בחטף פתח, משמע בפועל, בדיוק
כמו פתח.
אֵלַי, אֵלֶיךָ, אֵלַיִךְ, אֵלָיו, אֵלֶיהָ, אֵלֵינוּ, אֲלֵיכֶם, אֲלֵיכֶן, אֲלֵיהֶם, אֲלֵיהֶן .
אלא מאי, ההוגים כך (ולפעמים אני נמנה עמהם) מסתכנים סיכון של ממש שמרבית שומעיהם יתייחסו ל'אֲלֵיהֶם' הזה כאילו שמעו אוזניהם את המילה עליהם, ולפעמים יוצר הדבר בלבול, אי הבנה, והתייחסות למשמיע כאל מי שרמת העברית שלו לא משהו בלשון המעטה.
הוא הדין בהגיית ו' החיבור לפני אותיות בומ"פ בשורוק. לא אחת כשאני פונה למוכר ומבקש, למשל, ידיעות וּמעריב, באה התגובה: תחליט, מה בדיוק אתה רוצה, ידיעות או מעריב? ואז אני מתחיל לדבר בלשון בני אדם: ידיעות וְמעריב והכול אתי שפיר.