הגיגי קליי

  • פותח הנושא DDN
  • פורסם בתאריך

DDN

New member
הגיגי קליי

"צרכי הרבים עולים בחשיבותם על צרכי המיעוט, או היחיד". איש חכם אמר את זה פעם, וזו אמת שאנחנו צריכים להתמודד איתה.

לאחר הקרב עם הענקית ועושי דברה, התגלה בפנינו המצב הבא - כ400 עבדים משוחררים באמצע שממת קרח מסוכנת. האויבים שלנו: הקור, הרעב, הענקים שמסתובבים מחוץ למערה ואלו שעדיין גרים בפנים.

חלק מהעבדים לשעבר נראים במצב רע. ראש העבדים, בריון בשם ואסילי אומר לנו שכדאי להשאיר כ80 חלשים וחולים במערה למות כדי לא לעכב את כולם. אולי הוא צודק, אבל מוסרית אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות את זה. אם נצליח לשמור על כולם בחיים, או לפחות על יותר מהכמות שבה הוא רצה, זה יהיה כזה ניצחון מוראלי!

יצאנו לדרך, כשהחולים מכתיבים קצב איטי. ארור ואסילי!

בלילה הראשון מת אדם אחד מהקור, והפגיעה המוראלית הייתה רבה. אני מפחד שזה לא ביכולותינו להצליח לעשות זאת. ואסילי שוב הציע לקחת לכמה חלשים את הפרוות, וליטף את הגרזן שלו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

אני שומע לחשושים במחנה, "האיש של הירוהינוס יהרוג את כולנו בשממה. לא היינו צריכים להקשיב לו", ולעומתם "תודה להירוהינוס ששלח אלינו את שליחו, בלעדיו לא היה לנו סיכוי לשרוד"

אנחנו ממשיכים עוד יום, והפעם נחפר בור, לנסות לקרב את האנשים לאדמה, אולי היא חמה יותר. אנחנו יכולים להכניס כמאה איש במחילה הזו, ורום בוחר להכניס את החולים והחלשים. ואסילי ואנשיו נדחפים פנימה, תופסים כ20 מקומות. ניחא, הפעם לא נילחם בהם.

מה התוכנית אני שואל, ואנחנו עוצרים לדון בעניין - אנחנו נחזור אל שבט אנשי הדוב, ונבקש מהם עזרה - אוכל, חומרי בערה ואולי לילה אחד בהגנתם. טסלה ינסה למצוא עוד תולעת אש וקרח ואולי לתרבת אותה מספיק כדי שתזחל לצידנו ותשמור על חום השיירה.

רום ואני ניגשים אל דוב-צ'יף, ורום סוחר איתו בחפצים תמורת אוכל ועצים. אנחנו מצליחים להשיג כל מה שהוא היה מוכן לתת לנו בתחום הזה. הכל אצל האנשים האלה זה בהפגנות כוח או סחורה תמורת סחורה. מאוחר יותר ניסיתי להתחנן בפני דוב-צ'יף לעזרה רפואית לחולים, אך כנראה בתרבות הברברית שלהם אין כבוד וערך לחיי אדם חלש. נראה לי הרגזתי אותו, זה אימץ אותי מאוד לא להראות לו כמה הוא הרגיז אותי בגישתו הברברית וחוסר הערך לחיי אדם.

בלילה, עוד חמישה אנשים לא שרדו את הקור והמחלות. זה עצוב, אבל אני מזכיר לעצמי כל הזמן שהמספרים היו גדולים בהרבה לו נתנו לאנשים כמו ואסילי לעשות כרוחם. טסלה חזר עם התולעת - הצלחה! ואז היה לנו ויכוח לגבי הגופות. אני במקרה הזה הסכמתי עם ג'ון וואסילי - האנשים המתים, מתים, כמה שזה עצוב, מותם יכול להיות עזרה לחיים. כן, אני דגלתי בלתת אותם מאכל לתולעת במקום אוכל שגם האנשים האחרים יכולים לאכול. רום לא הסכים איתנו, אך לא ממש הותרנו בידיו ברירה.

