכולותינו להבין ולגעת, והרווחנו הרבה מההתנסות המיוחדת הזו.
נוצרה בנו תחושת אחריות כלפי אנשים ונשים שפתחו ושיתפו כאן בכאביהם ובהתלבטויותיהם, עם תקווה להקלה ולסיוע.
בכל זאת, כשהשנה מתקרבת לקיצה ועולה הצורך לשקול מה הלאה- אנו מבינות שלא נוכל להמשיך ולהתחייב להשקיע את הזמן הנדרש כדי לתחזק סוג כזה של אוירה ושיח. אנו חשות כבר זמן מה את הצער על כך, ואת החשש לאכזב, ומאידך- אנו יודעת שמשלב מסוים, היכולת להשקיע באינטנסיביות – נבעה מהידיעה שזה לתקופה מוגבלת.
תקופה זו תבוא לסיומה בעוד כחודש. חשוב לנו ליידע על כך מראש, על מנת שיהיה לנו זמן לשוחח על השינוי, על מה שהיה ועל התחושות הנלוות, ולהיפרד כראוי.
החברויות והתמיכה ההדדית שיש כאן- לא תלויות בנו ואנו מקוות שתמשכנה, ושכל אחד ואחת מכם ימשיך לצמוח ולהתפתח.
נזכור בחום רב את החוויה ואתכם. למרות שנפגשנו רק באופן וירטואלי - נגעתם בלבנו.
תודה
תמר ונעמי
אלומת האור
New member
חבל שאלון הסתלק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.