הגיע הזמן להודות,
שאני פשוט מתה מפחד. המחזור שלי חזר בחודש האחרון להראות יותר כמו מחזור של אישה, ופחות כאילו הרכיבו לי חסכמים ברחם. וזה מפחיד אותי. מה, זה אומר שאני אוכלת? אני לא רוצה לאכול ולוותר על הדבר האחרון המוחשי שנשאר לי מהמחלה. רזה אני כבר לא. יפה- זה כן. אבל אני מרגישה איבוד שליטה. כאילו אני כל הזמן אוכלת. קבעתי תור לדיאטנית. לא של הפרעות אכילה, אבל היא אמורה לעזור לי לסדר את האכילה ולהכניס אותי למסגרת, ובעיקר לעזור לי לתקן את הערכים החריגים שיש לי. ואני מרגישה ממש רע. שלשום אחותי קיבלה תוצאות של בדיקות דם, וממש הייתי עצובה שהכל היה בסדר איתה. איזו מן אחות אני? לפחות אח שלי במצב "דומה" לשלי (מבחינת ערכים, לא מבחינת הפרעות אכילה), אז יש לי שותף לנחמה. ועל מה אני מרגישה חרא? על זה שאני לא מסוגלת להיות כמותה. ומה זה להיות כמותה? פשוט לקבל את הגנים הטובים יותר.
שאני פשוט מתה מפחד. המחזור שלי חזר בחודש האחרון להראות יותר כמו מחזור של אישה, ופחות כאילו הרכיבו לי חסכמים ברחם. וזה מפחיד אותי. מה, זה אומר שאני אוכלת? אני לא רוצה לאכול ולוותר על הדבר האחרון המוחשי שנשאר לי מהמחלה. רזה אני כבר לא. יפה- זה כן. אבל אני מרגישה איבוד שליטה. כאילו אני כל הזמן אוכלת. קבעתי תור לדיאטנית. לא של הפרעות אכילה, אבל היא אמורה לעזור לי לסדר את האכילה ולהכניס אותי למסגרת, ובעיקר לעזור לי לתקן את הערכים החריגים שיש לי. ואני מרגישה ממש רע. שלשום אחותי קיבלה תוצאות של בדיקות דם, וממש הייתי עצובה שהכל היה בסדר איתה. איזו מן אחות אני? לפחות אח שלי במצב "דומה" לשלי (מבחינת ערכים, לא מבחינת הפרעות אכילה), אז יש לי שותף לנחמה. ועל מה אני מרגישה חרא? על זה שאני לא מסוגלת להיות כמותה. ומה זה להיות כמותה? פשוט לקבל את הגנים הטובים יותר.