מאוחר יותר, אני שוב שומע את ההתלחששויות - "האיש של הירוהינוס לא עושה מספיק כדי להבטיח את שרידתנו", "לאיש של הירוהינוס לא אכפת מאיתנו, רק מעצמו" ולעומתם הלוחשים: "לולא הירוהינוס וחייליו, כולנו היינו עכשיו קופאים שם במערה! הידד להירוהינוס!" - אני מנענע בראשי בזעם לשמע כפויי הטובה. האיש הזה עושה כל מה שביכולתו כדי להציל מקסימום אנשים - פעם הבאה, תשרדו לבד! מישהו לחשש על זה שהוא היה צריך לתת את השריון שלו כדי שמישהו אחר יהיה מוגן. זה כזה רעיון מטופש! מה שמחליש את רום, מחזק את ואסילי ומקרב את הקץ של המיעוט של האנשים שעדיין יש לו סיכוי חיים. נכון, צרכי הרבים עולים על צרכי המיעוט או היחיד, וזה למעשה מה שרום מנסה לעשות - להציל את הרבים, ולא את המיעוט שואסילי מדבר עליו. . .

עכשיו אנחנו עומדים לנו בפטרול מול להקת ממוטות, בהחלט ארוחה ראויה לתולעת, אבל. . .. איך אנחנו צדים אותן? ואיך אנחנו משכנעים את התולעת השבעה להמשיך איתנו?
 

shemerkuz

New member
יפה

כתיבה יפה בתיאור הקונפליקט - אין ספק שההחלטה שעמדהבפני החבורה היא לא פשוטה.
 

Nihau

New member
עצוב

הזכיר לי את הסיפור הטראגי על האינדיאנים /en.wikipedia.org/wiki/Trail_of_Tears" target="_blank" rel="nofollow">https://en.wikipedia.org/wiki/Trail_of_Tears" target="_blank" rel="nofollow">Trail of tears
שאלת לוגיסטיקה:

למה לא ריפאתם את כולם + ווידאתם שיש לכם מספיק אוכל לפני שיצאתם לדרך?
הרי זה מה שעשיתם פעם קודמת ששיחררתם עבדים.
 

DDN

New member
מאיפה המשאבים?

לא היה לנו מספיק אוכל מלכתחילה ולא הייתה לנו דרך לרפא מחלות בצורה המונית.
 

shemerkuz

New member
הם היו באמצע שממה ארקטית

והעבדים המשוחררים לא היו מצויידים מספיק כדי להתמודד עם הסביבה בעצמם.
 

Nihau

New member
לא ברור

מאיפה 400 עבדים קבלו אוכל ולבוש לפני שהצילו אותם?
מי שקיים את חייהם קודם, לפני הגיעו למקום הזה, בדרך אל המקום הזה ובמהלך העבדות שלהם בו, יכל להמשיך לספק את המינימום הדרוש כדי לצייד אותם לדרך חזרה.
מרצון או שלא מרצון.
אותה קבוצת הרפתקנים שהצליחה לשחרר את כל העבדים הללו יכלה לחולל בעזרתם מהפכה (או לפחות מספיק בלגן) כדי לצייד אותם אותם כראוי, שיעשו משהו עבור עצמם במו ידיהם.

פעם קודמת לפני שהם באמת שחררו את העבדים הקבוצה דיברה עם איזה שבט וסחרה איתם.
למה הפעם הם לא יכלו להתכונן באותה צורה לפני שהתחילו להצעיד אותם בשלג?

