הגיעה שעת המבחן!

[ליאור של חנה]

ראשית בהצלחה

חלק מהקשיים שהזכרת הם קשיים שהרבה עוברים בשלב כזה או אחר יציאה מהבית למשל אמנם רוב החילונים יוצאים מהבית בעודם רווקים ורוב הדתיים מיד לאחר חתונתם אבל זהו קושי שאינו קשור ליציאה בשאלה מצד שני אוסף של הרבה קשיים קטנים לכאורה יוצר קושי גדול אני מניח שתגובות של כאלו שהצעדים הללו מאחוריהם יעודדו ואולי יקלו ולו רק בהצגת התמונה על בוריה, והרי כאשר הדברים שלקראתם הולכים ידועים אז לפחות אלמנט השוק וההפתעה נעלמים שלא לדבר על כך שהלא נודע מפחיד שיהיה בהצלחה ליאור

 

[מני3]

הקיו, אל תפחדי לפחד

זה שלב שכל אחד עובר, גם אצלי זה היה כך אני חושב שזה בלתי נמנע(החששות והפחדים ) פשוט תקחי את זה כחלק מעיסקת החבילה הזו, ואם תמשיכי ותלכי עם הפחד , בשלב מתקדם תרכשי אפילו שליטה על הפחדים והחששות שלך בנוסף תמיד תוכלי לשוחח עם חבר´ה שעברו את המצבים הללו או דומים להם בכל מקרה, כמו שאת אמרת, הפחדים והמעצורים הם אצלך בתוך ולא בחוץ בהצלחה

 

[הקיו]

תודה לכולכם

על דבריכם... זה באמת עוזר לדעת כי אינך היחיד שעבר/עובר זאת... אמנם צרת רבים נחמת...אך בכל זאת. היום יצאתי למסע "רכישות" עבור הבית החדש, וממש לא נהניתי מכל העניין... ההתרגשות התחלפה לה עם לחץ... וחבל. הייתי רוצה להתרגש מכל העניין ולא לראות זאת כ"תיק" שנופל עליי ולמה הייתי צריכה את זה בכלל... כנראה זה קצת גדול עליי... מקווה לנוח ולהירגע בסוף השבוע, להתעשת ולהיות מסוגלת תהינות מכל השינויים הללו...

 

[הקיו]

תהינות = להינות

 

[מני3]

לקיו היי

בלי להכיר את אלה שנמצאים בבית לוינשטיין ברעננה אני בטוח שאחד מהם לפחות, היה מוכן לקחת את כל הצרות והחששות שלך על עצמו ולהחליף איתך, בלי לחשוב פעמיים. האם את היית מוכנה להתחלף איתו בלי לחשוב פעמיים ( שלוש) או שמה היית נשארת (ובכיף) עם הצרות שלך. כמה שזה ישמע קטנוני, לפעמים כדאי להסתכל על מגוון הצרות שיש מסביב כדי לקבל פרספקטיבה על הבעיות שלך/שלנו בגדול, את יכולה לתאר את הדבר הכי מפחיד שממנו את חוששת? אם תנסי קרוב לוודאי שלא תצליחי ושאין משהו מוגדר שממנו את חוששת אפשר להשוות את זה למשהו שמחפד מחושך, זה פחד לא מוגדר, ולמרות שהוא עצמו יודע שאין כלום (כי לפני שניה היה שם אור) עדיין הוא יפחד. כאלה אנחנו!!! כך שאם תשקיעי טיפה מאמץ בכיוון של "ממה בעצם אני פוחדת?" כל השאר (הרוב) יהיה ש ל ו ש נקודות... בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[אלי פלס]

אז...שנתחיל?

ב-ה-צ-ל-ח-ה-!!! המחסום, בדרך כלל, הוא לא רק ההורים. זו הסביבה, אלו החברים, וגם השאלה הראשונית שכבר נשאלה כאן לא פעם: ואולי אנחנו טועים? את יכולה לחשוב, לשבת עם עצמך. כשתגורי לבד יהיה לך קל הרבה יותר לחשוב עם קצת פחות לחץ... את לא חייבת ללבוש מכנסיים...זה לא כזה קריטי (אמר מי ששקל להתחיל ללכת עם חצאיות/שמלות והתחרט)... מי ירצה לצאת עם מישהי שנראית דתיה? תאמיני לי שזה לא מה שיפריע למישהו שיראה אותך, יקשיב לך, יתרשם ממך ויחליט שאותך הוא רוצה לידו. ומה אם זה ייקח שנים? זה בהחלט ייקח שנים. זה כבר לוקח שנים. לא? בכל מקרה, לנשום עמוק, לקבל את החיבוק מחברי הפורום ולצאת לדרך חדשה שגם אם היא לא לגמרי ברורה, היא נותנת אופק חדש... אופק של בניה עצמית. המון המון המון המון בהצלחה.

 

[לידול]

המון המון בהצלחה../images/Emo24.gif אנחנו איתך

 

[MAYA20]

בהצלחה

יקרה מה שיקרה נסי להוציא מזה את הטוב כלומר אם תהפכי לשיחת היום לפחות אנשים ידעו שאת לא דתיה ופנויה או לא ,אם ההורים שלך יחטפו התקף לב על המקום לפחות הם לא יכולו להגיד לך מה לעשות ,ואם זה יקח שנים לפחות תהי שיחת היום שנים (ראה ערך שיחת היום). השטויות האלה נאמרו בחצי רצינות שיהיה לך המון בהצלחה

 

[הקיו]

ושוב תודה!

יושבת לי כעת בחדרי...הדלת סגורה (למעשה נעולה) למניעת הפתעות, הורי חושבים כי אני ישנה כמו בכל שבת אחר הצהריים אך בעצם אני כעת "יושבת" על המחשב. מרגישה כמו רמאית, ואכן אני רמאית! מרמה אותם ואת עצמי. בחודשים האחרונים (מאז התחלתי לצאת בשאלה) אני פשוט כבר לא מסוגלת לעבור שבת שלמה מבלי ליצור קשר עם העולם החיצון (אינטרנט, טלפון וכו´). כל כך הרבה דברים שפעם לא חסרו לי ואלו כעת בלתי נסבל לחיות את אותן 24 השעות של שבת בלעדיהם.... אין ספק כי אותה "קדושת שבת" ואותה "חגיגיות" שהיתה לשבת עבורי (בעבר)נעלמת לה אט אט, אך כשאני חושבת לי על זה, אין לי שום רצון לחיות כל שבוע יום אחד "מקודש"... הקדושה הזו נובעת בעיניי מעצם הפרישות וההתנזרות באותו היום מכל מנעמי עולם. רוצה לחיות את יום השבת כעוד יום נוסף, יום שביעי בשבוע בו ניתן לטייל, לבלות, לפגוש חברים ומכרים (רחוקים), ולהספיק את כל אשר לא ניתן ביום יום... בעקר לטייל בנופי ארצנו. זו "קדושת" השבת החדשה שלי. מאוד מקווה שכאשר אעבור "לחור" (סוף העולם) בו שכרתי בית אוכל לממש כל זאת. תודה לכם