ובאותו עיניין- יש להם כוהן אדוק שהאל חפץ ביקרו.
איפה ניסי המן משמיים ועמודי אש שאל אמור לספק במעמד שיחרור עבדים שכזה?
דני אמר שקסמי ריפוי המוניים לא היו להם, למה לא? הרי אלים אמורים לתת ניסים גדולים בתמורה להמרות דתיות גדולות.
הירוניאוס יכל להחליט לתת קסם ריפוי המוני אחד או שניים אם ה400 ימירו דת או יאמצו את הירוניאוס אל ליבם.
או אם הוא אל קמצן\חלש מכדי לחולל קסמי ריפוי חזקים, מה רע לחכות שבוע במקום בטוח (או להפוך אותו לבטוח ואז לחכות בו) לרפא את כולם ולהצטייד ואז לצאת?
 

DDN

New member
מי אמר שלכל ה400 היה אוכל ולבוש?

לא היה להם. הם חיו בשיטת "החזק שורד", ולמעשה הגיעו לשלב שבו כבר האדונים הקודמים שלהם לא היו צריכים אותם כ"כ.

פעם קודמת, היינו במקום שהיה הרבה יותר הומני אל העבדים שלו.

הירוהינוס הוא לא כוהן של רפואה. זה לא פאלור.
הוא לא "אל הטוב". הוא "אל המלחמה".

שום דבר לא רע לחכות שבוע במקום בטוח. אבל לא היה אחד כזה. המקום בו היינו ממש לא היה בטוח, וצידה לא מופיעה מהאוויר, אז המעט שהיה לנו, היה מתבזבז.
 

Nihau

New member
עדיין לא ברור

הירוהינוס נותן יכולת ריפוי לכוהן שלו, והכוהן שלו יכול לרפא אותכם בעזרת הקסמים הללו, אז הירוהינוס יכול לספק קסמי ריפוי. מה זה משנה אם הוא אל מלחמה או אל טוב?
חוץ מזה אם אל שייך לפאנתאון הוא יכול לבקש מחבר שלו, אדון שוקו אחר, לעשות טובה בתמורה לטובה דומה בעתיד (נגיד כשאל ריפוי צריך קסם התקפי להציל חבורה של נזירות במדי אחיות, קורה כל הזמן).

אם האדונים הקודמים שלהם "לא היו צריכים אותם" או כן היו צריכים אותם זה לא הנקודה- הנקודה היא שהיו לאדונים הקודמים שלהם אוכל ומקום "אחסון" בשביל 400 עבדים וממה שכתבם לא ברור לי למה לא יכלתם לגנוב מהם גם את המזון הזה ביחד עם כל העבדים אלה ששיחררתם. 400 עבדים זה צבא בינוני. אם חבורה של כולה 5 הרפתקנים יכלה לשחרר אותם מהאדונים שלהם בכוחות עצמם, אז צבא שמורכב מ 5 הרפתקנים +400 לוחמי חופש טריים יכול לעשות מה שבא לו, כולל לבזוז ולשדוד את האדונים האלו ולתלות אותם מהאוזניים, הפוך, עד שייתיבשו ויפלו. ואז המקום היה הופך לבטוח.

כיוון שהאכלת גופות של גזעים תבוניים לחיות פרא זה משהו שכן הסכמתם לעשות, יכולתם להשתמש בגופות של האדונים הנ"ל לאלף תולעי קרח (שיח חולוד קפוא?) למטרות רכיבה או משיכת כרכרות או משהו- ולהעביר את העבדים מהר יותר את החלקים הקשים בדרך...

I don't know נשמע לי כאילו היה לכם מעט מידי תכנון ויותר מידי ביצוע, יחסית למה שאתם עשיתם במקרים אחרים.
 

DDN

New member
זה לא עובד ככה

תכנון זה דבר יפה כשיש זמן לתכנן אותו.
כשיש 400 אנשים רעבים, שחלקם מוכנים להרוג את האחרים כדי לשרוד על חשבונם, כשיש חוליית ציד של ענקים שאמורה לחזור למערה, עוד חצי שבט של ענקים בצד השני של המערה, שאותם לא הצלחנו להרוג אין זמן להתחיל לתכנן יותר מדי.

איפה במה שכתבתי הסקת שהיה לענקים אוכל להאכיל 400 איש? וגם אם היה, זה היה בצד של הענקים במערה, צד שלא הצלחנו לפרוץ ולהיכנס אליו (ובגלל שעכשיו יש לנו 400 איש על הראש, לא ממש יכלנו לבצע)

400 איש - מתוכם לפחות חצי חולים וחלשים.

ולא. החיצון של התולעים הללו בוער (בגלל זה אילפנו אחת, כדי לחמם את האנשים שלנו בדרך) - אי אפשר לרכב עליהן.
 

Nihau

New member
But it would have been so cool! ...or burning

במ"ת תמיד יש זמן לתכנן באופליי.
הייתה אפילו איזו שיחה בין דמויות שאתה תיארת שהעברתם לאופליי ושיניתם רטרואקטיבית אז אתם לא מהקבוצות שנמנעות באדיקות מאופליי.

הסקתי שאם הם מחזיקים עבדים יש להם אוכל להאכיל אותם כי עבדים בלי אוכל לא עובדים.
אם הייתם מבטיחים לעבדים המשוחררים את האוכל של הענקים זה היה עוזר לכם לשכנע אותם שלהרוג אדונים לשעבר יותר מספק וחיוני מלהרוג חברים לצרה.

חצי שבט ענקים הצלחתם לחסל (5 הרפתקנים דרגות 6-8?), צד שני של מערה לא הצלחתם לפרוץ- כלומר גם הם לא הגיעו אליכם.
חצי חולים- יכולתם לרפא, בשביל זה יש אלים- שיעשו משהו יעיל לשם שינוי. חלשים- זה עיניין של ניצול נאות של משאבים- מי שלא יכול להלחם יכול לגלגל תחבושות ולהכין חיצים או להסב כלי עבודה לכלי נשק או משהו.
מנהיג קרבי יכול לנצל כל מצב לתועלת מירבית, וממה שתיארת הצלחתם חמישתכם להשתלט על חצי מערה של ענקים- כשהענקים לכודים בפנים- איפה שלא הצלחתם לפרוץ.
הציידים שהיו אמורים לחזור היו נתקעים בחוץ בקור ואתם בפנים- you were in their castle (יכולתם לבנות גירית ענקית מעץ.... )

מוזרה לי ההחלטה לשחרר את העבדים כשידעתם שאין לכם את האמצעים לקחת כל כך הרבה חתלתולים רטובים בגשם תחת חסותכם, או מצד שני, להחליט שהם חתלתולים ולא לוחמי חופש שיכולים להגן על עצמם אם תתנו להם קצת עזרה- אתם לא ההורים שלהם. קבלתי פה את הרושם שאם מישהו מהקבוצת עבדים הזו היה דמות שחקן המצב היה נראה אחרת.
 
חוסר העיקביות מבלבל אותי ממש...

לא היה לנו דיון על זה שדמויות לא אמורות להכניס את עצמן לקרבות מסוכנים סתם?

כמה הבהרות קודם כל:
1) ניצחנו 4 ענקים עם יתרון ההפתעה. היה לנו רמהורז שעשה להם המון נזק ומת בקרב. (שהיה מרבית הציידה שלנו בהמשך)
2)כרגע אנחנו עומדים מול לפחות 5 ענקים, 4 זאבי קפור, דרקון לבן, מי יודע כמה יצורים דמויי דרקון שמנמנים וגלמי קרח שמתחבאים בקירות...
3) לא היה לנו שום ציוד לחימתי לתת לעבדים המשחוררים..
4)הענקים החזיקו את העבדים כאוכל לעצמם.. לא ככוח עבודה.

לגבי הניסים שלא הגיעו מהירואינוס...
התחלתי לכתוב תגובה לכך שמכייוון שהשחקן של הכוהן לא מנוסה כמו רוב הפורום כאן (משחק פחות משנתיים בצורה לא עקבית), אבל למען האמת אף דמות של שחקן ותיק או השחקן עצמו לא העלה את הרעיון הזה בפגישה..
וגם אם כן, זה בכלל לא בטוח שכולם היו מסכימים להמיר את דתם בשביל ריפוי, היו כ-80 אנשים כשירים שלא שיתפו פעולה יותר מידי בתחילת הדרך.
 

Nihau

New member
now those are the facts I was missing

דני לא סיפר את העובדות הללו בהודעה.
ממה שהוא סיפר קבלתי את הרושם שהיה לכם די קל להתמודד עם חצי שבט של ענקים והשאר התחבאו מכם.
 

Nihau

New member
תפוז גדול בא ואכל לי הודעה


בהודעה החסרה כתבתי (בן היתר) שאולי הקרב הראשון עם הענקים היה מיותר, או לא מיותר, אבל אחרי ששחררתם 400 עבדים ולקחתם אותם תחת חסותכם ואחראיותכם עכשיו יש לכם 400 אנשים שחייהם תלויים בכם ועל זה ראוי להילחם.
 
עדיין לא ברור לי ההגיון

התעקשנו שלא להשאיר קבוצה של 80 חולים כי רצינו להציל את כולם, אז לשם זה נבצע תקיפה שבה ימותו מאות?

היה לנו אוכל לשבועיים מסע (בשביל כל העבדים), הבעיה היחידה היא קור.
לא סביר מאוד להניח שנמצא במערה של אנקי קפור דרך להתחמם, גם אם כל המערה תהיה שלנו
 

DDN

New member
להבא - לגלוש עם פיירפוקס ולהשתמש בתוסף לזרוס

נותן לשחזר הודעות שנפלו בשליחה.
ואם זו פעם ראשונה שזה קורה לך בתפוז - מזל טוב. כמות הטקסט שהלכה לי לאיבוד לפני שגיליתי את הלזרוס הייתה. . .. גדולה.
 

Nihau

New member
נ.ב

עבדים = עושי עבודה בכפייה
אוכל = מקנה אנושי

עניין של בחירת מילים.
חלק מהבלבול בפתיל הזה נובע מתאור המשוחררים כעבדים = אנשים שמסיפקים שירות חיוני בכפייה ומקבלים יחס של אסירים- כולל המחוייבויות של סוהרים כלפי אסירים.
 
הם היו עבדים במקור

הקוסמים מהעיר מבטחים הביאו אותם במקור כדי לחצוב במערה.
על המערה השתלטו ענקים שהפכו את העבדים לאוכל.
 
חוסר העיקביות מבלבל אותי ממש...

לא היה לנו דיון על זה שדמויות לא אמורות להכניס את עצמן לקרבות מסוכנים סתם?

כמה הבהרות קודם כל:
1) ניצחנו 4 ענקים עם יתרון ההפתעה. היה לנו רמהורז שעשה להם המון נזק ומת בקרב. (שהיה מרבית הציידה שלנו בהמשך)
2)כרגע אנחנו עומדים מול לפחות 5 ענקים, 4 זאבי קפור, דרקון לבן, מי יודע כמה יצורים דמויי דרקון שמנמנים וגלמי קרח שמתחבאים בקירות...
3) לא היה לנו שום ציוד לחימתי לתת לעבדים המשחוררים..
4)הענקים החזיקו את העבדים כאוכל לעצמם.. לא ככוח עבודה.

לגבי הניסים שלא הגיעו מהירואינוס...
התחלתי לכתוב תגובה לכך שמכייוון שהשחקן של הכוהן לא מנוסה כמו רוב הפורום כאן (משחק פחות משנתיים בצורה לא עקבית), אבל למען האמת אף דמות של שחקן ותיק או השחקן עצמו לא העלה את הרעיון הזה בפגישה..
וגם אם כן, זה בכלל לא בטוח שכולם היו מסכימים להמיר את דתם בשביל ריפוי, היו כ-80 אנשים כשירים שלא שיתפו פעולה יותר מידי בתחילת הדרך.
 
למעלה